downtown

• פרק 5 - בר מוח , בר כוח

" הייתי ציני - "
" ציני בתחת שלי לוקה !!!"
קולי קוטע אותו בצעקה נוראית ועיניי מעלות אותו על מוקד האש .
אני מרגישה שאני יכולה פשוט להרוג אותי במו ידיי עם השטויות שלו . אם רק היה רואה איך שני המטורפים האלה מביטים בג'ורג' הקטן כאילו הוא ארוחת הצהריים הבאה שלהם , אם רק היה רואה את עיניהם המשוועות לדם , הוא היה מבין . הוא היה פאקינג מבין ולא צורח עליי כמו משוגע .
" אנסטסיה אמרה שאסור להגיד תחת , אומרים ישבן "
הגיח ג'ורג' בזמן מושלם , עיניו הגדולות מביטות בי בתמימות הגורמת לי כמעט ולבכות וליבי מתרכך בין רגע .
חיוך קטנטן מזדחל אל קצות פניי אך כאשר אנסטסיה לוקחת את ג'ורג'י הקטן הרחק מכאן , הכעס והחושך מזדחלים אל ליבי בלא מעצור , כאילו והילד הזה הוא התרופה לכל הרוע בעולם .

" הוא יהרוג אותך , אריקה , אל תהיי מטומטמת !!"
ידיו עולות ברוגז ופורעות את שיער ראשו המתולתל במקצת .
עיניו הגדולות מביטות בי בכעס אדיר וביחד עם זאת בתחינה ורחמים להקשיב לדבריו אך אני כבר החלטתי , ג'ייקוב הולך לשלם על מעשיו ויהי מה .
" תכבד את הבקשה שלי לוק "
הנדתי ראשי בשלילה עצובה ואט אט התרחקתי ממנו , מסובבת גבי אליו ועולה בחזרה לבמת האימונים הקטנה .
" אם אתה רוצה אז תעזור לי , תאמן אותי , ותהיה שם לצידי !! רק אל תהווה לי מכשול , הרגשות שלי עושים את זה בצורה מספיק טובה "
ידיי מכות בכדור המסתחרר ואני מטה את ראשי לאחור בכדי לא לקבל עוד מכה צורמת וכך אני ממשיכה הלאה .

*

מעולם לא רציתי לנצח כמו היום .
מעולם לא רציתי להרוג בן אדם כל שהוא עליי אדמות כמו הרגע הזה .
מעולם לא הרגשתי כה אמיצה ופחדנית באותה נשימה כמו עכשיו .

סביב זירת הברזל הגדולה התאגדו כל קבוצות האנשים השונות , חבורתו של ג'ייקוב תפסה מקום די גדול על יד ספסלי הרכבת הנטושים והריקים מיושביהם ומהצד שלי , היחיד שהגיע לראות את הקרב היה לוקה .
ליבי דופק בפראות ועיניי מריצות כל סיטואציה אפשרית העלולה להתרחש ובכולן , כמעט בכולן אני מוצאת את עצמי חסרת הכרה ואת ג'ייקוב מעליי מטיח בי את אגרופיו החזקים בלי סוף .

אני גומעת את רוקי בחוזקה כאשר עיניי עוברות בין כל הקבוצות , בין האנשים המבוגרים , בין קבוצת הנערים המשועממים אשר באו לצפות בקצת אקשן וכמובן שגם חוברתו העצומה של ג'ייקוב ואית'ן עיני קלטה בעודם מזרימים את כספי ההימורים לתיבה הגדולה שבידיהם .
האוויר החומק מבין ריאותיי החוצה נראה כחסר טעם לעומת כל מה שהולך לקרות אך מגע קל על ידי גורם לי לחזור למציאות ולהביט בלוקה הגבוה העומד צמוד לגדר הברזל הדוקרנית כשראשו כמעט מגיע לסיומה .
אני מתכופפת במקצה בכדי לראות את עיניו הגדולות ובתוכי אני אף משוועת שיקרה איזה שהוא פיצוץ גדול אשר ידחה את המהומה הזאת בכמה ימים טובים .