𝐌𝐲 𝐠𝐮𝐚𝐫𝐝-שומר הראש שלי (boyxboy)

פרק 11

אחריי עוד כמה דקות של שיחה עם אית'ן, הטלפון שלי צלצל, על הצג הופיע שמו של דילן, עניתי.
"מה?" שאלתי אותו, ואז ענה לי קול שלא זיהיתי
"שלום, זה מקס סטון?" "כן" עניתי מבולבל והבטתי באית'ן. "אני מצטער לבשר לך אבל דילן היה מעורב בתאונת דרכים" אמר בצער, לכמה שניות ראיתי שחור, ואחריי זה כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה שיש מצב שהוא פצוע קשה והוא יכול למות, "באיזה בית חולים הוא נמצא??" שאלתי בלחץ, "מדיסון סנטר" ענה אותו אדם.
ניתקתי את השיחה ורצתי חזרה לחנייה שבה אית'ן חנה, אית'ן הדביק אותי ומשך אותי כדי שאני אעצור, "מה קרה?" הוא שאל מודאג, "דילן בבית חולים" עניתי עם דמעות בעיניים.
אית'ן שיחרר אותי ורצנו ביחד לאופנוע, הוא התניע במהירות, הביא לי את הקסדה אקסטרה שהייתה שם, והשתלב בתנועה.

הגענו לבית חולים, ירדתי מהאופנוע כשהוא עוד נסע ורצתי אל האחות הראשונה שראיתי
"את יודעת במקרה איפה דילן סטון??" שאלתי
היא בדקה בקלסר שהחזיקה בידה "חדר 190, זה בקומה השניה קרוב למעלית" היא אמרה ורצה אל המקום שהייתה צריכה להגיע אליו.
אית'ן הצליח להשיג אותי כשחיכיתי למעלית, היא נפתחה והייתה כמעט ריקה לגמרי.

הגענו לקומה שנייה, הדלת מצד ימין הייתה חדר 190, נכנסתי לחדר שם ראיתי את דילן שוכב על המיטה ומביט במבט ריק על התקרה. האחות שעמדה לצידו בדיוק סיימה לחבוש לו את הפצע שהיה לו על הזרוע, "דילן!" קראתי מקבל את תשומת ליבו וגם של האחות, "יא חתיכת אידיוט חסר שכל, מי לימד אותך לנהוג יא מפגע סביבתי" צעקתי ותוך כדי התחלתי לבכות.
דילן רק החזיר לי מבט מבולבל
"מי אתה?" הוא שאל בקול צרוד ורציני, עמדתי שם, קפוא והפסקתי לנשום לרגע
אחרי כמה שניות של שקט שאלתי בקול רועד
"א-אתה לא זוכר?"

"סתם מקסי, צוחקים איתךך" דילן ענה וחייך אליי, אני התקדמתי לכיוונו מתכנן להכות אותו ולהשאיר אותו במצב גרוע יותר אבל אז ראיתי כמה פצוע וחלש הוא נראה, גופו היה מכוסה תחבושות עם שטף דם בעין אחת. "אתה נראה מחריד" מילמלתי
"דיי מקסי, כולנו יודעים שאני חתיך הורס גם במצב הזה" הוא חייך וקרץ בקושי אל האחות,
כיאלו שתאונת דרכים היא מה שיעצור אותו מלפלרטט. גלגלתי עיניים
"מה שתגיד טיפש" אמרתי ופניתי אל האחות
שנראתה קצת המומה, "מה קרה לו?" שאלתי אותה והיא התחילה עם פירוט הפציעות המזוויעות שדילן גרם לעצמו, שתי צלעות סדוקות, זעזוע מוח קל ויד שבורה, שטף דם בעין. ועוד כמה שריטות שדרשו טפרים.
דילן רק שתק וחזר להביט בתקרה במבט מרוחק, לסיכום האחות אמרה שהוא יהיה פחות או יותר מושבת לחודש.

אחרי שהאחות יצאה ודילן נרדם, אני ואית'ן הלכנו לקפטריה לקנות משהו מתוק לאכול.
לקחתי פחית של מיץ מנגו, ואית'ן לקח מים
והתיישבו ליד שולחן. אני בהיתי בבקבוק ודמיינתי את כל התסריטים הגרועים ביותר שהיו יכולים לקרות לדילן, הוא היה יכול למות או לאבד איבר או להפוך למשותק. מחשבותי נקטעו כהרגשתי יד גדולה מחסה את ידי, "אתה בסדר?" אית'ן שאל "כן, למה?" שאלתי וזייפתי חיוך.
הוא הביט בי במבט מודאג "אתה בוכה" הוא אמר וגרם לידי לעלות אוטומטית אל לחיי, תחושת רטיבות מילאה את אצבעותי.
שתקתי והשפלתי את עיניי, לא היה לי איך להגיב יכולתי לשקר ולהגיד שאני לא בוכה אלא סתם דומע אבל רמת האמינות הייתה שווה לאמירה שדילן נזיר.

אחריי כמה דקות של שתיקה, אית'ן אמר כמעט בלחש "אתה לא חייב לזייף רגשות כשאתה איתי, אני רוצה שתרגיש בנוח איתי, איך אני יכול לגרום לזה לקרות"

סוף סוף פרקקקקקקקקקקקקק
אחריי תקופה שמרגישה כמו חודשים
עולה פרק
בוקר מקסים שיהיה לכולכםםםםםם