עוד

פרק 8- לא השתנה

כשהגענו הבנים איכשהו התחילו לריב מכות בצחוק בזמן שאני הוצאתי את האוכל מהתיק וסדרתי על השולחן. זה היה אותו השולחן שישבתי עליו לפני שדין קרא לי אליו, ואז הלכנו לאבן הגדולה ומשם הכל היסטוריה. בכללי, הייתה כל כך הרבה היסטוריה במקום הזה.

תמיד היינו באים לפה כל המשפחה, כשעוד היינו משפחה. ואז התחלנו הבנים ואני לבוא לפה בערבי שישי קיצים כדי להכנס למים. ואז מסיבות העין- מור התחילו. הכל קרה פה.

.
שנה וקצת מוקדם יותר

המים זהרו על גבו השזוף והמנומש של דין. התלתלים הרטובים שלו נמשכו אחורה אל עורפו והוא עמד במים וריחף במימדי מוחו עד שקפצתי על גבו ונסיתי להטביע אותו. הוא עמד איתן תחתיי כמובן ואני רק נשענתי על גבו בתנוחה מגושמת, אך לא ויתרתי.

הוא גיחך בשעשוע אבל לא הוריד אותי ואני בסוף נכנעתי ועטפתי גם את רגליי סביבו, נשענת עליו. השמש של אוגוסט קפחה על שנינו והוא השתופף כדי שנהיה בתוך המים הצוננים.

״חלשלושה.״ הוא ירד עלי.

גלגלתי עיניים וחבקתי את גבו חזק יותר. ״בסוף אני אצליח להחזיר לך.״ ייחלתי והוא צקצק בלשונו בביטול.

״תראי את שני המפגרים האלה.״ הוא הצביע עם סנטרו על בר ונבו שישבו על הגדה וניסו לתפעל פק״ל קפה כבר שעה. היה כל כך חם שדין ואני נכנענו ונכנסנו למים תוך דקה.

צחקתי בשעשוע והשענתי את סנטרי על כתפו בנוחות. ״אתה חושב שזה ישאר ככה גם השנה?״ השאלה נפלה עלי ונפלטה.

״מה? בר ונבו סתומים?״ תהה בגיחוך.

״לא, התכוונתי... אנחנו.״ פלטתי במבוכה ולא רציתי לחשוף את הרגשות שלי כמו תמיד.

הרגשתי את גבו של דין מתקשח תחתיי. ״את חושבת שלא?״ תהה.

״לא יודעת. זה תיכון ענק ויהיה מלא אנשים חדשים. ואנחנו אפילו לא בכיתה ביחד.״ הזכרתי במירמור. הם היו האנשים היחידים שאהבתי בחטיבה ובכללי, בחיים. לא ידעתי מה יהיה בתיכון.

״כלום לא ישתנה, לרי.״ הוא הבטיח בעדינות.

״מה אם תיהיה לכם חברה?״ הרהרתי בקול.

דין צחק תחתיי. ״מי תרצה מישהו משני המכוערים האלה?״ הוא התבדח.

״ולך?״ התעקשתי.

הוא הוריד אותי פתאום מגבו והסתובב להסתכל עלי ברצינות. ״טוב, אותי בטוח כולן ירצו.״ הוא חייך אלי חיוך קטן ומעודד, עם הגומה האחת שלו. הוא היה כובש ביופיו וידע את זה, ידעתי שהוא צודק וכל הבנות יזרקו את עצמן לרגליו. גלגלתי עיניים בחיוך מזלזל והוא צבט אותי במותניי בהתגרות. ״מה נכנס בך פתאום?״ תהה בדאגה.