עמדתי ליד עדן בזמן שהיא פשפשה בלוקר שלה בנחישות למצוא את ספר התנ״ך שלה. ״איך היה הסופ״ש?״ היא שאלה אותי בקולה הנעים כרגיל.
חשבתי על סוף-השבוע וחיוך מאושר עלה על שפתיי, רק שמיד נסיתי למחוק אותו. ״היה בסדר.״ ייחסתי אגביות לקולי. ״מה איתך? נבו היה אצלך, לא?״ שאלתי.
״כן, נסענו לים עם ההורים שלי, היה ממש חם. מטורף שעוד חודש מסיימים את השנה, נכון?״ היא העלתה, מרימה את ספר התנ״ך בהצלחה באוויר.
״כן, זה הזוי.״ פלטתי בלחץ. ״רוצים שאני אגש למועדי ב׳ של הבגרויות, באמצע החופש.״ סיפרתי במירמור.
״את צריכה, לרי.״ היא אמרה לי בדאגה.
״כן, כנראה.״ הודתי. דין כבר אמר שהוא ילמד אותי הכל. הטלפון שלי צלצל להודיע על קבלת הודעה. הוצאתי אותו מכיסי להסתכל על הצג.
דינו- איזה תחת השם ישמור
הסתובבתי מיד ומצאתי את דין לא רחוק מאחורי, ליד כמה חברים, רק שהוא נעץ מבט בישבן שלי במקום להיות חלק מהשיחה. גיחכתי והסתובבתי בחזרה לטלפון שלי.
תזיל ריר יותר נראה לי בר לא שם לב הקלדתי לו בציניות.
דינו- תמשיכי עם הגישה הזאת והתחת שלך יקבל יותר ממבטים
גילגלתי עיניים בצחקוק.
אנחנו נפגשים היום, נכון?
דינו- כמה אני יכול לסבול אותך
נו שלחתי.
דינו- ברור יפה שלי מה את שואלת
חייכתי באושר. עדן נעלה את הלוקר שלה והרימה אלי מבט חשדני. סגרתי את הטלפון שלי, מוחקת את החיוך בצורה החשודה ביותר. ״יאלה, את באה איתי כבר לקפיטריה?״ ביקשתי בחוסר סבלנות.
היא גיחכה וסקרה את דמותי. ״אנחנו לא סתומים, את יודעת.״ היא אמרה לי בפיקפוק.
״על מה את מדברת?״ שאלתי בתמימות.
היא גילגלה עיניים בשעשוע. ״איפה דין ואת הייתם כל סוף השבוע?״ תהתה, נועצת בי את עינייה בהאשמה ומחייכת.
״בקיבוץ, כל אחד בבית שלו.״ אמרתי מיד.
״כן, בטח.״ זרקה בזילזול.
האמת הייתה שדין ואני בקושי יצאנו מהחדר שלו מחמישי בלילה ועד היום בבוקר. זה היה הסופ״ש הכי טוב בחיים שלי כנראה. כל היום רק התחבקנו ודברנו על כלום ושום-דבר, או עשינו סקס, יותר פעמים ממה שבריא כנראה.
הוא לא הפסיק להגיד לי כמה הוא אוהב אותי ואני בקושי הצלחתי להכיל את כמה שאני אהבתי אותו. חזרנו לבועה הקטנה שלנו.
אמרנו שהפעם אנחנו נהיה אלה שמספרים לכולם, אבל רק כשנהיה מוכנים. כשזה יגיע לזה, לא נחזור על אותה הטעות והבנים ידעו ראשונים הפעם.
בנתיים רק רצינו לבדוק את זה רק בנינו.
״טוב, בואי לקפיטריה.״ העברתי נושא והיא צחקה והתחילה ללכת אחרי.
״לאן אתן?״ קרא דין כשחלפנו על פניהם.
״קפיטריה.״ ענינו ביחד.
״אנחנו גם באים.״ אמר מיד בר ברעב.
קנינו כמות לא מביישת של טוסטים וכריכים. דין נצמד לגבי כששילמתי למוכרת. ״מה אתה עושה?״ סיננתי בלחש כשהרגשתי את החזה שלו נצמד לגבי בחום המוכר שלו. הריח שלו הקיף אותי.
הוא העביר כסף למוכרת מעלי ואני גיחכתי בתיסכול כשהתרחק באגביות מעושה. ידעתי שהוא מנסה להתעלל בי וזה באמת הרגיש כך שהחום שלו נתלש ממני.
הלכנו למחששה ואכלתי את הטוסט שלי בתאבון. דין התיישב לידי. הנחתי את הרגליים שלי על ירכיו בהמרחות והוא חייך בשמחה וליטף את השוק שלי בהיסח הדעת. הוא סיפר לי על השיעור במתמטיקה שהיה לו בבוקר, שבו המורה החליקה ועידן שבדיוק נזרק משהו לפח נאלץ לתפוס אותה. צחקקתי והוא סקר את החיוך שלי באושר הקבוע, שניצנץ בעיניים שלו מהסופ״ש.
״לרי,״ קרא בר, ״יש לי טסט מחר.״ הודיע והעלה את גבותיו באיום, מחייך ברשעות. הייתה לנו התערבות על הפרק.
גלגלתי עיניים. ״אתה כל כך בטוח שתעבור ראשון?״ פלטתי בזילזול.
״דין עבר ראשון, אפילו עדן עברה ראשון.״ הזכיר.
״היי,״ היא קראה באיום.
הוא משך כתפיים בתמימות.
״נראה, לי יש טסט עוד שבוע ככה שאם אתה לא עובר את זה...״ איימתי.
״כן, לרי, את לא תעברי ראשון.״ פסק מיד.
כיווצתי את גבותיי בעלבון. ״אני נוהגת ממש טוב עכשיו.״ פסקתי.
דין החניק צחוק לידי ואני נעצתי בו מבט רצח. הוא הסיט את תלתיו לאחור וחייך אלי באשמה. יש לו מזל שהוא חתיך.
חייכתי אליו.
חן נכנסה לזווית העין שלי, כשהתיישבה עם חברים שלה מאחורינו. היא סקרה את האופן שבו הרגליים שלי היו עליו ושפתייה התכווצו באי-רצון. חידדתי חזרה אליה מבט משנאה משלי. מי היא שתסתכל עלי ככה כי אני שמה רגליים עליו?
דין אמר לי שהוא בחיים לא אהב אותה כמו אותי, אבל לא שכחתי את כל מה שהיא הייתה בשבילו. הנשיקה הראשונה שלו, החברה הראשונה, הפעם הראשונה. דברים שאני הייתי יכולה להיות אם לא היינו כאלה מסובכים. פתאום הייתי קצת עצבנית עליו ועל עצמי. למה היינו צריכים לעבור את כל הסיוט הזה בשביל להיות ביחד? למה הוא לא יכל פשוט להגיד לי מה הוא מרגיש?
דין עקב אחרי המבט שלי אל חן ואז לחץ את ידו על הרגל שלי בתמיכה, מתבונן בי בדאגה. ״מה יש?״ הוא לחש. הנדתי בראשי בניפנוף והוא נאנח והסתכל עלי בתחינה. ״בואי הצידה.״ לחש בכעס. הוא הוריד את הרגליים שלי ממנו בדחיפה ונעמד.
בר התבונן בנו בבילבול. ״באמת שיש לכם קשר טלפתי, אני נשבע.״ אמר, לא מבין איך היוצרות התהפכו בלי מילים.
דין משך אותי לעמידה ואז לקח אותי הצידה משם ברקיעות רגליים. ״אחלה דרך לשמור על סודיות.״ עקצתי אותו כשהוא דחף אותנו מאחורי הבניין, לפינה ריקה מתלמידים. היה רק חריץ קטן בין הבניין לבין הגדר החיצונית של בית הספר ונדחקנו לתוכו.
״זין שלי סודיות, לרי, אני לא מוכן שתמשיכי לעשות את זה. אם משהו יושב עליך, את אומרת לי. את לא מתרחקת. אני הבטחתי שאני לא אעלם לך, אבל מה איתך?״ הוא אמר לי בכעס.
״אני לא נעלמת, אני סתם עצבנית.״ פלטתי בכעס משלי. הייתי קנאית ברמות ופתאום זה צרב לי שהוא נגע בה בכלל. הוא שלי.
״למה?״ הוא תהה בלי להבין.
״כי אתה אהבת אותה.״ אמרתי בכאב והוא הסתכל עלי בבילבול.
הוא נראה פתאום הפוך במאה-שמונים מעלות וניגש ללטף את הלחי שלי בעדינות. ״לרי, הייתה לנו את השיחה הזאת כבר.״ הזכיר לי.
״אני לא מאמינה לך. אתה אמרת לי פעם שאתה אוהב אותה.״ הזכרתי לו.
״מתי?״ שאל בבילבול כאילו זה לא הגיוני.
״כשהיינו בחדר של ליאב. אתה אמרת לי – כשתתאהבי תביני. זה היה כואב, דין, ואתה אפילו לא זוכר את זה.״ התבכיינתי בכאב.
הוא גילגל את עיניו בזילזול. ״אני זוכר את זה, לרי.״ אמר בעייפות.
״אז למה אתה משקר לי?״ שאלתי בכעס ודחפתי אותו ממני, מסתכלת עליו בזעם.
הוא נצמד עליו בחזרה בכעס משלו. ״אני לא משקר. לא התכוונתי לחן בכלל. את שאלת אותי למה עזבתי את ההסכם שלנו ואני עניתי – כשתתאהבי תביני. עזבתי כי לא הייתי מסוגל להשאר חצי בפנים חצי בחוץ, כי הייתי מאוהב בך עד מעל הראש ואת לא הרגשת אלי כלום. זה היה חרא.״ הוא נישק את שפתיי הקפוצות בעדינות ותפס בלחיי, מסתכל לעומק עיניי. ״לרי, מתי תביני שאין אף אחת אחרת? את יכולה לשרוף אותי בחיים ואני אתן לך, בחיי, אני אדליק בשבילך את הגפרור.
״לתמיד, לטובה או לרעה.״ הוא אמר.
כיווצתי את גבותיי כשהמשפט העלה לי זיכרון ישן. הוא אמר את זה בחמישי, כשהאזנתי לשיחה שלו ושל דור, אבל פתאום הבנתי שהוא אמר את זה עוד פעם אחת, מזמן, לפני שנתיים. היינו בעין-מור ואני חששתי לפני העליה התיכון:
״אני מבטיח לך שאת תמיד תיהי אצלי בלב. יש דברים שהם לתמיד, לטובה או לרעה.״
זה היה הרגע הראשון שבו באמת עכלתי את זה, או האמנתי לזה.
לפני שנתיים הכל היה שונה ועדיין הוא הרגיש אלי את אותו בדבר בדיוק. אני לא ידעתי כלום וחשבתי על דין כמו על אח בכלל והוא אמר לי שהוא מאוהב בי, במילים אחרות, בלי שידעתי למה הוא מתכוון.
פתאום הבנתי שזה אמיתי. שהוא רציני וכנה. שכל החיים הובילו אותנו לרגע הזה בשרשרת בלתי נגמרת של רגשות ואירועים. כל אירוע, טוב או רע. לטובה או לרעה.
את יכולה לשרוף אותי בחיים ואני אתן לך. זה הרגיש כאילו הוא כבר נתן לי, במשך שנים. ידעתי יותר מכולם שכזאת היא האהבה, היא מחממת, אבל גם שורפת ברגע. והוא נשאר לידי שנים למרות ששרפתי אותו בלי הפסקה. אני אפילו לא שרדתי פעם אחת שבה הוא פגע בי וישר התרחקתי, והוא נשאר ככה, כוויות על גבי כוויות, שנים. סובל בשבילי.
התקרבתי אליו, נושכת את שפתיי. הרגשתי את כל השריטות מחיי חותכות על עורי, פזיות וממשיות מאי- פעם. עברנו כל כל הרבה. ״למה לא אמרת לי את כל זה לפניה? לפני הכל? לפני שהיית איתה? לפני שנשברנו?״ תהיתי.
הוא נראה מתוסכל עד־העצם. ״נראה לך. אם הייתי אומר לך את זה פעם, מה היית עושה?״ הוא העלה את השאלה.
חשבתי על זה בכנות. הייתי בורחת אם הוא היה אומר לי את זה כי הייתי פחדנית. הייתי מכפילה את החומות שלי פי כפליים. פתאום ראיתי בבירור שכל מה שעברנו היה מה שהוביל אותנו לרגע הזה. הוא שבר לי את הלב והוא פגע בי ואני פגעתי בו וזה היה נורא. אבל עכשיו ראיתי בבירור, בפעם הראשונה בחיי, שכל הרע הזה – היה לטובה.
.
נכנסנו לבית שלי בסביבות ארבע, דין אוכל מחמגשית מחדר-האוכל, משתרך בכמה צעדים מאחורה.
אבא שלי כבר החזיר את ליאור מבית-הילדים ושיחק איתה במשחק המחשב שלה. המראה היה די מגוחך. ״אני לא מבין מה אנחנו עושים עכשיו.״ הכריז בתסכול.
״אנחנו בונים את זה כדי שיהיה לנו הגנה מהגנבים,״ הסבירה לו בשיא הרצינות. ״צריך לזכור להאכיל את החזירים.״
הוא הנהן בהבנה, פרצופו מעוטה ברצינות מעושה. ״הבנתי אותך.״
״היי.״ קראתי כשנכנסנו. דין טרף את האוכל מהחמגשית בריכוז ורק אז ראה שאנחנו לא לבד.
״היי.״ אמר במבוכה והניח את החמגשית. צחקתי עליו ואבא קם מהמשחק כדי להגיד לו שלום. הוא אהב את דין, אפילו שרק לפני כמה חודשים הוא איים עליו שיתקשר עליו לרווחה. אולי זאת בעצם הייתה הסיבה שהוא אהב אותו.
״מה נשמע?״ אבא שלי שאל אותו בחיוך בזמן שמזגתי לי מים.
״הבת שלך סוף-סוף הבינה שהיא מאוהבת בי.״ דין סיפר בחיוך זחוח ואני הרבצתי לו על זרועו בהלם. ״מה?״ הוא צחק בתמימות וחייך באושר.
״סוף-סוף באמת!״ קראה ליאור בלי להסיר עין מהמחשב, כאילו חכתה לזה שנים.
גלגלתי עיניים ולחיי הסמיקו כמו דובדבנים בשלב הזה.
״באמת סוף־סוף.״ הכריז אבא שלי בקול מלא כוונה והסתכל עלינו בשמחה. ״תבוא בשבת, נעשה על-האש?״ הזמין אבא שלי מיד כאילו חיכה לזה.
״אנחנו אצל דין בשבת ההורים שלו כבר הזמינו אותנו.״ אמרתי מיד בהתנצלות.
״אה.״ אמר אבא בהבנה.
ליאב יצא מהחדר והסתכל עלינו כיודע דבר. קרצתי לו בתודה והוא גיחך בהצלחה, בדרך אל הכיור.
״לא, לא.״ ביטל דין, ״הם ביטלו את זה בסוף. נהיה פה. בשר נשמע מעולה.״ הוא הינהן.
אבא הינהן בהתרצות והתרגשות וחזר לשבת עם ליאור על המשחק.
משכתי את דין אל החדר שלי. הוא נזרק מיד על המיטה ואני התיישבתי עליו, מתמקמת על ירכיו בנוחיות. ״למה אמרת שהם ביטלו?״ שאלתי בבילבול, כי ידעתי שזה לא התבטל. ״אתה לא רוצה שאני אהיה עם ההורים שלך?״
הוא גיחך. ״את בת בית, לרי. ההורים שלי מכירים אותך כמו אותי. יותר חשוב לי להיות עם המשפחה שלך עכשיו.״ הוא הבהיר.
חייכתי וסקרתי את פניו היפות באהבה. ״אני אוהבת אותך, אתה יודע?״ שאלתי בהיפנוט.
הוא חייך בזחיחות. ״כך אומרים.״ פלט בהתנשאות.
צחקתי והרבצתי לו בנזיפה על חזהו. הוא תפס בידי ומשך אותי מיד לנשיקה. חייכתי באושר כנגד שפתיו.
.
שבת שלום🤍