"ליילה, פשוט תעני לנו כבר. למה הגעת דווקא עכשיו?" לאונרדו אמר ונעץ בליילה מבט זועם.
"אחותי אמרה לך פעם את המילה 'לא' או שלא שמעת על זה?" הוא הידק את לסתו. היה נראה זועם בטירוף.
התיישבתי מולה ובחנתי אותה. הזכרונות מאתמול.. אלוהים, היא הייתה כל כך מתוקה.
"הלוהט שבחבורה," היא חייכה. "התגעגעתי אליך."
"תשתקי," לחשתי לאוזנה וליטפתי את גב ידה באצבעותיי, עורה רך ונעים.
רציתי לטרוף אותה עוד פעם.
רציתי לזיין אותה עד שהיא תאבד הכרה, אבל גם רציתי שהיא תהנה מזה בדיוק כמו שאני אהנה.
"התגעגעתי למגע שלך,"
"ליילה." הזהרתי. "מה? זה לא כאילו לא זיינת אותי אתמול למרות שהיית אמור רק להביא לי מים ואוכל." כולם העבירו אליי את המבטים שלהם.
לאונדו היה נראה זועם במיוחד וזה גרם לי לחייך. "לפחות אני עשיתי את זה בהסכמה, לאונרדו." מבטו הפך שחור וצחקתי. "למה אתה כל כך כועס, לאונרדו? הרי אתה יודע שעשית משהו לא בסדר." דומיניק ריסן אותו אליו ונעץ בי מבט אזהרה.
הוא סימן לי לצאת ויצאתי משם.
דומיניק היחיד שאני אקשיב לו. אני מכבד את דומיניק יותר מכל אחד אחר וכולם שם יודעים את זה.
לא משנה כמה אכעס עליו או כמה הוא יעצבן אותי, אני אכבד אותו.
הוא יצא אחריי ובחנתי אותו. "מה אתה רוצה?" שאלתי ובחנתי אותו.
"אתה זיינת אותה?"
"כן." אמרתי והמשכתי להסתכל עליו.
אני לא מבין מה הם רוצים, זאת אומרת.. זה די ברור שאזיין אותה.
היא יפהפייה, והיא מתאימה בשבילי, על אף שכולם חושבים שקים היא זאת שמתאימה לי ואני מסכים איתם, מותר לי לזיין ולהזדיין עם בנות אחרות.
"מה עם קים?"
"מה איתה?"
"מה קורה ביניכם, קולטון?" הוא היה נשמע חסר סבלנות, ושנאתי את זה. כמו שאמרתי מקודם, דומיניק הוא היחיד שאני אקשיב בקולו, אבל לפעמים פשוט אני לא רוצה לענות לו. והפעם זה אחד מהמקרים האלה.
אני שונא לדבר עם אנשים אחרים על קים, אני שונא לשתף במה שאנחנו עוברים ביחד, ולעזאזל, עברנו הרבה.
"קולטון."
"מה אתה רוצה, דומיניק? אני לא יודע, בסדר? אין לי מושג."
"רבתם?" הנדתי בראשי. "אני איימתי על בן הזוג שלה."
"למה?"
"כי היא שלי והוא יפגע בה." נהמתי בזעם.
"הבנתי.." הוא מלמל ושפשף את לסתו. "והיא כועסת עליך?"
"אתה יודע שכן, דום." אמרתי. ליליאנה נכנסה עם סקרלט לסלון ובחנתי אותן.
ליליאנה עם ידיה על בטנה. "זה בן או בת?" שאלתי. "בן." היא לחשה ובחנה אותי. "קים למעלה.. היא בוכה," סקרלט אמרה לי ומבטה היה נעוץ בעיניי.
סקרלט הבינה את המצב ביני לבין קים די מהר, ונראה שאכפת לה מקים.
העברתי את ידי בשיערי. עליתי למעלה ונכנסתי לחדר שלנו. בחנתי אותה על המיטה שלי, בוכה בשקט.
התקרבתי אליה באיטיות ונשכבתי לידה.
"קולט," היא נאנחה והסתובבה אליי. "למה אתה כאן?"
"את בוכה."
"אז? זה לא כאילו אכפת לך,"
"קים," לחשתי וליטפתי את הלחי שלה. "את יודעת טוב מאוד שאכפת לי," תמיד היה לי אכפת, מאז שהייתי קטנה.. תמיד הגנתי עליה ושמרתי עליה, גם אם זה לא תמיד היה נראה ככה. גם אם זה סתם היה נראה שאני מניאק ובן זונה.
"לא. לא אכפת לך, קולטון. אתה תמיד עושה את זה,"
"אז את בוכה בגלל שאיימתי עליו?" היא הנידה בראשה.
"אז למה?" היא בחנה אותי ומצמצה מהר, ניגבתי את הדמעות ובחנתי אותה גם.
הדמעות המשיכו לזלוג מעיניי וגרמו לדם שלי לבעבע, אני שונא שהיא בוכה, ובטח בגלל מניאקים שהזהרתי אותה מהם.
"כי הוא בגד בי."
הרגשתי את הזעם מטפס בראשי למעלה, לאט מטפס וגורם לי פאקינג להשתגע.
רציתי לרצוח אותו.
רציתי לחנוק מישהו למוות. להרגיש דם על הידיים שלי.
אני אמרתי לה. פאקינג אמרתי לה שלא תסמוך על אף אחד חוץ ממני, בעיקר לא עליו. אני מכיר אותו. הוא בן זונה אידיוט.
זה לא הגיע לה.
לא הגיע לה שיבגדו בה עוד פעם. לעזאזל, הילדה הקטנה.. המפלצת הקטנה שלי לא צריכה להיפגע כל כך הרבה.
בגדו בה כבר שלוש פעמים.
שלוש פעמים מזוינות, ולעזאזל, היא בכתה על זה כל כך הרבה שאפילו לי זה כאב.
עכשיו זו הפעם הרביעית, וזה תמיד מרגיש כאילו זה באשמתי. זאת אומרת, אני מאיים עליהם. אני מאיים עליהם כי היא שלי.
היא שייכת לי.
היא הירח שלי, המפלצת שלי והמזדיינים לא יקבלו אותה אף פעם.
גם אם ירדו על הרגליים ויתחננו ממני לקבל אותה.
היא שלי.
שלי.
שלי.
שלי!
אף אחד אחר לא יקח אותה ממני, אף פעם. לא משנה כמה הוא ירצה. היא שייכת לי. הגוף שלה. העיניים שלה. האישיות שלה ובעיקר החיוך המתוק שלה שהיא מחייכת רק לי.
התכוונתי לקום ולצאת בשביל לפרוק את העצבים שמילאו את גופי מהמידע הזה, אבל היא תפסה את ידי והנידה בראשה. "אל תלך, קולטון.. תישאר לידי, בבקשה," בחנתי אותה והנהנתי.
התיישבתי לידה והיא נשכבה על המיטה, כך שראשה מונח על הירך שלי.
ליטפתי את שיערה.
היא יפה כל כך שזה מפחיד, היא נראית יפהפייה.
גופה רעד מעט ונישקתי את ראשה.
"אתה בטח חושב שאני זונה וכל-" הרמתי אותה, כך שהיא יושבת עליי.
היא בחנה אותי בעיניה החומות, נוצצות, אדומות בטירוף ונפוחות. ליבי התכווץ.
כמה זמן היא ישבה כאן ככה ובכתה? למה היא לא באה להגיד לי? הייתי עזור לה. היא לא צריכה לבכות כל כך.
"אני לא חושב שאת זונה או כלבה, קים. את הנסיכה, הירח והמפלצת שלי. את פאקינג מושלמת." ליטפתי את הלחי שלי והיא חייכה אליי.
הצמדתי את מצחי למצחה ונישקתי את אפה. "ואת יפה ומתוקה, ואת הבן אדם המועדף עליי בעולם." היא הסמיקה ונצמדה אליי.
חייכתי וליטפתי את גבה בעדינות, הרגשתי את הצמרמורת שלה ונישקתי את ראשה.
היא פיהקה וצחקקה. "אני כל כך עייפה, קולט," לחשה ונאנחה.
נצמדה אליי עוד וחיבקה אותה בחוזקה.
היא יודעת שהיא שייכת לי.
שהיא המפלצת שלי.
"אתה תוכל להישאר כאן עד שאירדם?" היא שאלה ובחנה אותי. "כן, מפלצת קטנה שלי." היא עצמה את עיניה וחיבקתי אותה חזק יותר, צמוד אליי.
"אני אוהבת אותך.." היא מלמלה והנהנתי. "אני יודע, ירח קטן. אני יודע,"
לאחר שקים נרדמה ירדתי למטה, לתאים ובחנתי את ליילה.
היא שבורה.
היא נראית עייפה כל כך.
פאק.. זה היה הרבה יותר קל אם היא הייתה עונה לנו על השאלות.
התיישבתי מולה והיא בחנה אותי. "אמרו לך פעם שאת נראית סקסית שאת עם דמעות בעיניים?" שאלתי בקול שקט וצרוד. היא נעצה בי מבט וצחקקה, הנידה בראשה בחוסר אמון. "אמרו לך פעם שאתה נראה טוב שאין לך זין?"
"לא.. אולי בגלל שיש לי זין, ולמען האמת אחד די גדול. ראיתי אותו כבר, לא?" היא בחנה אותי והנהנה. "ומאז אני רק חושבת איך אני מוציאה לך אותו מהמקום." חייכתי והנהנתי.
הלכתי לקצה החדר והבאתי שוט.
היא התכווצה בפחד ונצמדה לקיר. "לאונרדו הבטיח לי ש-"
"אני לא אצליף בך, תירגעי." לחשתי בקול שקט וקשרתי את ידיה. היא בחנה אותי בעיניה התמימות וחיוך נפרש על פניה. "אני כן אצליף בך בסוף אם תמשיכי כך, ליילה."
הורדתי ממנה את התחתונים וליטפתי את שפתי הכוס שלה. "את כל כך רטובה, ליילה. אני מבין שהזין שלי – זה שאת רוצה להוציא מהמקום – מחרמן אותך בכל זאת,"
"לך תזדיין, אידיוט." היא הרימה את אגנה והתחככה בידי.
"נעים לך?" היא הנהנה.
הכנסתי לתוכה שתי אצבעות והיא צווחה. "אתה פסיכופת!" היא צרחה. "זה כאב, חתיכת מטומטם." הנהנתי והפרדתי עוד בין רגליה.
הרמתי את רגליה על כתפיי והיא הסמיקה. "ממה את מסמיקה? את מובכת?"
"אני.. אמ.." לאונרדו תפס אותי והעיף אותי על הרצפה. "מה לעזאזל אתה עושה, קולטון?! היא בת שש עשרה!"
"אז? זה ארבע שנים, כמה יש בינך לסקרלט, או בין כל זוג אחר מהלומברדיאים? יש לכם קטע עם זה? זה מדלי-"
הוא עלה מעליי והתחיל להרביץ לי.
אני חושב שאיבדתי את ההכרה באיזשהו שלב, כי כשאני פוקח את עיניי אני שוכב על הספה בסלון, שידי מחוברת לנוזלים וקים מחייכת אליי ומלטפת את מפרקי אצבעותיי, היא תמיד עושה לי את זה שהיא או אני מרגישים רע, זה מרגיע אותה ואותי.
"איך אתה מרגיש?" קולה היה שקט שהיא בחנה אותי. "בסדר," גנחתי והתיישבתי הספה.
"לא.. הרופא אמר שעדיף שתשכב,"
"ואני מעדיף שתרכבי לי על הזין." נהמתי ובחנתי את סקרלט שעמדה ליד ליילה ולאונרדו.
ידיה של ליילה קשורות ומבטה נעוץ בי.
אני מכיר את ליילה, אבל לא ידעתי שהיא אחות של סקרלט. גיליתי על זה רק קצת לפני שהם גילו והיא ביקשה שלא אספר. אני לא יודע למה הקשבתי לה, אבל עשיתי את זה.
לאונרדו ניסה להצמיד את סקרלט אליו אבל היא התנגדה לו והייתה נראית זועמת.
ריס התיישב לידי עם ג'ואי על ידיו וקים חייכה אליו. "לפעמים אני עדיין לא מאמינה שאתה אבא," היא לחשה ולקחה ממנו את ג'ואי.
"ושאני דודה. אלוהים אדירים, זה אומר שאני זקנה?"
"זה אומר שאת צריכה ללכת להזדיין." אמרתי והיא הידקה את לסתה. "דוד קולטון מעצבן, ג'ואי.. אנחנו לא אוהבים אותו," גלגלתי עיניים.
היא כבר הודתה שהיא אוהבת אותי.
כמה פעמים.
"אתה תהיה הרבה יותר נחמד ממנו?" הוא השמיע קול תינוקי והיא חייכה והסתובבה אליי. "הוא אמר כן?"
"כן. והוא גם אמר שאתה מניאק והוא שונא אותך."
"אם הוא שונא אותי כמו שאת שונאת אותי, הוא יהיה זונה די טובה, את לא חושבת?" דומיניק – שנכנס מקודם לחדר – נעץ בי מבט זועם וחייכתי. "אתה לא חושב?"
"קולטון." ריס זעם ולקח את ג'ואי מקים. "אם תדבר על הבן שלי ככה עוד פעם אחת-"
"אתה מה?! להזכיר לך מי הי-" קים לחצה את ידי ובחנתי אותה.
נאנחתי והעברתי את ידי בשיערי.
הוצאתי ממני את הנוזלים, אידיוטי, זה יכול לפגוע בי, אבל כמו שאמרתי כמה פעמים בחיים שלי. אני מזוכיסט. אני נהנה מהכאב ולמען האמת, הבן אדם היחיד שבגללו אני לא מת עד עכשיו זאת קים. "אני הולך להתאמן," אמרתי ויצאתי מהחדר לכיוון הזירות.
קים רצה אחריי ותפסה בידי. "מה קרה?" היא שאלה בשקט ובחנה אותי. "כלום,"
"קולט." בלעתי את רוקי והתקרבתי אליה עד שהיינו צמודים. "קולטון, אני.. פשוט תגיד לי מה יש לך?"
"יש לי רצון בלתי נשלט לנשק אותך, יש לי רצון בלתי נשלט להשתיק את הפה החצוף והמתוק שלך עם הזין שלי, טוב?" היא בלעה את רוקה והנהנה.
היא ירדה על ברכיה ושיחקה עם הרוכסן שלי על מנת לפתוח את והרמתי אותה בחזרה.
"לא כאן, מפלצת קטנה," לחשתי לשפתיה והיא הנהנה בהבנה. היא נצמדה על קצות אצבעותיה והצמדתי את שפתינו לנשיקה שטוחה.
"יופי, עכשיו בוא נלך בשביל שאני אנצח אותך." צחקתי והנדתי בראשי. "אין מצב, קים. את לא תנצחי אותי. את לא מנצחת אף פעם."