Powerful need [7]

פרק 27 - לא בטוחה:

נקודת מבט ג׳מה:

הדלת נסגרת מאחורי, המנעול מסתובב ושנינו נותרים לבד בתוך החלל הגדול של סוויטת בית המלון. אני נעצרת במרכז החדר העצום, סורקת בעיני את האזור. מיטה זוגית גדולה ניצבת בסוף החדר, צמודה אל חלון גדול המשקיף על שיקגו. במרכז החדר סלון קטן ויציאה אל המרפסת הגבוהה ביותר במלון. הכל בחדר מעוצב בצורה פלצנית שמתאימה לרמה הגבוהה של המלון.

אני מרגישה את הנוכחות של לאונרדו מאחורי, לא מעיזה להזיז שריר בגופי. הוא כל כך קרוב, ממש מרחק נגיעה ממני. אני יכולה להרגיש את הנשימות החמות שלו בעורפי, אלוהים הבטן שלי מתמלאת בפרפרים.

ידו מורגשת על מותני, מסובבת אותי בעדינות יתרה לפגוש בפניו. נשמתי נעתקת כשאני רואה אותו רוכן אליי, כמעט מפגיש בין שפתינו. הראש שלי מסתחרר לרגע ואני מאבדת את הכיוונים בשל הקרבה הכל כך מסוכנת. עיניו מביטות בשפתי בתשוקה שהופכת לי את הבטן לגמרי, הוא מלקק את שפתיו ״חיכיתי לזה״

הנשימות שלי הופכת לשטחיות, עיני מתמקדות בשפתיו האדומות והמזמינות, באחת אני מתאפסת ומתרחקת ממנו ״חבל, לא יקרה כלום היום קוסטלו״

גיחוך נשמע מכיוונו בזמן שאני מתקדמת אל המזוודה שלי שמונחת בצד החדר ״את לא טובה בשקרים, קוסטלו״

הידיים שלי קופאות לרגע מעל המזוודה הפתוחה, מבינה שאפילו שם משפחתי השתנה לנצח. אבל לא משנה מה, אני לעולם אהיה קאלו. זה הדם שלי, הדנ״א שלי.

לאונרדו מתקדם אל המיטה, נופל לשכיבה על גבו ומניח את ידיו תחת ראשו לתמיכה בזמן שצופה בי בעיניים משועשעות ״הכנת פיג׳מה סקסית בשבילי?״

אני מגלגלת את עיני ומתקדמת אל חדר המקלחת כשהפיג׳מה בידי ״היית רוצה אדיוט. זאת פיג׳מה רגילה לחלוטין למקרה שהראש שלך החליט לחשוב אחרת״

הוא צוחק מתוך החדר בתגובה ואני סוגרת את דלת חדר המקלחת מאחורי, נאנחת ומביטה בדמותי דרך המראה. אחרי כמה שניות של בהייה אני שולחת את ידי אל גב השמלה, מנסה להגיע אל הסגירה הבלתי אפשרית שלה. מה לעזאזל? למה סגרו אותי כמו אריזת מתנה?

המאבק נמשך כמה דקות ארוכות, עד שאני מתעייפת ומשחררת גניחה עצבנית. מה אעשה עכשיו? אני ממש לא יוצאת אל הפאקינג אדיוט.

דפיקה נשמעת על הדלת ואני מגלגלת את עיני ״מה?״ קולי תוקפני.

״תפתחי את הדלת ג׳מה״ הקול של לאונרדו נשמע ואני לוקחת נשימה עמוקה כדי למתן את התגובה שלי, מתקדמת אל הדלת ופותחת אותה בתנופה.

״אתה מפריע לי״ אני משלבת את ידי על החזה והוא מרים גבה לעברי ״את מעדיפה להישאר עם השמלה ולא לאפשר לי לעזור לך?״

״אני לא צריכה את העזרה שלך״ אני מסננת והוא מגלגל את עיני, מסובב אותי בגבי אליו וגורם לי לפעור את עיני ״מה אתה חושב שאתה עושה?!״

״מוציא את אשתי משמלת הכלה שלה, בדיוק מה שצריך לקרות בליל הכלולות״ הוא אומר בזמן שהאצבעות שלו מרחפות על גבי, משחררות את הסגירה האינטנסיבית של השמלה כך שהדבר היחיד שמחזיק אותה הן הידיים שלי שמצמידות אותה אל החזה שלי.

אני קופאת כשהשפתיים שלו מורגשות על הכתף הימנית שלי, חמות ומעוררות בי דחף כמעט בלתי נשלט לנשק אותן. הידיים שלו אוחזות במותני כשהוא נצמד אליי מאחור ורוכן אל אוזני ״לא נמאס לך להילחם בי סטלה?״

נמאס, נמאס לי מאוד. אבל האגו המטומטם שלי לעולם לא יאפשר לי להודות בכך. אין דבר שאני רוצה יותר מאשר את המגע שלו על גבי- אלוהים ג׳מה! תפסיקי!

״את אשתי. הטבעת שלי מונחת על האצבע היפה שלך. מה עוצר אותך? אף אחד לא ישפוט אותך אם תתמסרי לבעלך״ המילים שלו מפתות כל כך..

״תשתוק קוסטלו״ אני מסננת ומתנתקת ממנו, פונה אל הפיג׳מה שמונחת על השיש ״לא אכפת לי מה העולם חושב עליי, העולם הזה לא מעניין״

לאונרדו נשען על המשקוף של הדלת בחיוך מתגרה, לא מגיב - מה שגורם לי להתרגז ״אתה מתכוון לעמוד שם כל הערב? אני רוצה להתלבש!״

הוא מגחך ודוחף את עצמו מהמשקוף ״במוקדם או מאוחר את תיכנעי סטלה, ואני מבטיח לך שזאת תהיה כניעה מתוקה ביותר״

הוא יוצא מחדר המקלחת ואני ממהרת לסגור את הדלת מאחוריו, נועלת אותה ולוקחת נשימה עמוקה כשנופלת אל הרצפה. אלוהים אדירים, אני לא חושבת שאצליח לעמוד בזה לאורך זמן.

עשר דקות לאחר מכן אני יוצאת בחזרה אל החדר, מביטה בלאונרדו ששוכב על המיטה בבוקסר בלבד ומגלגלת את עיני. המבט שלו לא עוזב את גופי לרגע, עיניו מטיילות על כל נקודה ונקודה ולא מפספסות דבר. הלחיים שלי מאדימות למרות שאני נלחמת בכך, חום מתפשט בבטני.

אני מתעלמת מהכל ומסיטה את השמיכה הגדולה בצד שלי במיטה, נכנסת תחתיה ומסתובבת אל הצד המנוגד אליו. היד שלי נשלחת אל מתג האור ומאפשרת לחושך למלא את החדר.

אני כמעט ונרדמת, עייפה מהיום הארוך, כשהזרועות של לאונרדו מושכות אותי לעבר גופו ומקיפות אותי. גבי פוגש את בטנו החשופה ואני בולעת את רוקי בכבדות. מה הוא עושה?

״הנישואים האלה יהיו הרבה יותר מחוזה סטלה״ הוא לוחש באוזני ״אני אהיה בעל אמיתי בשבילך ואת תהיי אשתי בכל המובנים. בשלב מסוים את תביני שזה הדבר הכי טוב שקרה לך״

אני לא בטוחה קוסטלו, אני לא בטוחה בכלל.

בשורות טובות❤️