נקודת מבט ג׳מה:
״אני אקח את הסלמון, תודה״ אני אומרת בחיוך לעבר המלצרית שמחזירה לי אחד דומה ״משהו לשתות?״ החיוך שלה אמיתי, מעיד על אופיה הטוב ״יין אדום, תודה״
״אין שום בעיה, מיד יצא אלייך. משהו לשתות בשבילך?״ היא מסתובבת אל לאונרדו שמהנהן ״אני אקח את אותו הדבר שהיא לקחה״ המלצרית מהנהנת ומתרחקת במרץ לעבר המטבח. לאונרדו מניח את התפריט שלו בחזרה על השולחן, עיניו משוטטות על החלק העליון של שמלתי מבלי להסס.
״אוהב את מה שאתה רואה?״ אני מרימה את גבתי לעברו כשחיוך נפרש על שפתיו ״השקעת במיוחד בשבילי סטלה?״ שוב הכינוי הזה?
צחוק מתגלגל בוקע מפי ואני מרימה את ידי כדי לנגב דמעות דמיוניות מעיני ״בדיחה טובה קוסטלו. תזכיר לי מי אתה שאני צריכה להשקיע במיוחד בבגדים שלי בשבילך?״
החיוך היהיר שלו מתרחב ״את ארוסתי, ובעוד שלושה חודשים בדיוק תהיי אשתי״ אוי שיט, אני מנסה להדחיק את הפרט הקטנטן הזה כמה שיותר אבל הבחור פשוט לא מאפשר לזה לקרות. נראה שככל שעובר הזמן הוא מתחבר יותר ויותר לעובדה הזאת.
״נישואים על הנייר קוסטלו״ אני מעירה, לוחצת בעדינות על מסך הפלאפון שלי ומביטה בהודעות שנשלחו אליי. כשאני מרימה את עיני בחזרה אליו, מבטו רציני יותר מאי פעם.
״הנישואים האלה יהיו אמיתיים סטלה. כדאי שתתחילי לקחת אותם ברצינות בדיוק כמו שאני לוקח אותם. את תהיי אשתי בכל מובן אפשרי, לנדרים שלנו בכנסייה תהיה משמעות״
שיט הוא רציני? מה לעזאזל עובר על התחת הסקסי שלו? זה לא מה שנרשמתי אליו. אני פחות בקטע של כל הרגשות והנאמנות העיוורת.
״ביום שבו ההסכם נחתם אף אחד לא דיבר על רגשות ושיט בסגנון״ אני מרימה את גבותי לעברו בזמן שהוא מגחך ללא הומור ״לא אכפת לי סטלה מי דיבר מה. את שלי, ובעוד שלושה חודשים בדיוק לא יהיה אדם אחד בשיקגו וניו יורק שיעז לחשוב אחרת״
אוי פאק. הבטן שלי מתהפכת מספר פעמים ברצף. למה הוא חייב להיות כל כך מושך וסקסי כשהוא מדבר ברצינות על הכוונות שלי כלפי? ולמה לעזאזל זה מה שעובר לי בראש? ג׳מה קאלו, השתגעת סופית.
״ג׳מ״ הקול של קאי נשמע מימיני, מסב את תשומת הלב שלי אליו. אני מסובבת את ראשי ופוגשת במבטו הרציני. הוא אף פעם לא התערב בדייטים שלי עם לאונרדו, מה שאומר שקרה משהו.
״מה קרה?״ אני שואלת והוא זורק מבט קצר לעבר לאונרדו לפני שמחזיר אותו אליי ״הקאפו התקשר, הוא צריך אותי איתו בדחיפות. אני נאלץ לקטוע את הדייט ולהחזיר אותך לאחוזה״
״היא יכולה להישאר איתי״ לאונרדו מתערב ומושך את מבטו הלא מרוצה של קאי לעברו ״אתה יודע שהיא מוגנת איתי, אני אחזיר אותה אל האחוזה מיד כשנסיים״
״לא יקרה קוסטלו״ קאי מניד בראשו, לא מוכן לשמוע אחרת.
האמת, אין לי ממש חשק לחזור לאחוזה. העדפתי את החברה של לאונרדו מאשר את השיעמום שמחכה לי שם, לבד. הוא לא כזה נורא כמו שחשבתי, אבל עדיין לא הייתי מסוגלת להודות שאני נהנת בחברתו.
״אני אשאר עם לאונרדו״ אני קובעת, גורמת לקאי להרים את גבותי לעברי ״אני לא משאיר אתכם לבד ג׳מה, תשכחי מזה״
״אוי קאי תפסיק לעשות דרמה מהעניין״ אני מגלגלת את עיני ״אנחנו מאורסים ובעוד שלושה חודשים נתחתן. אם אתה לא סומך עליו שיצליח להגן עליי אז אין טעם לחתונה הזאת מלכתחילה. אתה לא חושב?״
קאי מביט בי בשקט, נראה שגלגלי הראש שלו מתחילים לפעול. הוא יודע שאני מדברת בהיגיון, קאי תמיד ראה את ההיגיון לפני כל אחד אחר. אחרי כמה שניות הוא מהנהן לעברי ולאחר מכן מעביר את מבטו לעבר לאונרדו. כל טיפה של אדישות נפלה מפניו ואת מקומה תפס איום ברור.
״היא חוזרת לאחוזה עד חצות, לא דקה אחת אחרי קוסטלו. אני נשבע שאם תאחר אני אצא לחפש אתכם בעצמי. אם משהו יקרה לה-״ הוא נקטע על ידי גלגול העיניים של לאונרדו ״שיערה אחת לא תיפול מראשה קאי, תן לי קצת קרדיט. היא אמנם נוטה להסתבך בצרות אבל אני לא מפחד ללכלך קצת את הידיים״
אלוהים, זה הדבר הכי רומנטי ששמעתי.
קאי נועל את לסתו אך לא מוסיף מילה, מהנהן לעברי ומסמן לי בעיניו לקרוא לו בכל רגע שבו אני מרגישה מאוימת. אני מחייכת לעברו חיוך רחב ״ביי אח גדול, תעשה חיים עם מתאו״
הוא מניד בראשו באנחה ״יש לי הרגשה רעה לגבי זה״
_____________________________
״את בטוחה שאת לא רוצה קינוח? אני מכיר מקום טוב באזור״ לאונרדו מתעקש כשאנחנו יוצאים מתוך המסעדה ואני מרימה את גבתי לעברו ״אתה? מכיר מקום טוב בתוך ניו יורק? יש משהו שאתה רוצה לספר לי קוסטלו?״
״המלחמה ארכה רק שלוש שנים את יודעת, ביקרתי בניו יורק המון פעמים לפני. במיוחד כשאלנה הובטחה לבן דוד האדיוט שלך״ הוא אומר ומוסיף גלגול עיניים בסוף המשפט, גורם לי לגחך. רוי באמת אדיוט לפעמים.
״אתה מדבר על הקאפו העתידי של ניו יורק, אני עלולה לדווח לו״ אני מגחכת בהתגרות, פוגשת בעיניו שמביטות בי בתשוקה. חום מתפשט בגופי, הדרך אל האופנוע של לאונרדו נראית כל כך ארוכה פתאום.
״עוד כמה חודשים ויהיה לך קאפו חדש להוכיח לו את הנאמנות שלך״ הוא אומר ואני מגלגלת את עיני בזמן שאנחנו עוברים דרך המכוניות שבתוך מגרש החנייה הגדול.
״אני נאמנה למשפחה שלי לפני הכל קוסטלו, אל תתבלבל״
קול בהלה נפלט מפי כשהוא מטיח את גבי על חלון אחת מהמכוניות, אוחז במותני ורוכן עם ראשו לעברי. הבטן שלי מתהפכת ולרגע אני מאבדת את כל הכיוונים. אלוהים הוא כל כך קרוב אליי.
״אני עומד להיות המשפחה שלך ג׳מה. זה אומר שאת נאמנה אליי לפני הכל״ קולו צרוד וסקסי. אני בולעת את רוקי בחוזקה, לא מבינה למה הוא מצליח להשפיע עליי בכזאת עוצמה. מעולם גבר לא גרם לי להרגיש ככה בעבר.
״נאמנות היא דבר נרכש״ אני לוחשת. עיניו של לאונרדו יורדות אל השפתיים שלי, הוא מלקק את שלו ומשחרר נשימה ארוכה ״הדברים שעוברים לי בראש כרגע... אין בהם שום רמז לג׳נטלמניות סטלה״
אלוהים. אדירים.
״זה לא הולם, אנחנו לא נשואים״ אני מנסה להתעקש למרות שכל התאים שבגופי חושקים בהיפך הגמור ״מישהו עלול לראות אותנו, זה יהרוס את השם הטוב שלי״
השם הטוב שלך? באמת ג׳מה? זה הכי טוב שהצלחת לחשוב עליו? אלוהים אני חייבת להתרחק ממנו לפני שאאבד לחלוטין את השליטה.
״אני שונא להתאפק איתך.. כל כך שונא״ הוא צוחק ״אבל יש דברים ששווה לחכות בשבילם״ קולו נוטף תשוקה, גורם לרגלי להפוך לג׳לי ובקושי להצליח להחזיק את משקל גופי.
אני מפסקת את שפתי מבלי לחשוב לפני ומביטה בשלו, גורמת לו לנשוך את שפתיו ולהניד בראשו. הוא מרים את גבותיו כששואל ״את עושה לי בכוונה סטלה שלי?״ שלי? אלוהים.
״לא״ אני לוחשת, מאבדת את ראשי. הוא עוצם את עיניו ומשחרר נשיפה לפני שצולל אל צווארי, גורם לי לפעור את עיני כשמנשק את הנקודה הנכונה וגורם לתחושה נעימה להתפשט בגופי. העיניים שלי נעצמות ואני מתענגת על התחושה.
״את שלי סטלה״ הוא לוחש לצווארי, מצמיד את גופי לשלו ומצמיד את מצחו אל מצחי. עיניו מביטות בעיני במבט חודר שכמעט וגורם לי להתעלף ״אם אני אדע שמישהו נגע בך, אני ארצח אותו במקום ואנעל אותך במגדל כאילו היית פאקינג רפונזל״
בכל מצב אחר, הייתי גורמת לו להתחרט שהמילים האלה אי פעם יצאו מפיו. הייתי נלחמת בניסיון שלו לתבוע עליי בעלות ובחשיבה המטופשת שלו על כך שיכול לשלוט בי. אבל עכשיו.. אלוהים עכשיו אני לא מסוגלת להוציא מילה אחת בודדת מפי. אני קפואה לחלוטין, מושפעת ממעשיו.
הוא מניח נשיקה על הלחי שלי, במרחק נגיעה משפתי ״אני לא יכול לחכות לרגע שבו אנשק את השפתיים האלה״ לחישה יוצאת מפיו ואני מתחילה להתנשם בכבדות.
לפתע הוא מתנתק מגופי, אוחז בידי ומוביל אותי לעבר האופנוע שלו. אני נגררת על עקבי הגבוהים, מאפשרת לו להוביל אותי והולכת אחריו כעיוורת. כל מה שאני רואה לנגד עיני הן שפתיו, כמעט ונוגעות בשלי..
את חייבת להתאפס ג׳מה, את חייבת-
״את יודעת מה? לעזאזל עם ההתאפקות״ הוא עוצר ליד האופנוע שלו, מרים אותי ממותני ומושיב אותי עליו כשגופי פונה לשלו. אני לא מספיקה לעכל את מעשיו כשהוא מפסק את רגלי, נכנס בניהן ותופס את צווארי בידו הימנית. שפתיו פוגשות בשלי ונשימתי עוצרת באחת.
אלוהים. מה קורה?
הוא מנשק אותי בתשוקה מוחלטת, תובע בעלות על פי כשמניח את ידו הפנויה על ירכי השמאלית. ידו הימנית עדיין אוחזת בצווארי, מקרבת את ראשי לשלו ובכך מאפשרת לו גישה מלאה אל שפתי.
הראש שלי מסתחרר לחלוטין כשהוא מעביר את לשונו על שפתי התחתונה, מבקש אישור ומקבל אותו שנייה אחת לאחר מכן. אני לא מצליחה לחשוב כמו שצריך, לא מצליחה להתנגד אל הסיטואציה. אבל מי אמר בכלל שאני רוצה להתנגד אליה? לאונרדו מצליח לשלוט בגופי ומחשבותי מבלי להתאמץ.
הלך עליי סופית.
אלוהים כמה שהם הורגים אותי...
הבטחתי פרק במוצש וקיבלתם (אמנם מאוחר אבל אני חושבת שעדיף מאשר בכלל לא😂)