ברגע שהתרחקתי מהשפתיים של מורן, הרגשתי גל בחילה עולה בי. העפתי את גופו הענק ממני בכוח וקמתי משם בריצה. הגעתי לקצה המבודד ביותר של העין-מור ורכנתי כדי להקיא.
החזקתי את שיערות ראשי ונתתי לכל הרעל לצאת. ברגע שהגל הראשון הפסיק נשמתי לרגע ואחריו מיד הגיע השני. נבו הופיע אחרי כמה דקות והביא לי מים, מלטף את גבי בתמיכה. צרב לי הגרון והעיניים שלי צרבו מדמעות.
כשהפסקתי להקיא סוף-סוף, בר הופיע והסתכל על מישהו מאחוריו. ״נראה לי הגיע הזמן לחזור לקיבוץ.״ הציע.
הייתי מטושטשת לחלוטין אבל זיהיתי את הקלאב-קאר של אבא של דין כשהתיישבנו במושב האחורי שלו. נשכבתי עם ראשי על ברכיו של נבו ואבדתי את ההכרה תוך כמה שניות. התעוררתי לסירוגין כל כמה דקות והרגשתי אנשים מדברים מעלי בסערה אבל כל פעם לא הצלחתי לקום וחזרתי להרדם בעל כורחי. שמעתי את השם שלי ואת של מורן ואת של קורל, וכל מיני מילים כמו, ״בוכה״, ״בגדה״. ככה נמשך במשך אולי שעה.
הפעם הבאה שהתעוררתי הייתה כשכבר נסענו והרוח הדוקרת בכפור העירה אותי. הבטתי אל המושב הקדמי וסקרתי דרך המראה את דין נוהג במבט אטום. הוא העיף מבט לעברי כשראה אותי דרך המראה ונסיתי לשמור על קשר עין עם עיניו הזוהרות. התיישרתי במקומי ונבו הופתע לראות אותי ערה. ״איך את מרגישה?״ הוא שאל בקול רך.
הנהנתי כדי לסמן שבסדר והוא העביר לי בקבוק מים. שתיתי אותו בצורך ואז חיבקתי את עצמי כנגד הקור. השיער שלי עף לכל עבר מהרוח הקפואה והייתה אווירה מתוחה ושקטה בין כולם, הרעש היחיד היה הגלגלים כנגד דרך העפר.
הגענו לקיבוץ בתוך כמה דקות ועצרנו מול הבית של בר. הוא נעמד מחוץ לקלאב-קאר מולי והסתכל עלי במבט טעון.
״מה?״ אמרתי בקול צרוד ומיד בלעתי רוק. הייתי מותשת ורק רציתי להיות לבד.
״מה נכנס בך?״ הוא שאל ביאוש. העיניים החומות שלו הסתכלו עלי בכעס מאופק.
״מה?״ לא הבנתי והייתי כל כך עייפה.
״מורן.״ הוא הזכיר. ״קורל ראתה אתכם, לרי.״ הוא נראה עצבני בשבילה.
עיניי נפערו ואז העברתי את היד על ראשי ביאוש והרגשתי כמו סתומה. לא חשבתי על קורל אפילו. הרגשתי רע ולא ידעתי איך לענות לעיניו הכועסות של בר.
״תרד ממנה, היא גמורה.״ נבו ניסה להרגיע את העניינים כמו תמיד.
לבר לא היה אכפת והוא רק המשיך להתעצבן. ״מה נכנס בך בזמן האחרון?״ שאל שוב.
״בר, תפסיק להתערב, הבנו שאתה חם על קורל אבל זה לא עניינך.״ נבו אמר בפקודה ונראה כועס.
״חלאס, זה לא קשור לזה שאני רוצה אותה, גם דין חושב כמוני.״ הוא מיד האשים.
הסתכלתי על דין שישב מקדימה עם יד על ההגה ואפילו לא הפנה אלינו מבט. בין כל האשמה, כעס גאה בי ודמיינתי בשנאה את דין מוציא את כל העצבים שלו עלי בפני בר. ״כאילו אכפת לי מה הוא חושב.״ סיננתי בארסיות.
״מה הולך בין שניכם בימים האחרונים?״ שאל נבו בקוצר-רוח. "אין לי כוח לזה שאתם שומרים מאיתנו סודות. תתחילו לדבר, ומהר." הוא היה עצבני וזה היה נדיר למצוא את נבו עצבני.
קמתי גם אני מהקלאב-קאר בעצבים. ״חבר שלכם בלתי נסבל, זה מה שקורה.״ עניתי בכעס בלתי נשלט.
״חבר שלכם?״ בר הסתכל עלי בזילזול על בחירת המילים שלי.
״כן. אני לא חברה של דין יותר. כבר שבועיים.״ הלשנתי ישר כאילו חכיתי לרגע שההזדמנות תעלה.
״מה?״ התפרץ נבו. ״על מה את מדברת?״ שאל אותי. לא עניתי לו ורק בהיתי בו בכעס גועש.
רציתי שדין יתקע עם להסביר את כל מה שקורה. נבו פנה להתסכל עליו כמו שצפיתי. ״דין.״ הוא קרא בכעס.
״מה אתה רוצה?״ התפרץ דין והסתובב אלינו לראשונה. העיניים שלו שידרו עצבים כמו שכולנו הרגשנו. ״מה אכפת לך? גם ככה כל היום אתה עם עדן.״ הוא זרק ישר כאילו חיפש כל דבר שהוא יכול לזרוק כדי להוריד את האש ממנו.
״מה?״ אמר נבו והסתכל על דין בזילזול. ״מה אתה ממציא כדי להתחמק?״ הוא התעצבן.
״זה שלא העלנו את זה עד עכשיו לא אומר שזאת המצאה.״ הוא ענה מיד בדיפלומטיות.
״העלנו?״ הוא תהה ומיד הסתכל על בר ועלי בשאלה ובתקווה. ״אתם חושבים ככה גם?״ הוא נעץ בי מבט.
שתקתי והשפלתי מבט בשקט במקומי כדי לא להיות חייבת לענות.
״שמע,״ ענה בר בשביל שנינו, ״עדן סבבה והכל אבל היא לא חייבת לבוא תמיד. מאז שנהיתם ביחד בקושי היינו רק ארבעתנו.״ הוא הסביר.
״או שהיא נמצאת או ששניכם נמצאים תמיד.״ השלים דין בהסכמה והנהן, שמח שהאש כבר לא מופנת אליו.
״אתם כל כך ילדותיים.״ התלונן נבו בעצבים. ״היא חברה שלי. אני רוצה שהיא תהיה פה תמיד ואם אתם לא יכולים לקבל את זה זאת כבר בעיה שלכם איתי.״ הוא הבהיר בכעס.
האווירה נהייתה רצינית. בקושי יצא לי בכל החיים לראות את נבו באמת עצבני עלינו. בר ואני התחלנו לגמגם אבל דין כבר נדלק.
הוא התפרץ בכעס. הם נעצו מבט זה בזה ונראו מרוחקים יותר מאי פעם. ״מה הקשר ילדותי? לי יש חברה ועדיין אתם הייתם מקום ראשון.״
הדרך שבה אמר הייתם בזמן עבר צרמה לי ופשוט פלטתי את הרעל שלי, ״עם חברה כמו שלך עדיף לשים גם את נסראללה מקום ראשון.״ מלמלתי בטינה, בלי יכולת לעצור את עצמי. שנאתי אותו, ואותי – על כל מה שהוא גרם לי להרגיש.
״מה לעזאזל נכנס בין שניכם?״ בר התפרץ שוב, קוטע את הדבר – הבטח נבזי – שדין רצה לענות לי.
הפעם דין ענה ונראה כאילו התפוצץ מבפנים. ״לרי לא מעריכה אותנו בשיט, זה מה שקרה.״ הוא בהה בי בשנאה.
התחרפנתי והחזרתי לו את אותו המבט השונא. ״אתה רציני?״ כמעט צרחתי ולא האמנתי שכל פעם הוא שם עלי את כל האשמה. ״אתה רציני? דין חתיכת חרא חבר ואי אפשר לסמוך על מילה שלו, זה מה שקרה!״ החזרתי לו בשטף.
״לריאן,״ הוא געש בזעם. ראיתי בעיניים שלו, הכל כך מוכרות לי, מבט שלא ראיתי בחיים. ואפילו ברחוב החשוך הרגשתי את המבט הזה קורע לי את הגוף לקרעים, כי זה היה מבט של שנאה מוחלטת כלפיי. ״אם זה היה תלוי בך מזמן אף אחד מאיתנו לא היה בחיים שלך. תמיד היינו נדיפים מבחינתך. חיים שלמים אנחנו נותנים לך הכל ואת פה בשבילנו מתי שבזין שלך. ״ הוא התפרץ.
כל מילה שלו חתכה כמו סכין. היד שלי רעדה וזה לא היה מהקור. ״אנחנו?״ ביטאתי בתהיה.
הסתכלתי על נבו שהסתכל על דין בפה פעור, בהלם שאמר את זה ככה.
״זה נכון. זה ככה גם עם קורל.״ בר העלה מיד כאילו חיכה להזדמנות.
הרגשתי את המילים שלהם כמו סטירה. נתתי הכל לבנים. חיים שלמים של קרירות וריחוק עם כל השאר, ואותם הכנסתי מעבר לכל החומות.
״אוי, חלאס כבר עם קורל! אתה איתה יומיים!״ התעצבן עליו נבו.
״מה הקשר?״ צעק בחזרה ודפק על צד הקלאב-קאר בעצבים.
״תראה איך אתה מתהפך בשביל מישהי שאתה בקושי מכיר! ואז יש לך מה להגיד עלי ועל הבת זוג שלי כבר שנה!״ הוא יצא עליו בחזרה. לא ידעתי אם הוא מגן עלי או על עצמו.
הרגשתי את הדמעות מציפות את עיניי והגרון שלי צרב כשנסיתי לא לבכות. לא האמנתי שזה מה שהבנים חושבים עלי מאחורי הגב. שהם נדיפים בשבילי? שאני לא שם בשבילם?
״אתה גם חושב ככה?״ דחקתי מיד בנבו.
״לרי...״ הוא מלמל כאילו לא רצה לענות.
״תדבר,״ סיננתי בקול שבור.
״אני יודע שאת אוהבת אותנו, אבל לפעמים את פשוט נורא מתעסקת בעצמך. כמעט נפרדתי מעדן יום אחד, הייתי שבור, ואת לא שאלת אותי אפילו מה איתי או איך זה נגמר בסוף.״ הוא סיפר בקול חלוש.
זכרתי את היום הזה, שהוא היה עצוב וסיפר מה קרה. תפסתי את ליאב עם סיגריה ביום שלפני וכל מה שהצלחתי לחשוב עליו היה לחזור הביתה ולתת לאחי סדרת חינוך כאילו היה בצבא. אז אמרתי שאני צריכה לעשות שיעורי בית והלכתי משם.
זה נכון שהייתי טרודה בעצמי יותר מאשר שאר הבנים, אבל הבאתי להם כל מה שהיה ביכולתי להביא להם.
לפעמים לא יכולתי להכיל גם את הבעיות הקטנות שלהם, כשהבעיות שלי היו כל כך בלתי ניתנות להכלה. בר התלונן שאין לו אהבה, לי היו שני אחים ילדים לדאוג להם. נבו התלונן על צרות עם עדן, לי היה אבא שיכור ומסתבר שגם מכה. דין היה מצוברח שוב, אני התגעגעתי לאמא שלי בלי הפסקה.
אולי הם היו החברים החרא מבנינו. כי הם לא ראו את כל זה.
״אתם אפילו לא מכירים אותי יותר.״ פלטתי ועכשיו – עכשיו זה היה הרגע שבו נשבר לי הלב.
הדמעות שלי פשוט התחילו לזלוג בלי הפסקה והרגשתי בעולם מקביל ורע. הרגשתי לבד. כולם רק בהו אחד בשני ואף אחד לא העיז להיות זה ששובר את השקט. עמדנו שם דקות כל כך ארוכות.
נבו היה מקונס בתוך עצמו בעצבים ודין חזר להסתכל קדימה ולא עלינו וידעתי שהוא שבור אפילו עם כל הכעס, בר ניסה להחביא את הפרצוף העצוב שלו וכולנו הרגשנו איך רעידות אדמה פוקדת את העולמות שלנו. היינו החברים הכי טובים כל החיים ורבנו אין סוף פעמים, אבל זה אף פעם לא היה ככה. היה כל כך הרבה מתחת לשטח שבקושי נשארה אדמה בטוחה לעמוד עליה. בר כעס עלי בגלל מה שעשיתי לקורל ועל נבו בגלל עדן, דין כעס עלי על שהוצאתי אותו מהחיים שלי ועל נבו בגלל עדן, נבו כעס עלינו כי כעסנו עליו בגלל עדן. זה היה כל כך סבוך.
הרגשתי שלא יכולתי יותר להמשיך להחזיק. במשך שנים, החזקתי את עצמי לא לברוח, למרות שכל עצם בגוף שלי אמרה לי לברוח. להתרחק, לפני שגם הם יעלמו, כמו כולם. החזקתי את עצמי כי אהבתי אותם כל כך ולא יכולתי לדמיין את עצמי בלעדיהם. אבל עכשיו...
אולי פשוט כבר לא התאמנו. אולי גדלנו ונהינו שונים מידי, וזה לא היה נכון יותר.
לא יכולתי להכיל את זה יותר. אתמול אבדתי כל שארית תקווה קטנה שהייתה לי מאבא שלי והיום מהבנים. הרגשתי שאני מתחרפנת וזה רק הוכיח את מה שהבנתי כנכון – שדברים טובים תמיד צפויים להביא כאב לחיים שלי.
הסתכלתי עליהם בפעם האחרונה ואז הסתובבתי ללכת משם בלי להגיד מילה. ״לרי, אל תלכי ככה.״ בר קרא אחרי אבל לא היה לי אכפת.
הם היו האנשים הכי קרובים אלי, אלו שמצויים בכל הזכרונות שלי, המשפחה שבחרתי לעצמי. ובלעדיהם, עכשיו, באמת שלא נשאר לי כבר שום דבר נוסף לאבד.
.
אוף🥺
אשמח שתצביעו, תשאירו תגובה ותוסיפו לרשימת הקריאה שלכן. דעתכן חשובה לי ואני אשמח אם תכתבו לי בפירוט מה אתן אומרות על התקדמות הסיפור. אנחנו מתקרבות לאמצע בצעדי ענק ובא לי לדעת מה אתן חושבות שהולך לקרות בהמשך. תמיד פה לשמוע את דעתכן בתגובות או בפרטי.
175 הצבעות ונמשיך🤍
מאחלת לכן סופ״ש נעים וחמים.