״קים, המפקד קורא לך.״ סם - אחד מחבריו לאוהל של שחור השיער קרא אליו.
היום יום חמישי, הם כולם מוכנים עם התיקים הענקיים על הגב, מרוגשים לחזור סוף סוף הביתה, אל החום, האוכל הטעים, המצעים הנקיים, ההורים, אך קימברלי עדיין ישב על המיטה הרעועה באוהל שלו, לבוש במדי ה-ב׳ הבלויים שלו ומרחם על עצמו ועל העונש שקיבל.
״טוב.״ קימברלי ענה, אך לא תכנן לקום.
זו כבר הפעם הרביעית מאז המשפט שהמפקד שלו שולח חיילים לקרוא לו, זו גם הפעם הרביעית השבוע שהוא לא מתכוון להיענות ופשוט יתנהג כאם מעולם לא שמע את ההודעה ההיא.
הוא ידע שג׳ס לא יהיה זה שיבוא אליו, אם היה צריך אותו באמת הוא כבר היה מגיע לאוהל, אך האפשרות הזו בה שלח חבר אחר בכל פעם רק גרמה לקימברלי להבין שהאחר מתחמק מימנו, או לפחות מתחמק מלדבר איתו בחברת אחרים.
שחור השיער רק נשם עמוק ונאנח על המיטה שלו לפני שעיניו נעצמו, החורים הקטנים באוהל מאפשרים למספר קרני שמש לחדור פנימה ולחמם את פניו.
הוא לא בטוח כמה זמן בדיוק עבר, אך בפעם הבאה בה התעורר, הערב כבר נפל, וכל חבריו לאוהל השאירו את כולו לקימברלי בכבודו ובעצמו, הם כולם כבר בבית ממזמן.
קימברלי התרומם ושפשף את העייפות מעיניו, הוא לא היה אמור לעשות עבודות רסר? הוא שאל את עצמו, אך לא התלונן, אולי עדיף להשאר בשקט.
הוא תכנן להשאר באוהל עד סוף השבת, אך עד מהרה הבטן שלו החלה לקרקר והוא החליט לעשות גיחה קטנה אל השקם בכדי לקנות אספקת חטיפים לכל השבת.
במהרה הוא תפס את הארנק שלו ויצא החוצה, מגיע אל השקם ה- למרבה הפתעתו, שקט לגמרי.
הוא מעולם לא שמע כזה שקט כאשר נכח בשקם, המקום תמיד היה עמוס אנשים ומלא צעקות, אך שחור השיער החליט שהוא לגמרי מעדיף את המקום בצורה הזו.
הוא עמד לגשת אל המוכר העייף כשלפתע הבחין בצד החדר באדם מוכר, מי אם לא המפקד היקר שלו, שהיה שקוע מאוד בטרופית שהוא שתה באותו רגע.
כמה מתוק... שפתיו בלטו החוצה ולחיו נראו כה נפוחות, הוא היה לבוש בגדי ספורט מפני שכנראה חזר מאימון, מה שהפך אותו ליצור המתוק ביותר שקימברלי פגש מימיו.
ג׳ס נראה ממש כמו ילד בלי המדים, כמו ילדון שעוד לא סיים חטיבת ביניים, בעיקר עם הטרופית הזו שהחזיק בשתי הידיים והתרכז בה כל כך.
הוא לא היעז לומר מילה, משחק אותה מתעניין בטעמים של מנות חמות בעוד הוא בוהה במפקד שלו שכלל לא הבחין בו.
במשך אולי חמש דקות הוא פשוט הסתכל, מתקרב בצעדים קטנים בלתי ניתנים להבחנה עד שממש עמד מאחוריו מבלי שהברונטי ישים לב, אך המוכר של השקם שם לב ללא כל צל של ספק ופשוט הגיש למפקד עוד טרופית על חשבון הבית בתירוץ שהוא צריך להפטר מהשכורה.
ג׳ס קיבל את הטרופית עם חיוך, הוא הוציא את הקש הצהוב מן הטרופית הקודמת ועמד לתקוע אותה במלאה, אך צעד אחד לא במקום גרם לתכולתה של הטרופית להשפריץ נוזל מתוק על בגדיו ופניו של המפקד.
קימברלי הרחיב את עיניו בתדהמה, לא יכול לחשוב בתמימות כאשר המפקד המתוק שלו עצם עין אחת בעוד הנוזל טפטף מפניו מטה.
הוא חיפש בידיו נייר, אך למרות שגליל הנייר היה ממש לייד מוכר השקם, כל מה שהמוכר עשה היה לבהות בגליל ולחכות שקימברלי יצא לעזרתו.
שחור השיער מייד ניקה את גרונו ופנה אל גליל הנייר, חותך מימנו ארבע או חמש חתיכות לפני שהגיע אל המפקד שלו בריצה.
״ק-קים?״ המפקד עמד לדבר אך שחור השיער השתיק אותו; ״אתה שותה כמו ילד.״ הוא העיר בזמן שטפח קלות על פניו העדינות של המפקד וספג מימנו את הנוזל המתוק.
עיניו של המפקד בהו בו, עמוקות וענקיות כפי שתמיד נהגו להיות, קימברלי לא יכל להיות רגוע תחת אותו מבט בזמן שהוא ספג את הנוזל מחולצתו הקצרה של הברונטי.
הריסים שלו כל כך ארוכים, השפתיים שלו כה נפוחות ואדומות, הלחיים שלו ילדותיות כאלו, כל כולו היה בדיוק מה שקימברלי אהב, כל כולו רצה את ג׳ס באותו רגע.
מוכר השקם ניקה את גרונו רק בכדי שקימברלי יבחין בו, מסמן לו שהוא יוצא החוצה.
קימברלי מעולם לא אהב יותר את מוכר השקם מבאותו רגע, הוא הנהן וחיכה מספר שניות עד שדלת השקם נסגרה מאחוריו והמפקד והפקוד נשארו לבד.
״רגע, מה קורה כאן? למה הוא הלך-״ ג׳ס ניסה להגיד אך פעם נוספת קימברלי החליט שהוא קוטע אותו.
״הקשב המפקד, אני ממש מצטער על כל מה שקרה בנינו, אני רוצה לפתוח דף חדש.״ הוא ביקש בקול מתנשף, עדיין עומד ממש קרוב לאחר בזמן שכל מה שהביט בו היה שפתיו המגרות כל כך של המפקד.
ג׳ס הבחין במבט הפוזל של קימברלי, הוא ידע מה האחר רצה לעשות אך עליו להתנגד בתוקף; ״ק-קודם כל, אתה לא פונה אלי ב׳הקשב המפקד׳ בימי שבת, יש נוהל שבת, הפעם אתה יכול לפנות אלי בשם שלי, דבר שני... למה לא נענתה לקריאות שלי? היית צריך לעשות עבודות רסר.״ הברונטי הזכיר והשפיל מבטו, לא מוכן להסתכל עוד בצורה בה קימברלי בוחן את שפתיו.
״אני מצטער המפקד, כלומר... ג׳ס, נרדמתי.״ שחור השיער ענה בחצי כנות והברונטי נאנח עמוקות; ״אני לא מעביר את זה הלאה, אבל שים לב להבא.״ הוא הוסיף אך קימברלי לא יכל להחזיק את עצמו יותר.
״ג׳ס, אני יכול לנשק אותך?״ הוא שאל בשיא חוצפתו, גורם לברונטי להרחיב את עיניו בפחד.
״לא קים.״ המפקד רק ענה עוד לפני שבכלל חשב אך המבט המת שהופיע על פניו של הפקוד שלו היה כל מה שנדרש בכדי שיתן הסבר מעט יותר מרחיב.
״אסור לנו.״ הוא רק הוסיף בקצרה, וקימברלי נאנח עמוקות; ״אף אחד לא ידע, אני נשבע שלא אספר לאיש, אני לא אשתמש בזה נגדך, אני באמת באמת רק רוצה לנשק אותך.״ הוא התחנן אך זה לא שכנע את המפקד שלו, בפעם הקודמת בה עשה כזה דבר עם קימברלי הוא כמעט נכנס לכלא.
״אני מצטער קים.״ ג׳ס חזר על עצמו והתרומם מכסאו, מתכונן לצאת החוצה, אך עד מהרה הוא הרגיש את ידיו של האחר מחבקות אותו מאחור.
״שמעתי את השיחה שלך, אני מצטער על מה שעברת... אני ממש מצטער ג׳ס, אני רוצה להיות שם בשבילך, זה לא מגיע לך, אתה טוב מידי! אתה פשוט טוב מידי... אני מצטער.״ היה כל מה שקימברלי אמר בשביל לשבור את היחס הקר של המפקד שלו שפשוט עמד באותו שקם עם עיניים המומות ורחבות, גוף רועד, וחסר אוויר, לא בטוח איך הוא מגיב לזה, או אם הוא מגיב לזה בכלל.
---
YOU ARE READING
כן המפקד! / (boyXboy)
Teen Fictionכשהמפקד החדש לא לגמרי מצליח לשלוט בחייל החצוף שלו. ״מעכשיו אנחנו מתהפכים, עכשיו אני המפקד, ברור?״ ״כ-כן.״ ״כן מה?״ ״כן המפקד!״
