קולות השירה מילאו את חצר האחוזה המקושטת שלנו, פרחים, סרטים צבעוניים ושולחנות עמוסים בכל טוב מילאו את הגן הירוק והמהמם. "יום הולדת שמח, בנות" אימי איחלה לנו לרגל יום הולדתו השמונה עשר. חגגו לנו בכל שנה ביום הראשון של הקיץ. עיני התכלת של אימי נצצו בחיוך חם. שערה הבלונדיני המסולסל, זה שאחותי ירשה ממנה, הבריק לאור השמש. היא נראתה כמו אחותה הגדולה של אייבורי. אחותי ירשה ממנה את כל היופי, משאירה אותיעם שיער כהה ועיני ספיר שעליהן מעולם לא התלוננתי. לצידה של אימי עמד אבי, שערו חום, עיניו כהות ומבעו רציני יותר. הוא היה מתוח מכיוון שהגענו לגיל שבו הלחץ לחתן אותנו גבר בקצב מטריף. ידעתי שהצעות נישואין הגיעו אליו, אבל הוא דחה את כולן ממה שהבנתי מאימי. הוא לא רצה שנתחתן עדיין, הוא חשב שאנחנו צעירות מידי. שמחתי על כך, כי לא רציתי להינשא. זו מעולם לא הייתה שאיפת חיי. רציתי להיות כמו אבא, כמו דוריאן, כמו סבא. אבל ידעתי שאייבורי רוצה להינשא. ידעתי גם עם מי היא רוצה להתחתן. לא חשבתי שזה רעיון טוב, לא עד שתכיר את לאנס לעומק. לא ידעתי אם אבי בכלל יאשר את החתן הזה, אבל הוא ראה כמה היא מאוהבת. אבי היה בררן אחד גדול. "יום הולדת שמח" הוא איחל לנו וחיבקנו אותו ואת אמא. אחר כך האחוזה נמלאה בקולות מוזיקה, בברכות ובאנשים מפטפטים ומנשנשים. צעדתי בשמלתי הורודה לקחת לי מאפה גבינות כשהרגשתי מישהו מחבק את צווארי, מושך אותי אליו. זיהיתי את הזרוע החזקה מיד. "ברכותיי, ריני. את אישה עכשיו" דוריאן לחש לי בחיוך, נשמע גאה. "נולדתי אישה, אידיוט" השבתי וצחקתי.
"נולדת נקבה, לא אישה. עכשיו את אישה. ברכותיי, ריני" הוא איחל ברכות ותחב לידי קופסת עור קטנה ושחורה, גורם לליבי לדהור ולסומק לעלות ללחיי. ידי סגרה על הקופסה והבטתי בו בסקרנות. "מה הבאת לי? זה נושך כמו בשנה שעברה?" שאלתי בחשדנות, כי בשנה שעברה הוא הביא לי גור חתולים לבן, מתוק ויפייפה שהיה פרוע ומרושע, הוא שרט ונשך אותי עד שאבי התעצבן ומכר אותו. לא הספקתי להיקשר אפילו לחתלתול, ולמען האמת פחדתי מהיצור המרושע הקטן. "אוח, תזכרי לי את זה לנצח, ריני? לא ידעתי שהחתלתול מטורף. אל תדאגי. פשוט תפתחי את הקופסה כבר" הוא האיץ בי, משתוקק לראות את תגובתי. ליבי התפוצץ בחזי מהקרבה שלו אליי אבל כבר ידעתי איך להעמיד פנים איתו. היה לי מספיק זמן להתאמן. פתחתי את הקופסה לאט, מביטה בשרשרת היפה שנגלתה לי, עשויה זהב צהוב מנצנץ. הרמתי את תליון הסהר הנאה, משובץ אבני ספיר כולו. התכשיט היה מרהיב ביופיו.
"את אוהבת את זה? מולד הירח. זה קמע למזל טוב" הוא סיפר לי. אצבעותי ליטפו את הירח.
"זה מרהיב" אמרתי בהשתאות. הרמתי את עיניי לירוק העד של עיניו. "אבל הירח לא כחול" ציינתי.
"לא, אבל חשבתי שזה יתאים לעיניים שלך" הוא אמר ברצינות, גורם לליבי לפרפר בחזי. למה מכל הגברים בעולם, הוא היה האחד שאהבתי? הוא הטריף אותי ופשוט לא הצלחתי להתגבר על רגשותיי הסודיים כלפיו.
"מה הבאת לאייבי?" שאלתי בסקרנות. "אותה מתנה?" תהיתי.
"כמובן שלא. הירח לא יהלום אותה. היא קיבלה תליון של שמש" הוא שחרר את ידו שחיבקה אותי סביב צווארי ונעמד מולי.
"תודה. אני אוהבת את זה" אמרתי לו וחיבקתי אותו חזק, ליבי יוצא מחזי אליו.
"והוו. היי. שלא תמעכי אותי למוות פה." הוא התלוצץ אבל ידיו חבקו אותי בעדינות. איך אי פעם אתגבר עליו? איך אוכל להניח לו ולעבור הלאה, להינשא לאחר ולהביא ילדים לעולם? לא רציתי דבר מכל אלו. רציתי רק אותו, ולא יכולתי לקבל אותו לעולם.
זכרון פניו היפות לאור השמש נצרב בי, אבל עכשיו, כשאחזתי בזכרון, כשהבטתי בפניו שוב, לא יכולתי עוד לראות את העיניים הירוקות המרהיבות או את תווי הפנים האציליים. יכולתי לראות עיני דם תאוות, זוויות חדות מידי בפניו וניבים משוננים כסכינים. חלום בלהות. הדחקתי את התמונות, מסלקת אותן מזכרוני הצף. חיבקתי את אחת הכריות ונרעדתי קשות, קוברת את ראשי בכרית נוספת והנחתי לריח המדהים שאפף את המצעים למלא אותי. ריח של גבר אחר שהיה חלום בלהות מסוג אחר. אני לא יודעת איך, אבל איכשהו נסחפתי לשינה.
פרק 18
Start from the beginning
