עוד

פרק 18- דברים רעים

״כלום, נפלתי על הרצפה.״ הזיכרון של המכה הזכיר לי את הפנים של אבא שלי והרגשתי את הגוף שלי חוטף זעזוע. העפתי את היד של נבו ממני בדחף והוא הסתכל עלי כעל משוגעת. ״תביא קצת.״ ביקשתי והצבעתי על בקבוק השתיה במרכז השולחן. זה היה רעיון רע מאחר שהייתי שיכורה הרבה-יותר-מידי גם ככה.

״ממש לא.״ אמר לי נבו והסתכל עלי בנזיפה. ״את גם לא זזה מפה יותר, את גמורה.״ הוא הבהיר.

״אני אעשה מה שבא לי.״ עניתי מיד, מניפה את שערי הארוך אל מאחורי כתפי. מזגתי לעצמי שתייה פשוט.

״את בטוחה שאת בסדר שם?״ עדן שאלה והצביעה על מורן. עינייה התרככו בדאגה גם-כן.

״בסדר גמו-ר.״ עניתי בגימגום ושהקתי.

אחרי שהסתובבתי ללכת משם, למרות האיומים של נבו, הרגשתי יד מושכת אותי בכוח הצידה. נגררתי בכעס אחרי דין אל הצד השני. דחפתי אותו ממני ברגע שהבנתי מה קורה. ״מה אתה רוצה?״ התפרצתי עליו בצעקה והרגשתי היסטריה ממלאת את מוחי העפוף.

הוא בהה בי בעיניים היפות האלה שלו ואני שהייתי מטושטשת גם ככה, הרגשתי שאני עוד שניה מתרסקת של התחת.

״מה קרה לך בפנים?״ הוא שאל. למרות שהמילים שלו דאגו לי הטון שלו אמר שהוא שונא אותי.

״נפלתי.״ חזרתי על עצמי בקול אטום.

״זה לא נראה כאילו נפלת, לריאן.״ הוא אמר בכעס ואז פניו היפות התרככו כשסקר שוב את פניי. ״אני יודע שיש לנו את הבעיות שלנו, אבל אם יש משהו שאני צריך לדעת תגידי לי עכשיו.״ הוא אמר וראיתי בעיניים שלו שהבין הכל.

כעסתי שהוא מעמיד פנים שאכפת לו, כשרק לפני שבועיים ישבנו פה ממש וספרתי לו הכל, דברים שלא סיפרתי לאף אחד בחיים, והוא בתמורה נעלם.

לקחתי לגימה ארוכה מהשתיה שלי כדי לעמעם את כל הרגש שהרגשתי, כאב מהול בגעגוע.

אולי לא הייתי כל-כך שונה מאבא שלי אחרי הכל.

דין לקח את הכוס שלי וזרק אותה על הרצפה בעצבים. לא היה לי כוח להתעצבן אפילו והייתי שיכורה מספיק כדי רק לגחך בפניו בזילזול.

"תעני." פקד.

״אני הייתי שיכורה ונפלתי.״ ניפחתי את השקר שלי.

הוא הסתכל עלי בבחינה ואז השתכנע והנהן באיטיות. ״אם היה קורה משהו את היית מספרת לי, נכון? למרות הכל?״ הוא אמר והרגשתי כאילו הוא מבקש את זה ממני.

הבטתי בעיניים שלו ונמאס שלי שהוא כל כך מבלבל אותי. ״בשביל מה, דין? למה זה יעזור?״ כעס הסתנן לקולי.

״אני תמיד אעזור לך. לא משנה כמה אני שונא אותך או אם את שונאת אותי. זה לא משנה בכלל. וזה שאת לא מבינה את זה,״ הוא ירק בעצבנות, ״זה שזה לא מובן מאליו מבחינתך, זאת בדיוק הבעיה.״ הוא התעצבן.