~דילן~
"דילן? אתה בסדר? דילן?" שמעתי ברקע את קולה של נואל. פקחתי את עניי בקושי ולא הבנתי מה קורה.
"נואל?" שאלתי בשקט.
"דילן!" קראה וחיבקה אותי בחוזקה. רק כשעשתה זאת הבחנתי שאני שוכב במיטת יחיד בחדר קטן ושמיכת פוך גדולה מכסה את גופי.
"מה עם אשלי? היא בסדר?" שאלתי מיד כשהתעשתי.
"היא בסדר... היא התעוררה לפני כמה דקות. היא מתקלחת עכשיו במים רותחים" אמרה נואל והתרחקה ממני מעט.
"מה קרה? אני לא מבין... איך הגעתי לפה?" שאלתי בחוסר הבנה.
"אחד העובדים נכנס פנימה ומצא אתכם. הוא יצא החוצה בריצה וקרא לעזרה. לא תיארתי לעצמי בכלל שאתה ואשלי הם אלו שהיו שם..." אמרה בעצב.
"אני עדיין קופא מקור" פלטתי כשאני מהדק את הפוך חזק יותר וחש בצמרמורת העוברת בכל גופי.
"לך תתקלח. אם היינו בבית הייתי מכינה לך אמבטיה, אבל כיוון שאין פה..." התחילה.
"זה בסדר" קטעתי אותה וקמתי מהמיטה לעבר המקלחת.
פשטתי את בגדיי מעליי בסבל רב ופתחתי את הברז,מתרחק כמה שיותר מהתזות הקור שזרמו בהתחלה. לאחר שחשתי במים החמים נכנסתי פנימה והתענגתי על כל רגע. גופי התמלא בצמרמורות למגע המים החמים והתחלתי להרגיש כיצד הוא מפשיר אט, אט. לא רציתי לצאת מהמקלחת לעולם. נשענתי על הקיר שאחריי וחשתי במים הזורמים על פניי. נזכרתי בנשיקה שנתתי לאשלי, לא התחרטתי על הנשיקה הזו, אבל עניין אותי אם היא כן. עכשיו שאנחנו חיים והיו יכולים להיות לה עוד הרבה הזדמנויות לכך, עניין אותי אם היא מתחרטת על כך.
לאחר המקלחת נכנסתי למיטה וניסיתי להירדם, דבר שלא ממש הצליח לי. איך אפשר ללכת לישון אחרי שכמעט מתת?
קמתי מהמיטה, זרקתי על עצמי ג'ינס, טריקו וסוודר ויצאתי החוצה. התקדמתי לעבר האגם ונשכבתי על הדשא. הבטתי מעלה אל הכוכבים, אלו שאני בקושי מסתכל עליהם ביום יום, אלו שנחשבים בעניי לדבר כל כך ברור ומובן, אלו שיכולתי לא לראות יותר לעולם.
"גם אתה לא מצליח להירדם?" נשמע לפתע קולה של אשלי מעליי.
"אשלי," קראתי בחמימות וקמתי למצב ישיבה. היא התיישבה על ידי.
"הזוי אה? אני מתכוונת מה שקרה לנו. זה לא נתפס, עמדנו למות...ועכשיו פתאום אנחנו פה, בריאים ושלמים, יושבים על הדשא אל מול האגם המדהים הזה." אמרה בעצב בעודה מביטה לעבר האגם.
"כן, זה הזוי..." השבתי והבטתי גם אני לעבר האגם. "בסוף הפסדתי,".
"מה?" שאלה בחוסר הבנה והעבירה אליי את מבטה.
"ניצלנו, אנחנו לא מתים כמו שחשבתי. מסתבר שלפעמים האופטימיות משתלמת." אמרתי עם חיוך קטן.
היא חייכה אליי חזרה. "תודה דילן," אמרה.
"על מה?" שאלתי.
"על זה שהיית איתי," השיבה כשהיא מביטה בי בענייה החמימות.
"את יודעת, לא היתה לי בדיוק ברירה." השבתי בתחכום.
"אני מתכוונת, באמת היית איתי. אף פעם לא ראיתי בך את הצד הזה, הצד הרגיש, המבין, הדואג..." הסבירה.
"כנראה שאני לא כזה מפלצת כמו שכולם חושבים אה?" גיחכתי והסטתי את מבטי הצידה.
"אף פעם לא חשבתי שאתה מפלצת," אמרה. החזרתי אליה את מבטי. "אתה לא בן אדם רע וגם אף פעם לא היית. אני לא יודעת למה אתה לא נותן לאחרים לראות את הטוב שבך, אבל אני יודעת שמי שהיה איתי היום שם בפנים, זה דילן האמיתי, הדילן שאף אחד אחר לא מכיר." אמרה ברגש.
"בקשר לנשיקה-" התחלתי, אך היא קטעה את דבריי.
"אני לא מתחרטת." אמרה בחדות. "להיפך, תודה שמילאת את בקשתי, וגם החיבוק מאוד עזר." חייכה.
"את יודעת, החיבוק, הוא לא היה רק בשבילך. יותר מזה, הוא היה במיוחד בשביל עצמי." הנחתי את ידיי מאחורי גבי על הדשא, נשען עליהן.
"אני יודעת שגם החיבוק וגם הנשיקה היו גם בשבילך, אבל אני גם יודעת שאתה לא כזה אגואיסט כמו שאתה מציג את עצמך. אני יודעת שבאמת דאגת לי. והנשיקה... אני לא מאמינה שחשבת בכלל על לוותר עליה. זה היה כל כך... לא אתה." אמרה עם חיוך כשהיא מעבירה את ידה בשיערה הנראה רך למגע.
"כן, אה? מה חשבתי לעצמי? הייתי צריך להסכים מיד," פלטתי מנסה להתחמק מכל טענותיה הנכונות.
קול צחוקה המתוק נשמע באוויר.
איך היא עושה את זה לעזאזל? איך היא קוראת אותי כל כך טוב? בחיים אף אחד לא ראה אותי בצורה שהיא רואה אותי. אני לא יודע מה עושים במצב כזה, אז אני מעדיף פשוט לחמוק מכך ולהמשיך לנהוג כדילן הרגיל, דילן שכולם מכירים.
"אני חושבת שכדאי שאני אחזור לחדר," קמה ממקומה.
"אנחנו בסדר עכשיו, נכון?" הרמתי אליה את מבטי השואל.
"תגיד לי אתה," השיבה.
הנהנתי לעברה.
"יופי, אז אנחנו בסדר." השיבה והחלה ללכת לכיוון חדרה.
"ו...אשלי," קראתי שוב, גורם לה להסתובב לכיווני. "בקשר למה שסיפרתי לך-" התחלתי.
"אל תדאג, אני לא אספר לאף אחד. אמרתי קודם ואני אומרת שוב, הסוד שלך ילך איתי לקבר." השיבה עם חיוך ופנתה לביתן שלה.
נזרקתי אחורה על הדשא מבולבל.
מה קורה לי? למה החיוך שלה עושה לי טוב פתאום? למה אני רוצה שנהיה בסדר? מה רע במצב שהיינו בו קודם? מה זה אומר עלינו עכשיו שנהיה בסדר? אני לא רוצה שהיא תפתח ציפיות, אני לא רוצה שהיא תחשוב שיכול להיות בינינו משהו בכלל. או שבעצם אני זה שמפתח ציפיות? מה קורה לך דילן? תשתלט על עצמך. אתה ואשלי רק ידידים זה הכל. אתה לא מתאים לה. היא רוצה קשר רציני ויציב ואתה ממש לא כזה, אתה כבר לא כזה. אתה עדיין לא מוכן לקשר רציני. ולמי איכפת אם כן או לא? מה הבעיה פשוט לנסות ואם יצליח, יצליח, ואם לא, אז לא. אבל אז בעצם הכל יכול להיהרס ואז הקשר בינינו שוב יהיה מגעיל. למי איכפת בכלל אם הקשר ייהרס? אוף דילן מה נסגר איתך? תודה שאתה לא רוצה לנסות להיות חבר שלה רק בגלל שאתה מפחד לפגוע בה.
מי היה מאמין, דילן בראון שייעודו בחיים הוא לפגוע באנשים, מפחד לפגוע באשלי.
\V'2>
אם אהבתם בבקשה תגיבו ותצביעו :)
תודה לכל המקדישות מזמנן בכדי להגיב, אתן לא מבינות בכלל כמה טוב זה עושה לי על ה- ♥
שבת שלום :)♥♥♥