בערב של נר ראשון בחנוכה הצטופפנו בין כל חברי הקיבוץ בכניסה לחדר־האוכל.
אמא של נבו הייתה מזכירת הקיבוץ ונהנתה להתערב באירועים כאלה, כך שנבו אולץ להיות האחד שמברך ומדליק את הנרות, ובר ואני עמדנו מאחור, מנסים שלא להתפוצץ מצחוק כשבירך בקול של ילד בגיל בר־מצווה.
אחרי זה נדחקנו כולנו אל עבר המטעמים ולקחתי לביבות מעופשות בעוד שהשאר לקחו סופגניה שמנוניות מידי.
"לרי!" אמרה אמא של נבו וחיבקה אותי לפני שיכלתי לברוח. "איזו חתיכה את, אני לא מאמינה!" היא חייכה ודחפה אותי ממנה שתוכל להסתכל עלי בהתרשמות. היא עשתה את זה בכל פעם ולא הייתה לכך סיבה, כי התלבשתי אותו הדבר לכל מקום – פשוט, סתם סריג ואיזה ג׳ינס רחב ומגפיים.
"תודה," חייכתי במבוכה וחיבקתי לשלום גם את אבא שלו, שעמד לידה.
מהר מאוד נהייתה סביבנו קבוצת הורים וגם אמא של בר משכה אותי מיד לחיבוק.
ההורים של דין היו רגילים לראות אותי אצלם בבית לעיתים־קרובות כך שהרגשתי הכי נוח בחברתם כשהגיעו. הם היו מקסימים ואפילו שכנראה הבינו מה טבע היחסים של דין ושלי, עדיין התייחסו אלי באדיבות בכל פעם שהייתי שם. דור נגרר אחריהם והביא לי סטירה קטנה בתור אמרת שלום לפני שהמשיך באדישות אל החברים שלו. "שלום, חמודה." אמר אבא של דין וליטף אותי על הראש כמו שמלטפים כלב, כמו שאהב לעשות בכל פעם שראה אותי אצלם. היה לו תלתלים בהירים כמו של בניו רק שעכשיו כבר האפירו. עדיין ראו שהיה הורס כמוהם בצעירותו. היו לו שתי גומות בעוד שכל אחד מהם קיבל רק אחת.
חייכתי אליו וסידרתי את שיערי בחזרה בגיחוך.
"חלאס, אמא," התלונן דין כשאמא שלו שלחה יד לנגב לו אבקת סוכר מזיפיו. צחקתי עליו בסודיות עד שהוא התעצבן ומשך אותנו הרחק ממערבולת ההורים.
הצטרפנו לשולחן שישבו סביבו כמה שמיניסטים. "אנחנו חולקים מונית למעיינות, נכון?" הזכירה דנה, אחת מהשמיניסטים מהקיבוץ, כשהתיישבנו.
נבו הנהנן בתשובה ואני הצצתי אל דין.
בר, נבו ואני היינו כבר מאורגנים לצאת למסיבה של מורן ברגע שאנחנו מסיימים כאן ודין עדיין עמד על החלטתו לא לבוא, מה שיצר מצב די לא רגיל בשבילנו. נדירות הפעמים שבהם היינו מתפצלים.
דין העלה את זה אתמול לפני שנרדמנו. הוא לא היה נינוח שאני נוסעת בלעדיו וחשב אולי להתחרט ולבוא, אבל ידעתי שזה רק יצור בעיות אז שכנעתי אותו בעדינות שעדיף שלא. הוא היה רכושני אלי מאז-ומתמיד וגם הרבה לפני שהתחלנו את ההסכם שלנו, וידעתי שיהיה לו קשה לשלוט על עצמו אם יראה את מורן בסביבתי.
כשחיכינו למונית בחוץ, דין משך אותי לחיבוק. קברתי את ראשי בחזהו והרגשתי את הלב שלו דופק בחזהו כאילו הוא מנסה לברוח מצלעותיו ולבוא ביחד איתי. נסיתי להרגיע אותו וציירתי עם ציפורניי על גבו. הוא התכופף לנשק אותי על הלחי ואז הסתובב והלך, לא אמר מילה.
.
הבית של מורן היה תמצית המילים פאר ויוקרה. היו לפחות שתי קומות, תקרות גבוהות, בריכה רחבת ידיים ומדשאה עצומה בכניסה.
נכנסתי לבית שלובת מרפקים עם בר ושנינו סקרנו את האנשים סביבנו בבחינה. ״אני מוצא מישהי היום.״ הוא החליט בביטחון.
״בהצלחה, מתוק שלי.״ צחק עליו נבו ממאחור.
״לך תזדיין! אני מוצא מישהי היום!״ קרא.
״ברור שתמצא מישהי היום, בר.״ אמרתי לו בביטחון ונעצתי מבט יוקד בנבו, שהיה מבסוט על עצמו.
״תשקי אותי, לרי.״ בר ביקש.
״בואו נחפש את האלכוהול.״ אמרתי ותפסתי את נבו בידי הפנוייה. פילסתי את דרכנו אל החצר דרך ההמון.
בחוץ מצאנו שולחן עמוס בבקבוקי אלכוהול מכל סוג, ליד שולחן עם שף שחתך בשרים להגשה. הבנים מיד התנפלו על הבשר והשאירו אותי לבד.
מזגתי לעצמי שתיה והסתובבתי להסתכל על כולם.
מצאתי את מורן בקלות עם עיניי, כי הוא היה גבוה מרוב האנשים במסיבה. קיוותי שקורל לידו אז הלכתי לכיוון, מפלסת את דרכי בין כל שכבת י״ב השיכורה.
״יפה שלי!״ קורל צעקה וחיבקה אותי בהתלהבות.
מיד גררתי אותה להוריד איתי צ׳ייסר. מורן בא איתנו גם.
מזגתי לשלושה כוסות ומורן עצר אותי. ״שש! משתכרים היום!״ הוא קבע.
לא התכוונתי להתווכח עם זה ומגזתי עוד צ׳ייסר לכל אחד. ״לחייכם!״ מורן אמר וקורל חייכה והביאה לו נשיקה על הלחי.
הורדנו את הצייסרים אחד אחרי השני חוץ מקורל שנחנקה ולקחה לימון. האלכוהול צרב בגרוני בתחושה הנעימה שאהבתי. אהבתי להשתכר, לאבד את הראש, במקום להיות אבודה בתוכו.
הטלפון שלי צלצל כשקיבלתי הודעה.
דינו- תשמרי על עצמך
תחושת צמרמורת טובה התרוצצה בין החוליות של עמוד השדרה שלי. דין אהב להיות ההגיון שלי בכל פעם שאני בחרתי לאבד את הראש. הפעם הוא לא היה פה והערב יכל להתדרדר לכל כיוון.
אל תדאג לי הקלדתי לדין בתגובה והוספתי לב.
קראתי לבר שיבוא כדי לקיים את הבטחתי להשקות אותו ומזגתי שני צ׳ייסרים נוספים. ״משתכרים היום!״ הוא קרא בהתלהבות משלו.
מורן טפח על זרועו. ״אני אוהב את הראש שלך, אחי,״ הוא צחק והשקה אותו לפה ישר מבקבוק של וואן גוך.
נהייתה אווירת עיר חטאים באוויר במהירות שיא. כולם שתו בלי הפסקה אפילו יותר מבעין- מור. הסתובבתי בין מכרים ובין שיחות שכרות שונות, עד שקלטתי את נבו ועדן מתמזמזים במי הבריכה הקפואה בנחישות. התפוצצתי מצחוק וצלמתי בקבוצה שלנו כדי שנוכל כולנו לצחוק על זה גם מחר.
חבל שאתה לא פה, כתבתי לדין בשיחה הפרטית שלנו.
הוא לא ענה וכנראה כבר נרדם.
קורל הופיעה ממאחורי, הביאה לי כוס ומשכה אותי בחיוך לרקוד איתה. הנעתי את אגני לשם ולשם וקפצתי והקשבתי למוזיקה ולרעש, הייתי קבורה באופוריה ובבלאגן מסביב. אבדתי את הראש כמו שרציתי. היה ברעש של מסיבה את השקט שנסיתי להשיג כל חיי. שקט מהמחשבות שלי.
עידן, מהכיתה של דין, הופיע פתאום משום מקום והפריע לי. ראיתי שחיפש אותי במיוחד. הוא רצה שנדבר במקום שקט וראו לו בעיניים מה הוא רצה באמת. קורל דחפה אותי אליו ואני נתתי לו לקחת את ידי בידו ולהוביל אותי.
עצרנו באמצע המדרגות לקומה העליונה. היה שקט פה יחסית ונראה שזה הספיק לו. לקחתי לגימה מהשתיה שלי והסתכלתי עליו בעדינות. ״מה קורה?״ שאלתי אפילו שידעתי מה קורה פה.
הוא התקרב אלי ועטף עם ידו את מותני כדי ליצור את אותה אינטמיות שאיחל לה. ״את יודעת שאת אולי הבחורה הכי יפה שראיתי בחיים האמיתיים.״ הוא אמר לי בקשר עין עמוק.
״תודה.״ לחשתי והסתכלתי לעיניו בפיקפוק.
״אני מת לנשק אותך כבר חודשים.״ הוא סיפר והרחתי את האלכוהול בנשימה שלו.
סקרתי אותו. מעולם לא הקדשתי לו יותר מדקה מחשבה אבל הוא תמיד נראה מושך בעיניי והוא היה חמוד והתייחס אלי יפה תמיד. לא הייתי איזה חסודה שאף פעם לא התנשקה עם זר ועידן אפילו לא היה זר כל-כך.
נסיתי בכל כוחי לחפש בראשי סיבה ללמה לא, והסיבה היחידה שמצאתי היא – בגלל דין, וזאת לא סיבה הרי. הוא לא בן-הזוג שלי, אני לא חייבת לו כלום. אני יכולה להיות עם בנים אחרים בדיוק כמו שאני איתו ובדיוק כמו שהוא היה עם המאי הזאת מ- י׳ לפני כמה שבועות, כנראה. עכשיו רק רציתי להוכיח לעצמי את זה, או להחזיר לו.
״בסדר.״ אמרתי לעידן בחיוך. הוא תפס בלחיי והתקרב לנשק אותי. נצמדתי אליו והרגשתי שהוא מגשש את דרכו בעדינות אל בין שפתיי.
חלקנו נשיקה סוערת במשך כמה שניות, ידיים מגששות ולשונות ואז ניתקתי ממנו, מחייכת אליו חיוך שיכור.
״אני יכול לשלוח לך הודעה מחר בבוקר?״ הוא הסתכל עלי כתחת כישוף וידעתי לאן הוא רוצה שזה ילך. הוא הלך רחוק מידי.
לא הייתה סיבה שישלח לי הודעה מחר. לא רציתי להתקדם לשום מקום. לא איתו, לא עם אף אחד. לא רציתי זוגיות, רציתי את זה. את חוסר ההתחייבות - לנשק מישהו אחד ואז אחר. בלי להרגיש כלום.
״לא.״ אמרתי במשיכת כתף וראיתי את פניו הגבריות נשברות.
״למה לא?״ תווי פניו התחממו בכעס.
״אני עושה לך טובה.״ הבטחתי. טפחתי על חזהו בעדינות, מסתובבת אחורה והולכת משם.
.
שלום אהובות! מה שלומכן? איך עובר השבוע?
פרק קצר, אז רק 85 הצבעות ומעלה את הפרק הבא!
מה אתן אומרות על הפרק? אהבתן? שנאתן? אשמח אם תצביעו, תגיבו ותוסיפו לרשימות הקריאה שלכן🤍
בנוסף, החלטתי לכתוב לכן הודעות על הלוח שלי, במקום לזבל פה את הסיפור בהודעות. אז ממליצה להעלות לי עוקב כדי להתעדכן.
אוהבת המון.