"תתנהג כמו ג'נטלמן היום, דוריאן" הזהיר סבי בשעה ששאר המשפחה עסקה במלאכת האכילה של ארוחת הערב. סבתי הביטה בדוריאן בתחינה, עיניה הכהות גדולות. "תשכח מזה, ג׳רמיה" השיב לסבי, קורא לו בשמו הפרטי רק כשהוא רצה את מלוא תשומת ליבו – וכנראה גם את זעמו. "סתום את הפה וקרא לי אבא. אתה תתנהג כמו ג'נטלמן בין אם מתחשק לך ובין שלא. היא כלה ראויה." קבע בקול שאמר שכדאי מאוד לא לנסות להתווכח איתו. כמעט נשכתי את לשוני במקום את בשר הצלי. איזו כלה לעזאזל? "אמרתי לך עשרות פעמים, אבא - אני לא מעוניין בכלה" ענה בשוויון נפש, מניח למזלג שלו, צלחתו כמעט ריקה. "היא ממשפחת אברסטון! הם קשורים למשפחת המלוכה בדם. לא תוכל לבקש כלה ממשפחה טובה מזו" סבי המשיך לנסות. "והיא יפהפייה, דוריאן. שיער זהוב גלי מבריק ועור חרסינה" סבתי ניסתה גם היא. ליבי נחמץ מקנאה – היא באמת נשמעה יפהפייה ודוריאן אהב נשים יפות. ובכן, אהב לרדוף אחריהן, והן אהבו כשהוא רדף אחריהן.
"לא אכפת לי גם אם הכתירו אותה ליפה בנשים, אמא. אני אתחתן כשיתאים לי להתחתן, ושום לחץ שתפעילו לא יעזור."
"אתה בגיל הנכון. הגיע הזמן שתפסיק לשחק משחקים, תינשא ותקים משפחה" אבי היה זה שאמר זאת, ודוריאן בתגובה קם מכיסאו וזרק את המפית.
״השיחה הזאת נגמרה.״
"לא, ממש לא! היא תגיע בכל רגע עם הוריה. כדאי שתתנהג בהתאם.״ סבי הזהיר בזעם את גבו של דוריאן העוזב. דוריאן הניף את ידו. ידעתי שהוא התעצבן.
ליבי צנח לקרקעית בטני. לא רציתי שיינשא. תמיד ידעתי שלא יהיה מנוס, אבל הייתי מאוהבת בו כל כך. לא יכולתי להפסיק לאהוב אותו, לא משנה כמה ניסיתי לעקור אותו מליבי. אם יינשא אאבד אותו. ומה אם הוא יעבור הרחק מכאן? לא אוכל אפילו לראות אותו. קמתי מכיסאי. "רין – " אבי קרא אחרי. "נסי להכניס הגיון בדודך הטיפש והחזירי אותו לפני שהבחורה תגיע.״ קרא כשעזבתי את השולחן ויצאתי מחדר האוכל שלנו, עוקבת אחרי דוריאן אל האורווה. בכל פעם שהוא התעצבן הוא יצא לרכיבה וחזר רגוע יותר, רק שהפעם הוא לא יכל לצאת לרכיבה – לא כשכלתו הארורה צריכה להגיע. נכנסתי לאורווה אחריו. "דוריאן" קראתי כשהוא נעצר מול סוסו. הוא לא הסתובב אליי. "אם באת לשכנע אותי להינשא את יכולה לחזור לאכול, רין, חבל על האוויר שלך" הוא השיב בשלווה מופתית. "אני לא מתכוונת לחזור לאכול ולא כאן כדי לשכנע אותך לעשות שום דבר. אני פשוט שונאת לראות אותך ככה" שנאתי את המחשבה שהוא יינשא לאחרת, והוא יינשא. לא היה לי ספק שהלחץ שמשפחתי הפעילה יכריע בסוף. הוא הסתובב אלי, עיניו ננעצות בי כמו שתי סכינים.
