פרק 12

1.6K 107 82
                                    

(היום של הסיוט של מקס)
כשאני וג'ני יצאנו מהבית התחלתי להרגיש רע על הקרירות שהפגנתי בפני מקס, הוא לא עשה שום דבר שדרש את זה.
הייתי עצבני על המובילים שעדיין לא הגיעו אליי עם הארגזים שלי, והוצאתי את זה עליו, אני אבקש ממנו סליחה כשאני וג'ני נחזור.

תוך כדי ריצה נזכרתי במבט הסמוק של מקס שפתח לי את הדלת כשהתלבשתי, הוא היה כלכך אדום עם מבט מהופנט, אני אהבתי את זה, מאוד. הוא היה כלכך חמוד באותו הרגע, כשניסה להילחם בעצמו שלא להתקרב כדי לגעת בקעקועים שלי, או לנסות להשכיב אותי, דבר שלא הייתי מתנגד אליו אגב.
הייתי רוצה שזה יחזור על עצמו, רק שאולי בפעם הזו גם הוא יראה לי כמה חלקים מגופו.

אחריי שאני וג'ני חזרנו מהריצה מלאתי את הקערה של ג'ני במים ועליתי אל הקומה השנייה כדי להחליף בגדים. כשחלפתי על פני החדר של מקס שמעתי אותו צועק, התפרצתי לחדר וכשסרקתי אותו התברר שהוא היה ריק פרט למקס שישן במיטתו, כולו מזיע עם הבעות פנים שמתחלפות בין כאב לפחד. "מקס, מקס תקום" קראתי לו וניערתי אותו הוא ניסה להתרחק ממני אז החזקת אותו חזק יותר וקראתי לו, "מקס זה סיוט, תתעורר" "מקס!"
הוא פתח את עיניו והתיישב, הוא סרק את החדר ואז הביט בי, הוא נראה כלכך מבוהל, העיניים שלו המשיכו לדמוע כשהוא גירש אותי מהחדר. רציתי להעיר את דילן,  אולי הוא ירגיע את מקס אבל מקס אמר לי לא לעשות זאת.

ירדתי בחזרה למטבח שתיתי מים וקראתי לג'ני לבוא איתי לחדר, היא התכרבלה על צד המיטה שלי, למרות שיש לה את שלה.
ליטפתי אותה עד שהיא נרדמה ואני נשארתי לשבת במיטה לא מצליח להירדם בגלל המחשבות של על מה מקס חלם.
______________________________________

(היום של התאונה של דילן)

ארחי שאני ומקס הגענו לבית חולים ומקס דיבר על דילן, השארנו את דילן לנו וירדנו לקפטריה והתיישבנו באחד השולחנות שם.
הבטתי במקס, העיניים הלחות והאף האדום שלו העציבו והלהיבו אותי יותר ממה שציפיתי שיעשו. הוא נראה כלכך שבור ומותש שהתחשק לי לעטוף אותו בשמיכה ולחבק אותו לנצח. הנחתי את ידי על ידו כהבעת תמיכה ושאלתי אותו אם הוא בסדר, הוא הביט בי וחייך חיוך כלכך אמין שאם לא העיניים האדומות והנזלת הייתי בטוח שהוא שמח.
"אני בסדר" הוא אמר ושאל "למה?",
"אתה בוכה" ציינתי, הוא שתק והשפיל את מבטו, אחריי כמה דקות של שתיקה שבהן אני בוחן את פניו ושם לב שהוא עדיין לא שיחרר את ידי ממנו, ליטפתי אותה ואמרתי
"אתה לא חייב לזייף רגשות כשאתה איתי, אני רוצה שתרגיש בנוח איתי, איך אני יכול לגרום לזה לקרות".

מקס משך את ידו ממני התרומם ואמר
"אתה לא יכול! כי אני לא רוצה להיפתח אליך בידיעה שאתה עומד לעזוב." הבטתי בו במבט מבולבל והוא הסביר
"נו באמת, אתה לא חושב שאתה הולך להישאר איתי לנצח, אתה פה על תקן מאבטח, וכשהסיבה שדילן הזמין אותה תיפטר, אתה תלך מפה וכנראה לא תחזור, אז אל תגרום לי לפתח ציפיות למשהו שאני יודע שלא יכול לקרות".
הוא עדיין הביט בי כשקמתי וסובבתי לו את גבי מתכוון ללכת משם ואז שמעתי את הכיסא שלו נגרר אחורה והרגשתי את ידו עוטפת את מפרק ידי
"בוא נהיה חברים" הוא קרא ומשך כמה מבטים מצד האנשים שהיו בקפטריה ואני רק עמדתי שם ובהיתי בו.
______________________________________

אם אהבתם אתן מוזמנות להצביע ולשתף
אם יש הערות אתן מוזמנות לכתוב לי.
יום מקסים לכולםםםם

ותודות ל LoveOfMineOldMe הנחמדת שנזכרה לאיי- להזכיר לי לכתוב את הפרק
אז הנה הפרק, אל תרצחי אותי)

𝐌𝐲 𝐠𝐮𝐚𝐫𝐝-שומר הראש שלי (boyxboy)Where stories live. Discover now