הצלקות שלו/ His Scars || מינסונג/ Minsung (מתורגם)

פרק 6

אחרי כמה שעות, חבריו של ג'יסונג סוף-סוף עזבו את הבית שלו. הנער ישב על המיטה שלו גולל בטלפון שלו כשהוא שמע את הדלת הקידמית נפתחת וצעדים בסלון. זה נתן לג'יסונג דז'ה וו ממקודם יותר באותו יום. קצב פעימות הלב שלו החל להאיץ והוא התחיל לאבד את זה. אבל כל אלו נעלמו ברגע ששמע קול קורא.

"אנחנו בבית ביץ'!" זה היה אח שלו. מהר מאוד זה לווה ב"אאו", כמעט בטוח לגמרי שמג'יהיו שסטרה לזרוע שלו על זה שקילל.

ג'יסונג קם מהמיטה שלו ויצא מחדר השינה שלו. הוא ירד במדרגות וזיהה את אחותו ואחיו יושבים ליד השולחן ואוכלים אוכל מטייק אאוט.

"בבקשה תגידו לי שהבאתם אוכל גם בשבילי." ג'יסונג התפלל בזמן שהלך לכיוון השולחן.

אחיו ואחותו הרימו את ראשם אל ג'יסונג. "לא, אתה לא ביקשת." בריאן משך בכתפיו וחזר מיד לאכול את האוכל שלו. ג'יסונג עצר על ציריו, חסר מילים.

ג'יהיו זרקה את המפית שלה על בריאן מה שגרם לו להירתע. "כן קנינו לך אוכל." היא חייכה והושיטה לו את האוכל שלו. "אני לעולם לא אוכל לשכוח מהאח האהוב עלי."

בריאן נחר בבוז וזרק את המפית בחזרה על ג'יהיו. ג'יסונג לקח את האוכל והתיישב ליד השולחן בזמן שנתן כיף לאחותו. "אין צורך להיות כל כך עצבני היונג. עמוק מאוד בפנים, כולנו יודעים שזה היה נכון." ג'יסונג גיחך על אחיו הגדול.

"הי! אני זה שקנה לך את האוכל שלך. אל תנסה אותי, אני אקח אותו בחזרה."

ג'יסונג חייך. "תודה רבה על האוכל שקנית לי היונג. אני אוודא שאני מודה לך במחשבתי בכל  פעם שאני לוקח ביס מהאוכל." הוא הגזים.

בריאן גילגל את עיניו ופרע את  שיערו של ג'יסונג בידו. "פשוט תשתוק ותאכל את האוכל שלך." הצעיר יותר צחק והתחיל לזלול.

למרות שג'יסונג הקניט את אח שלו כל הזמן, הוא היה אסיר תודה עליו ועל אחותו הגדולה. הם בעיקרון אלו שגידלו אותו.

מאז שג'יסונג היה קטן, ההורים שלו תמיד יו עסוקים עם העבודה. הם אף פעם לא היו בבית בגלל שהם תמיד היו רחוקים בנסיעות עסקים אחרי נסיעות עסקים. הם היו חוזרים הביתה אולי 3 פעמים בשנה למשהו כמו שבוע.

המטפלות והעוזרות שהם העסיקו ניסו את הכי טוב שלהם בלגדל את ג'יסונג ואחיו ואחותו כי הן הרגישו רע בשבילם. זה אכזרי שאין לך דמות הורית בגיל כלכך צעיר. הם המשיכו את זהעד שבריאן נהיה מבוגר מספיק כדי לטפל בעצמו ובשני אחיו.

ההורים שלו שכרו מטפלות, משרתים ושפים לבית כדי שהשלושה לא ירעבו או משהו אבל אחרי שמלאו לבריאן 16 הוא אמר לכל הצוות ללכת לנוח בבתיהם ולחזור אל הבית רק כשהוריו חוזרים בגלל שהוא לא הרגיש את הצורך לשמור אותם שם.

כך שג'יהיו ובריאן בעיקרון היו אלו שהאכילו את ג'יסונג, לקחו אותו לכל מקום, דאגו וטיפלו בו, אלו שהראו לו סוג כלשהו של אהבה. כן ברור ג'יסונג ידע שהוריו אוהבים אותו אבל הוא מעולם לא הרגיש את זה כי מעולם לא הייתה לו ההזדמנות. זה כאילו ההורים שלו היו זרים גמורים בשבילו. המטפלות היו יותר הורה בשבילו למרות שהן טיפלו בו רק לזמן קצר. זה עדיין יותר מאשר הוריו האמיתיים.