״על מה את רוצה לדבר?״
״על מה את רוצה לדבר?!״ חזרתי על דבריו בטינה. לא הצלחתי להחזיק את זה יותר ומשכתי את שיערי כאחוזת שיגעון, משחררת רק כדי לדחוף את דין בכוח כנגד הדלת. הוא לא זז כמובן והחזיק את היד שלי כשנסיתי להמשיך להרביץ לו, מסתכל על פניי באיום.
״לריאן, למה את פה?״ הוא אמר בקול אטום, מסתכל עלי במבט שלא מגלה כלום.
״אתה דברת עם אבא שלי.״ התפרצתי, צועקת.
עיניו הצטמצמו בהבנה. הוא הנהן ושחרר את האחיזה שלו ביד שלי בזריקה. אכשהו הצטערתי על אובדן המגע. זאת הייתה הפעם הראשונה שעמדתי מולו לבד כשאני מודעת לחלוטין לכמה שאני מאוהבת בו ורק רציתי להוציא ממנו רגש, לא משנה מה זה יידרוש.
״כן. דברתי איתו.״ הוא הודה ברצינות.
״למה?״ צעקתי עליו בנואשות.
״את חושבת שהאמנתי לך שהשריטה הזאת היא כי נפלת בעין- מור? את חושבת שאני לא מכיר אותך?!״ עיניו נפרצו בפעם הראשונה השיחה והוא נראה נואש כמוני. הוא העביר יד בתלתליו הבהירים. ״את כזאת שקרנית! עם כל ה- אני בסדר שלך וה- אני יכולה לבד וה- אני לא צריכה אף אחד.״ הוא צעק עלי. ״אני מכיר אותך כל החיים, את חושבת שאני לא רואה את כל הרסיסים שאת מנסה להסתיר?״ הטון שלו ירד והוא סקר את פניי. התקרבתי כי לא יכולתי לשלוט על זה והחזקתי בקפוצון שלו, בחזה. הוא קפץ למרגש המגע שלי ואז קפא ורק בהה בי במבט מאופק. לא ידעתי אם אני חונקת או מחבקת אותו. ידעתי שהחברה שלו במרחק של שלושה צעדים מאיתנו, ידעתי שהוא אוהב אותה – ידעתי את כל העובדות האמיתיות אבל המסריחות האלה. ולא היה לי אכפת, רק רציתי להתקרב.
״למה אתה עושה את זה?״ רציתי לבכות אבל לא רציתי לבכות מולו שוב. ״את זה, וגם אמרת לבנים להשלים איתי? למה אכפת לך?״ השתגעתי. ״אמרת שאתה מוציא אותי מהחיים שלך.״
״את זה את אמרת.״ הוא הזכיר בכעס, עיניו נעוצות בי בשנאה. בחיים לא פגעתי בו ככה עד היום ולא ידעתי מה אומרים או מה עושים, לא ידעתי למה הוא כועס אפילו. לא ידעתי איך להתנהג כשהחבר הכי טוב שלי נהפך לזר. ״איך את לא רואה את הצד שלי? אנחנו נכנסנו לסיפור הזה ביחד, לריאן. שנינו ידענו שזה יגמר חרא. ושנינו יודעים שאם לא הייתי חוזר לחן, זה בחיים לא היה מפסיק. אני בחיים לא הייתי מצליח להוריד ממך את הידיים שלי, היינו נמשכים עמוק יותר ויותר לתוך הסיבוך שלנו עד שזה היה הורס אותנו גם ככה... שנינו יודעים את זה.״ הוא דחק בי בעצבנות.
נחרתי בבוז.
הוא הנד בראשו בספק, עצבני. ״תסתכלי לי בעיניים ותגידי שאת לא מסכימה איתי. תגידי שהיית מצליחה להתרחק ממני.״ הוא אתגר אותי. עיניו מביטות בי ברעב.
הבטתי בעיניו, המדהימות. העיניים האהובות עלי בעולם. וידעתי שהוא צודק, ידעתי שלא. האמת שאפילו עכשיו רציתי לקפוץ עליו. אז רק בלעתי רוק בחוסר־שביעות־רצון.
״הייתי צריך לצאת מזה.״ הוא נאם בזעם. ״אנחנו נכנסנו לכזה סיבוך ואני לא ראיתי דרך אחרת החוצה. אני יודע שעשיתי טעות, בדרך שבה אמרתי לך שחזרתי אליה, בדרך שבה הצגתי את הדברים, או אולי אפילו בדרך שבה פעלתי. אבל לא הייתי איתה עד הרגע שגמרתי איתך. זה כמו שאת היית עם עידו, ואלוהים יודע עם מי עוד בזמן ההסכם שלנו. חן ואני רק דברנו, ואז דבר הוביל לדבר והבנתי שזאת הבחירה הנכונה, אבל לא עשיתי כלום לפני שאמרתי לך. לא הייתי עושה לך את זה. אבל הייתי צריך שתחשבי ככה. הייתי צריך שתשחררי איתי-״ הוא נחנק פתאום. ״רק ככה אני הצלחתי לשחרר אותך.״
הוא הביט בי בתחינה. הכרתי אותו כל החיים שלי. פתאום כל הדברים הסתדרו. הוא היה ידיד הנפש שלי, מעולם לא הבנתי איך הוא בגד בי ככה. עכשיו פתאום הכל הסתדר לי בראש.
הוא צדק. אם הוא לא היה פוגע בי, הייתי כנראה עושה הכל כדי להשאיר אותו איתי. וזה היה יכול להיות אנוכי, כי אני לא באמת הייתי שלו.
זה היה רעיל. אנחנו היינו רעילים. כך שהגיוני שהדרך היחידה החוצה הייתה רעילה גם היא. דין פעל בדרך המכוערת לצאת מאהבה המכוערת שנתתי לו. אהבה אנוכית. אהבה זה הכל תמורת הכל. אני הבאתי לו אהבה של כלום בעד הכל. אולי הוא צדק כל הזמן הזה. אולי סובבתי דברים בראש שלי בצורה שתהיה לי קלה.
התמודדתי עם כל כך הרבה, אבל דין היה היחיד שתמיד היה שם בשבילי. בהכל. אצלי זה תמיד היה שונה. תמיד ידעתי שאני צריכה לדאוג קודם לעצמי.
וכשהוא הביא לי הכל ואני הבאתי לו כלום בחזרה, מה נשאר לו בעצם?
״מה אם אני רוצה שתחזור?״ פלטתי בחנק. ״אם אני רוצה שתחזור לחיים שלי?״
הוא בלע רוק ואז הנד בראשו בשלילה, עיניו שבורות. ״לריאן את היית הבן אדם הכי חשוב לי בעולם. אני הייתי מת בשבילך בלי לחשוב פעמיים, הייתי שורף את כל העולם אם זה היה אומר לשים לך חיוך על הפנים.״ הוא אמר לי ברגש ואני הרגשתי את כל הגוף שלי רועד. ״עשינו טעות כש...״ הוא לא הצליח להגיד את המילים, ״וזה נגמר רע, וזה על שנינו.״ הוא הודה, ״אבל אני בחיים לא הייתי מוציא אותך מהחיים שלי.״ הוא הבהיר בכעס. ״בחיים. לא משנה מה עשיתי כדי לגרום לך לשנוא אותי, לא חשבתי שאת תשרפי אותי במקום, כי אני בחיים לא הייתי עושה לך את זה. תמיד הייתי נדיף בשבילך ואת תמיד היית מקום ראשון בשבילי. לא מגיע לך שאני אתן לך כל כך הרבה.״ הוא סיכם.
כל הרסיסים האלה שלי שהוא אמר שהוא רואה, התרסקו עוד יותר. הרגשתי רע פתאום כי זה היה נכון. הוא אף פעם לא היה מקום ראשון, האחים שלי היו מקום ראשון ואני מקום שני. הוא היה מקום שלישי. זה כל מה שיכולתי לתת לו. אולי לא התאמנו יותר באמת. הכל בחיים זה עניין של ציפיות ואולי הוא מצפה ליותר ממה שאני יכולה לתת לו.
״אז למה אתה דואג לי עדיין?״ בקשתי לדעת.
״אני עדיין לא אתן ששום דבר רע יקרה לך, לרי. אני פשוט לא רוצה שנהיה חברים יותר.״ הוא הבהיר.
נשכתי את שפתיי ונסיתי לא לצרוח. משכתי את אפי בקושי. ״דין, זה כואב. קשה לי, הכל נורא ואני לא יכולה לעבור את זה בלעדייך.״ הדמעות דגדגו את צווארי.
בחיים לא חשבתי שדין יוכל להשאר אטום מול המילים האלה שלי אבל כנראה שלא הכרתי אותו יותר. ״את חזקה. את בן־האדם הכי חזק שהכרתי.״ הוא הבהיר לי.
״תודה,״ לחשתי בקול שבור. ״זאת המתנה הכי טובה שיכולת להביא לי.״ הודתי ועדיין לא האמנתי שאבא שלי באמת הולך לגמילה. ״אבל תפסיק. אל תופיע בבית שלי כי אתה דואג לי, אל תתן לי לנשק אותך, אל תמשוך אותי הצידה, או תעזור לי מאחורי הגב. זה כל כך מבלבל. אני לא יכולה להמשיך ככה, אז תפסיק.״ ביקשתי. ״או שתחזור אלי או שתפסיק הכל.״ הסתכלתי עליו בתחינה.
הוא הסתכל עלי בחזרה.
הרגשתי שהשאלה האמיתית הייתה – אני או חן. זה מה שהיה על השולחן באמת, מאחורי כל הניסוחים היפים. זאת הייתה שאלה סתומה לשאול והצטערתי שהעלתי אותה, כי ברור שהוא יבחר אותה.
״אני מצטער, לרי.״ הוא אמר ומשך את ידי הרחק מחזהו. הוא הסתובב ללכת. ״אני לא עושה טעויות פעמיים, וזאת טעות שעשינו הרבה יותר מידי פעמים.״
.
ישבתי במחששה בהפסקת הצהריים וגילגלתי לי סיגריה. לא הייתי רעבה בזמן האחרון ולמרות שהרזתי נורא כתוצאה מכך עדיין לא הצלחתי להקים את עצמי לקחת לי משהו לאכול.
בין כל ההמון במחששה היו נבו, עדן, בר וקורל. ישבתי לבד בצד, רחוק ככל האפשר מכולם וכשהם באו לשבת לידי לבסוף, לא הייתי מופתעת. הם היו רציניים כשאמרו שהם לא מתכוונים לשחרר ממני ואני הייתי חלשה מידי כדי לא להתקרב בחזרה.
בר נזרק לידי וגנב לי את הטבק כדי לגלגל לעצמו בלי לשאול. לא היה לי אכפת, היינו מתחלקים ומחליפים ומערבבים מאז שהתחלנו לעשן.
הוא טחב פילטר בין שפתיו. ״מה אומרת?״ הוא שאל אותי בהתעניינות בשפתיים חצי אטומות, נועץ את מרפקו במותני בשטותיות.
גיחכתי עליו בשעשוע בלי לענות והוא חייך אלי חזרה חצי חיוך.
קורל התיישבה לידו, על ידית הכסא שלו. על הכסא ממול התיישבה עדן, והן ריכלו בניהן. ידעתי כי הן התלחששו וצחקקו. נבו הלך לאפיק בצד האחר של המחששה לאירגונים שקשורים לעין- מור פורים.
״על מה אתן מרכלות עכשיו?״ בר עקץ בחיוך וחיבק את מותנה של קורל בחום. היא חייכה בחזרה והוא הסתכל עליה באהבה.
חייכתי מהצד. זה הגיע לבר. ראיתי מהצד איך כל יום שהוא איתה הביטחון שלו עולה. לא רק שהיא הייתה הילדה הכי יפה בבית הספר, היא גם אהבה את בר ורק החמיאה לו כל היום. הוא הוריד לאט- לאט את כל תדמית הליצן שהרים כדי לגונן על עצמו בזכותה.
״אנחנו לא מרכלות.״ עדן אמרה מיד בצורה חשודה.
״רק את לא מרכלת.״ עקץ אותה בר בחיוך חברותי.
עניין אותי אם עדן ידעה על גודל התפקיד שלה בריב האחרון שלנו. בר תמיד כעס כל כך על עדן שגזלה מאיתנו את נבו ואף פעם לא היה קרוב אליה בגלל זה. אולי עכשיו שהוא עם קורל הוא הבין יותר את הצד שלהם.
״סתום.״ זרקה עדן במבוכה, חיוך קטן על שפתייה העבות.
״בר!״ אפיק קרא גם לו מהקצה השני של הזולה.
הוא נישק את לחיה של קורל וקם, והיא מיד תפסה את מקומו בכסא לידי והמשיכה את השיחה עם עדן במקום שבו פסקה.
״קיצר, את עם נבו, כמה זמן, שנה?״
״כמעט שנה וחצי.״ ענתה.
״והיא חושבת שהיא יכולה פשוט להכנס לחבורה ולהתנהג כאילו היא מובילה הכל. לא מתנהגים ככה. אני עוד מכירה אותכם בגלל לרי ועדיין אני נכנסת לאט עכשיו כשאני בתור החברה של בר ולא מתנהגת כאילו המקום שלי בטוח.״ קורל פלטה בשטף.
למשמע השם שלי הרגשתי שאני יכולה להתערב. ״על מה אתן מדברות?״ תהיתי.
״על חן.״ קורל סיפרה לי בטינה, מוציאה את לשונה בגועל. ״היא בלתי נסבלת. אחרי שהלכת אתמול דברנו על הטיול השנתי וכל דבר שכולם רוצים, היא רוצה אחרת – והיא עוד חושבת שנעשה את זה כי היא אמרה!״
גיחכתי. ״חיה בסרט.״ ניצלתי את ההזדמנות ללכלך עליה למרות שהנושא לא עניין אותי.
״טוב, ברור שאת שונאת אותה.״ אמרה לי עדן ברמיזה, כי היא הייתה בטוחה מהצד שאני מאוהבת בדין. גלגלתי עיניים בזילזול בתגובה.
״מה, את יודעת?״ תהתה מיד קורל בסקרנות, עיניי העגל שלה פעורות.
״לא!״ קראתי בהיסטריה באותו הזמן שעדן שאלה, ״יודעת מה?״
היא העבירה את המבט שלה אלי ואז בחזרה לקורל ואז בחזרה אלי. ״טוב, עכשיו אתן חייבות לספר לי.״ פלטה ביאוש.
״לרי ודין שכבו.״ קורל אמרה ישר בלחש, כאילו היא מחכה לפלוט את זה כבר חודשים.
״קורל!״ קראתי בנזיפה.
עינייה הפעורות של עדן קדחו בי.
״מה?״ קורל אמרה בתמימות. ״אני מתה שעוד מישהו ידע ואני לא יכולה להגיד לבר! זה לא הוגן!״ היא תירצה מיד ואני גלגלתי עיניים.
״אל תספרו לבנים בחיים.״ איימתי מיד על שתיהן.
״אני לא מאמינה, אני ידעתי שיש בניכם משהו!״ אמרה עדן מיד והתקרבה לשבת בכסא מצידי השני כדי להמשיך בריכולים. ״תספרי לי הכל.״ עדן ביקשה מיד.
בהתחלה עמדתי להתחמק בתירוץ אבל האמת הייתה שרציתי לפרוק הכל. התחלתי לספר הכל, בקצרה. מהלילה הראשון בעין- מור בין הלילות שלנו ביחד במשך חודשים ארוכים ועד שחזר לחן. לא ספרתי לו שנישק אותי גם אחרי שהיה איתה, או שהייתי אצלו אתמול בלילה. שמרתי את זה לעצמי. הבנות הקשיבו בעיניין, אפילו שקורל שמעה את כל הסיפור כבר פעם אחת.
״הוא אמר לי שהייתי טעות, בעין- מור סילבסטר. זה פגע בי ורציתי לפגוע בו והוא תמיד שנא את מורן, והוא פשוט היה שם.״
קורל התכווצה.
״אני יודעת שזה לא תירוץ, אני מצטערת.״ אמרתי לה שוב והסתכלתי עליה בכנות.
היא הנהנה בהבנה. ״הכל טוב. אני מתחרטת על השיחה האחרונה שלנו, אני רואה שעובר עליך משהו רציני יותר והייתי עסוקה מידי בכאב שלי. אני פה בשבילך אם את צריכה.״ היא הבהירה.
אפילו שסיפרתי את הסיפור בכנות, החמצתי את החלקים שמעידים על כל מה שקרה מאחורי הדלת של הבית שלי. זה היה חלק ענק בחיים שלי שניווט את כל השאר. הרגשתי שאם אבא שלי לא היה מרביץ לי כל השאר לא היה קורה. לא הייתי מאבדת שליטה ככה. הייתי צריכה להיות כל כך בשליטה בבית, בשביל האחים שלי, שפשוט אבדתי את השליטה בכל מקום אחר.
ועכשיו, אחרי אתמול, זה היה שונה פתאום. אם הוא יעמוד בהבטחה שלו, עוד חודש הולך להיות לי אבא. הוא הולך לחזור פיכח. הרגשתי הקלה עצומה ממלאת אותי. הרגשתי שהשליטה חוזרת לידיים שלי.
״אני אהיה בסדר.״ הבטחתי לקורל ובפעם הראשונה זה הרבה זמן, באמת האמנתי לזה.
.
לריאן במגמת שיפור.
או שלא?😉
אתן מטורפות בקצב ההצבעות שלכן! מודה ומעריכה כל הצבעה ותגובה!
אשמח לשמוע מה אתן חושבות על הפרק הזה ועל התקדמות הדברים🤍
בנוסף, אשמח שתוסיפו את הסיפור לרשימות הקריאה שלכן! אני לא יודעת לפי מה המדד, אבל אנחנו ממש עולות בדירוג שלנו בromance וזה מרגש אותי🥺 תודה.
חשוב לי ליידע אותכן שעברנו את החצי של הסיפור! אני מעלה קצת את המטרות באמת כדי שזה לא יגמר כל כך מהר...
220 הצבעות לפרק 28. והפרק יעלה אחרי השבת בוודאות.
שוב חג שמח ושבת שלום.