"בואו נגיד שלום ובוקר טוב לילד החדש ונאחל לו בהצלחה" הגננת אמרה וכל הילדים איחלו לג'אנגקוק בהצלחה, מציגים את עצמם מיד לאחר מכן. את חלקם הוא הכיר כבר מהפנימייה ואת חלקם הוא לא הכיר כיוון שלא היו בפנימייה, חלקם היו או מפנימיות אחרות או רגילים.
הגננת הבחינה מיד בקשר שנוצר בין השניים.
איך היא שמה לב לכך?
ג'ימין לא היה בונה ארמונות בחול, גם אם זה לבד או גם אם זה היה עם ילד נוסף. כשהיו זמני ההפסקות ג'ימין לא היה משחק, הדרך כלל הוא היה משחק משחקי קופסא או שלפעמים היה משחק עם כמה ילדים בכדור. אבל משחקי קופסא הוא היה אוהב לשחק לבד ועכשיו היא הבחינה שהוא משחק ביחד עם ג'אנגקוק - הילד החדש.
כשהיו מביאים לגן חיות, היא הייתה מבחינה בחיוך ובשמחה שעטפה אותו, אבל עכשיו.. הוא כולו מלא בחייות ובאנרגיות. היא פשוט הבחינה בקשר שנוצר בין השניים, והאמת שהקשר הזה היה ממש חמוד ולא הזיק לאף אחד מהם.
ג'ימין היה ילד טוב וממושמע, היה לו כבוד כלפי אחרים ועצמו. הוא היה מדבר בצורה מכובדת ובצורה נעימה, כל האומנות ראו בו ילד טוב וכך גם הגננת.
כשהם חזרו מהגן פתאום האומנת קלטה משהו. ג'אנגקוק לבש מכנס כחול וחולצה לבנה, וג'ימין לבש מכנס לבן וחולצה כחולה.
היא פשוט התחילה לצחוק.
'איך לא שמתי לב לכך?' היא חשבה לעצמה.
היא פשוט נהנתה לראות את השניים ככה.
למה?
כי זה היה מתוק וחמוד לעין. שני ילדים קטנים כבני 6 יוצרים ביניהם קשר מתוק וחמוד.
עברו חודשיים מאז שג'אנגקוק הגיע לפנימייה. חודשיים שג'אנגקוק הכיר כבר את השגרה, מתעורר כשג'ימין מעיר אותו, לפעמים הוא בוחר לג'ימין מה ללבוש, אך לרוב ג'ימין בוחר.
הם נהנים גם לשחק עם ילדים אחרים בגן אבל כשהם משחקים לבד זה משהו אחר, עדין יותר, שקט יותר ונעים יותר. האומנת, ההנהלה ואפילו הגננות התרגלו לכך כבר, הן היו אוהבות להביט בשניים.
באחד מן הימים הגיע ילד חדש לגן, הוא לא היה ילד נחמד, הוא היה מצחיק לילדים ואז הילדים היו מגיעים לגננת ובוכים לה שהוא מציק להם ומרביץ להם. הגננת הייתה מענישה אותו אבל הוא היה חוזר להמשיך להציק להם.
ביום שלמחרת בהפסקה ג'ימין וג'אנגקוק שיחקו עם שאר הילדים השבויים ואותו ילד גם שיחק. כשהכדור הגיע לידיו, הוא זרק את הכדור אל עברו של ג'ימין. כוונתו לא הייתה להפסיל את ג'ימין, אלא להכאיב לו.
וג'ימין נפל על הרצפה. הילד ניגש לעברו של ג'ימין ובעט בו בבטן.
"נו, קום יחלשלוש.." אותו הילד קרא בקול ילדותי ומזלזל, הוא הושיט את רגלו על מנת לבעוט בג'ימין שוב, אך ג'ימין אחז ברגלו ולא נתן לו לעשות זאת. הילד החדש הועף אחורה. פתאום משום מקום. "אם אתה תרביץ לו שוב, אתה יותר לא תצליח להשתין", ג'אנגקוק אמר והעיף אותו על הריצפה, נותן לו בעיטה מתוקה ועסיסית.
ג'ימין התרומם מהריצפה כשהוא אוחז בבטנו, זה כואב לו. ג'אנגקוק כמוהו קם ועזב את המשחק, הולך איתו ביחד לאיפה שג'ימין הולך; לשירותים. ג'ימין הרים מעט את חולצתו והביט לעבר הסימן האדום שהיה על בטנו. "זה כואב", ג'ימין אמר כשהוא מלטף ונוגע קלות באזור הכואב. "בוא נלך לגננת" ג'אנגקוק אמר ואחז בידו של ג'ימין, הולך עימו ביחד אל הגננת, יודעים ובטוחים שהיא תיהיה בצד שלהם.
היא לרגע לא פיקפקה באף מילה שיצאה לג'ימין מהפה, היא יודעת מי התחיל גם בלי שהיא תשאל, היא ראתה בדיוק מה קרה והחליטה לתת לג'אנגקוק לטפל זאת בדרך שלו, פעם אחת, פעם אחת שהוא יטפל בו בדרך שלו.
הם חזרו לפנימייה, האומנת קיבלה את פניהם, ממתינה שג'ימין ושאר הילדים ירדו מין ההסעה. היא הבחינה בג'ימין ובג'אנגקוק שירדו מין ההסעה וניגשה אליהם, היא הבחינה בכך שלג'אנגקוק משום מה אין מצב רוח. בדרך כלל השניים הולכים כשהם מדברים אחד עם השני וצוחקים, עכשיו לא, זה נראה שלג'אנגקוק אין כלל מצב רוח. ג'ימין מדבר בשקט וג'אנגקוק רק הקשיב לו בשקט ולפניו.. אין הגדרה.
היא עצרה בעד השניים, "קרה משהו היום בגן?" היא שאלה. "ג'ימין, למה ג'אנגקוק בלי מצב רוח?" היא שאלה, עוצרת אותם. "ילד אחד נתן לי בעיטה היום", ג'ימין אמר. "ו..", "ג'אנגקוק הגן עלי פני הכלב" ג'ימין אמר, גורם לאומנת לחייך. "הכלב הכאיב לך?" היא שאלה, מחליטה לזרום עם הסגנון של האחר. "כן, הוא הכאיב לי. אבל משום מה אני מרחם יותר על הכלב", "למה?" היא שאלה. "ג'אנגקוק טיפל בו יפה" ג'ימין אמר וחיבק את הקטן השני שלצידו. האומנת חייכה למראה השניים. "אז למה הוא עדיין ככה?" היא שאלה בעדינות יותר. "אני לא יודע.. קוקי עדיין לא סיפר לי" ג'ימין אמר, אוחז בידו של ג'אנגקוק ומלטף אותה בעוד שהאחר בוהה בנקודה לא ברורה.
"טוב, תיגשו לחדר אוכל ואז תעלו לנוח צהריים" היא אמרה והתקדמה לפניהם.
ג'ימין וג'אנגקוק נכנסו פנימה, הם התכוונו להיכנס פנימה לחדר אוכל כדי לאכול צהריים אך ג'אנגקוק לא נכנס פנימה, הוא המשיך לחדר. "ג'אנגקוק לאן אתה הולך?" ג'ימין שאל והלך בעקבותיו של האחר, אוחז לו ביד. "ג'ימין, אני רוצה לעלות למיטה" ג'אנגקוק אמר וצעד לכיוון החדר. ג'ימין שתק ולא אמר מילה, הוא רק צעד בעקבותיו של האחר, לרגע לא חושב לחזור לחדר האוכל בלי חברו.
ג'אנגקוק נכנס לחדר והקטן האחר נכנס אחריו, סוגר אחריהם את הדלת. מין הו ויון שיק כנראה נמצאים כרגע בחדר האוכל, אוכלים ארוחת צהריים.
___
[חזרתיי ❤️❤️]
YOU ARE READING
Jikook- Behind The Gates- מבעד לשער
Romanceאורות בניין הפנימיה נראים למרחוק מבעד לסבח העצים, יוצרים מראה מפחיד יותר ממה שהמציאות מראה. הם נפגשים בשני מועדים שונים בחייהם, הפעם הראשונה היא כשהם בני ארבע. המועד השני הוא כשג'ימין יכניס אדם זר לחדרו שלא היה בחדרו לפני כן ולראשונה רואה את הפתק שע...
