שטרות הכסף של דונאטו עדיין שוכבים על השידה אל מול עיניי , שלוש מאות במספר . שטר המאה שמצאתי מוקדם יותר עבור תיקון המעיל שקרע ועוד שני שטרות של מאה דולר עבור האמת שרצה לשמוע מפי אודות מצבי העגום והפצוע .
אני מביטה בהם ונאנחת כמו בכל רגע נתון בשעה האחרונה כשאני תוהה איך אנשים מסוגלים לפזר ככה כספים לכל עבר מבלי לחשוב על עתידם .
אני מנידה את ראשי בשלילה ומנקה את מחשבותיי כשבצורה די מפתיעה אני נזכרת בבוקר של אמש . לוקה לא נזף בי על כך שיצאתי לעבוד , כלומר הוא כן התעצבן וצרח עליי שאני תמיד עושה ההיפך מכל מה שאני אמורה לעשות אך השתתק ברגע שהראיתי לו את 'הטיפ' המכובד אותו הרווחתי בלילה הקפוא של השנה עד כה .
לא אשכח כנראה לעולם את המבט שבעיניו , עיניו גדלו בתפארת וניצוץ הקלה הובחן בהן .
הוא אמר בדיוק את המשפט שאני אמרתי לדונאטו אז , - הכסף הזה יכול להספיק לנו לכל סוף השבוע הזה , זה מציל לנו את התחת !! את הישבן , סליחה סליחה , ישבן .
יופי אריקה ...
אני מגלגלת את עיניי לאחור ומחבקת בין ידיי את כוס הקפה הזולגת אדים חמים . צנצנת פולי הקפה כבר עומדת הרבה מעבר לחצי ריקה וממש ניתן לראות את הזכוכית המבצבצת בתחתית שלה , בדיוק כמו שקית הסוכר בה נותרו גרגירים ספורים .
לכל הרוחות , הכסף הזה בא בדיוק בזמן .
לבנתיים כשכל השיחה עם דונאטו מתרוצצת בראשי עקב ריח הקפה שמחזיר אותי לליל אמש , אני משננת היטב את תווי פניו במוחי , את עיניו הגדולות והאדישות הגובלות בצבע מכוניתו השחורה , את הבלורית אשר בצבצה מן כובעו הבז' התואם לארנקו . משהו בו צועק לי כמעט בבירור שעליי להתרחק ממנו ובו בזמן משהו מסקרן אותי .
כל הסיפור הזה יכול להסתיים בשתי דרכים , האחת , או שהסקרנות תהרוג את החתול , או שמנגד לכל זה בדרך השניה , אולי יתפתח מזה דבר טוב .
מיליון ואחת סיטואציות אפשריות רצות בראשי אך אז אני נזכרת שתמיד ישנה האופציה שלא יקרה דבר .
אני מגלגלת את עיניי לאחור כמיואשת כבר מעצמי , שום דבר לא יקרה ודבר לא יתקדם גם ככה .
אני שופכת את מה שנותר בכוס הקפה שכבר הספקתי כמעט לסיים אל הכיור ומסדרת את שערי לזנב סוס קצר והדוק .
אוליי כדאי שאלך לבדוק מה עם ג'ורג' , אחרי הכל אני לא רוצה שישבור איזה חלון לאדון מריו המסכן כמו בפעם שעברה . רק אלך לוודא שהוא לא מסתבך בצרות , ואז ? אז כבר אחזור להביט בשטרות לפני שאחליט מה לעשות בהם .
*
הרוח הקרה שורקת באוזניי ומעיפה את שערי לאחור אנה ואנה .
רגליי הקפוצות צמודות לחזי תוך שגבי שעון על קיר התחנה המתקלף של רציף שמונה .
רעש הילדים המשחקים בכדור מהדהד ברציף העזוב כיוון שכאן אין אפילו אדם בודד שגר , הקור הקיצוני עז ככל שיהיה לא מאפשר לשהות במקום יותר מידי זמן וכשפרץ רוחות מפלחות את המעיל של טוני הלבוש על גופי אני מצטמררת בנקישות שיניים ונעמדת במקומי בעוד עיניי תלויות בילדון הקטן המשחק יחד עם חבריו בין פסי הרכבת הגדולים .
אווירת האימים ששרתה בי לא התירה מקום לספק . כולנו ידענו מה ייקרה כשהשמש תשקע לה אך אף אחד מאיתנו לא ציפה שזה יקרה ככל מהר ואני לחלוטין יודעת שהפחד ממלא כל מקום בגופי כרגע .
ללוקה נקבע סבב לחימה מיד לאחר שיחזור מן העבודה קורעת הנשמה בה הוא עובד . המשמרות שלו מסביב לשעון והוא חוזר לכאן , לדאונטון , רק בלילות בהם הוא זקוק לכמה שעות שינה בודדות והינה הוא כבר עומד על רגליו , תשוש מתמיד ועיניים כבויות מאור .
זה לא סוד שהתחרויות בזירה גורמות לכולם למתח , לחרדה תמידית ותעסוקה סביב מציאת הכסף הדרוש לביטול הקרב הבא .
" ג'ורג' תתרחק מהמסילה !!!"
אני קוראת בקול קטן אשר מיד מהדהד לו בין הקירות העזובים אך חיוך ממהר לעלות על פניי כשהילדון הקטן מצליח לקפוץ מעל מסילת הברזל הכבדה ובועט את הכדור בין שני פחי המתכת שהוצבו כשער .
" כל הכבוד !!!"
אני מוחאת כפיים ברגש עז ומחייכת לעברו חיוך גדול וגאה.
שיערו החום זז ימינה ושמאלה תוך שהוא מתנשף ומסמן לי באגודלו ששמע את קריאתי אליו .
אני מצחקקת לשניות חצופות .
נדמה כי אין בילד הזה פחד כשהוא עם חבריו אך כשהוא איתי לבד ... כל שאני מוצאת זהו דמיון עצוב בו אני רואה את ג'ורג' במקום טוני על הזירה , אני רואה איך ידיו של ג'ייקוב נסגרות על צווארו ואיך גופו משתולל ומחפש קצת אוויר לנשימה לא יוצלחת .
עיניו המתגלגלות לאחור ואת אגרופיו העצומים שהחטיף בבטנו לעולם לא אוכל לשכוח .
" עשיתי לטיפש הזה טובה ... הראיתי לו את האמת ... הוא יותר מועיל כשהוא גופה מאשר נושם אוויר מיותר וגונב אוכל מגדולים ממנו "
עיניי מעקצצות בדמעות המוכרות ונשמתי הופכת רדודה . א-אני מנסה להתיק את הדמעות ממני , להוציא אותן ולהיפטר מהן אחת ולתמיד אך אני לא מצליחה לעשות את זה כשליבי נדום מדפיקותיו וצבע פניי מחוויר במהירות כשאני צופה בו עומד מולי .
א-אחרי כל כך הרבה שנים ... רגליו נותרו כפי שהיו , מבטו המחויך , עיניו השמחות .
ה-הוא לא ... ה-הוא לא כאן אריקה .
אני מנידה את ראשי בשלילה אך לא מצליחה להיפטר מן המועקה הנחה בליבי כעת .
ידיי הופכות רועדות בין רגע ורעש הילדים צורם באוזניי כשריקות הרוח בעוד רגליי הרועדות מועדות וכמעט מאבדות אחיזתן בקרקע .
" אריקה !!"
קול מעומעם נדחף לאוזניי אבל כל שאני רואה ז-זה את טוני .
אפו מדמם וחיוכו אינו נמוג .
ה-ה-הוא מתקרב אליי , ה-הוא מתקרב !!! . עיניי נפערות וליבי אכול בלחץ .
" א-אל תתקרב !!
ט-וני א-אל תתקרב א-אני לא צוחקת !!"
אני מועדת בצעדים מהירים לאחור , חזי עולה ויורד במהירות אדירה וכל שאני שומעת זה את אותן הצעקות הארורות שנשמע בסביבה כשטוני מ-מת .
" א-אתה לא כאן ... א-אתה לא כאן טוני ,
זה-זה לא יכול להיות !!!"
רגליו עושות את צעדם עבורו וחולצתו מוכתמת מדם שידעתי בוודאות מהיכן הגיע .
" ארי !!"
שפתיו זזות וקולו מדבר אליי כמו מתוך סיוט .
אני מרגישה בעיניי מרצדות , אני מרגישה בכל דפיקה מהירה של ליבי , הצעקות שמסביב הופכות לסיוטי הלילה שלי ואני לא מצליחה לגמוע את רוקי לאחר שאני משתעלת מחוסר אוויר ודמעות מלוחות .
מ-מה לעזאזל קורה כ-כאן ??
" ט-טוני "
שפתיי ממלמלות בשקט כשהנקודות השחורות מכסות את שדה ראייתי ושלל נימולים כובשים כל פינה ופינה בגופי המנותק .
" אני מחכה לך ארי "
*
" תשמור על עצמך שם , אוקיי ? "
" אני אהיה בסדר , תפסיקי לדאוג לורה "
" אתה לא יכול לבקש ממני דבר כזה "
נשימה אחת . עוד אחת . לאט .
אני מרגישה בגופי עולה ויורד בקצב שליו יותר , איטי יותר , רגוע יותר .
מטלית רטובה מונחת על המצח שלי בזמן שעיניי סגורות תחת דבק הדמעות .
הקור של המים מקפיא את עצמותיי ואני מרגישה את הטיפות מטפטפות על צד פניי ומזדחלות אל צווארון החולצה שלי .
" אן עובדת היום במקומי , ביקשתי ממנה כדי שאוכל לבוא לעזור לך שם "
קולה של לורה גורם לי כמעט לצחקק בקול על אף שאין בי כוח אפילו להגיב בנזיפה .
" לא היית צריכה לבטל משמרת כדי לבוא לקרב מחורבן "
נדמה כי לוקה נוזף בה במקומי ואני ממש יכולה להרגיש בקצה שפתיי מתעגל בחיוך דקיק .
"ג'ורג' הלך לישון כבר ?"
קולו של לוקה מתנגן על הרוח השקטה .
במוחי אני מדמיינת את זיפיו הקטנים שלא הספיק לגלח ואיך לוקה עומדת בשילוב ידיים וממטירה עליו את דבריה ללא שחר של שלווה .
" כן - "
היא נאנחת ואני מרגישה את מיטתי שוקעת ויד גברית לפתע נוגעת בשיערי וגורמת לי לנוע בחוסר נוחות כשטיפות המים חומקות אל חולצתי הדקה .
" הוא נרדם אחרי שעה של בכי , הוא ממש דאג לה "
לורה ממלמלת בשקט בשקט בזמן שאני מנסה לפקוח את עיניי ולהתרגל אל החושך והאור המנוגדים שבקרון .
" היי "
קולו המרגיע של לוקה גורם למבטי לפנות אליו כשגבותיי מתכווצות להן בכאב רפוי .
חיוך חם עולה על פניו והוא ממהר לקחת את המטלית הקרה ממצחי , סוחט אותה לתוך דלי מתכת קטן ומניח אותה בחזרה עליי .
" ה-היי "
אני ממלמלת בקול צרוד שלא מאפיין אותי כלל . החושך שבחוץ גורם לי לתהות מה השעה ואיך לכל הרוחות הגעתי לכאן ומדוע כל שזכור לי אלו חצאי קטעים בהם ג'ורג' משחק בכדור ו -
" ט-טנ-טוני "
שפתיי הרועדות ממלמלות בשקט את הדברים כשאני ממהרת להתיישב במיטה הלא נוחה שעוד לא התרגלתי אליה מזה שנים שאני כאן .
ידיים חזקות מחזיקות את צידי ידיי ומונעות ממני לקום על רגליי ולבצע כתאוות נפשי .
" הוא לא כאן ארי ... "
לוקה אומר ברצינות וגבותיי מתכווצות בחוסר הבנה .
" את דמיינ- "
" לא דמיינתי !!!"
אני רוטנת בכעס ומורידה בזעם את ידיו ממני . ל-לא , א-אני לא דמיינתי את טוני , לא שוב .
" אריקה "
לורה קוראת בשמי בעדינות ומבטיהם המרחמים של זוג האחים קודח את מוחי וגורם לי לכעוס עוד יותר .
" א-אני לא דמיינתי "
אני מכריחה את עצמי להישאר שפויה , אני מגייסת כל כוח שבי בכדי להאמין לכך . כי טוני לא מת , הוא לא מת , איך הוא מת ואני - אני ראיתי אותו , ראיתי אותו היום , מחייך , עומד , שמח !!
עיניי נצטו בשמחה והאנרגיה שבה אל גופי בשניה , רק שמישהו יגיד שהוא גם ראה אותו ואהיה הכי מאושרת בעולם !!
א-אני לא צריכה יותר , רק - רק את זה ...
" בבקשה , נו לוקה , אנ-אני לא דמיינתי !!"
דמעה קטנה נפלה מעיניי ונצרבה על לחיי תוך שחברותיה מצטרפות לנהר המר שעל פניי .
ידו הגדולה אוספת אותי לחיבוק צמוד לגופי כשעיניי הופכות ריקות והדמעות פשוט זולגות להן מעצמן .
" א-אני לא דמיינתי "
שפתיי ממלמלות בשקט ואני מושכת באפי כמה פעמים ובתוך תוכי אני מתחננת שאראה את טוני שוב , גם אם זה רק להיפרד , גם אם זה רק כדי לתת לו חיבוק אחרון .
" דיי ... הלחץ הזה לא טוב לך ארי "
קולו של לוקה נשמע מעליי ואני מצליחה להרגיש במבט הרחמים של לורה קודח חורים בעצמותיי .
ז-זאת לא הפעם הראשונה בה אני רואה את טוני ...
אני גומעת את רוקי באיטיות מייסרת ומרגישה בלורה מכסה בשמיכת הצמר את קצות כפות רגליי החשופות והקפואות .
תמיד לפני קרב גדול של לוקה אני נתקפת בחרדה אין סופית שאולי גם אותו יקחו ממני ואשאר באמת לבד . תמיד ברגעים האלו מוחי מריץ את קרבו של טוני בזירה , את הרגע בו ג'ייקוב חונק אותו ועד לרגע בו חבריו מצטרפים למסיבה ולוקחים את נשמתו מול עיניי . ובשביל רגעים כאלה בדיוק אני אמורה ליטול את כדורי ההרגעה שקנה לי לוקה מרפאל כדי שלא אאבד שליטה כמו קודם ואאבד את ההכרה שלי כשאין לצידי מישהו מוכר .
אט אט אני באמת מתחילה להפנים ששוב , כמו פעם , טוני היה רק אשליה , הזיה מזורגגת שנהנתי לראות אי פעם כשנטלתי מסמיו שלי אד . אבל עכשיו זהו רק דמיוני וחרדותיי המשטים בי .
" אני לא חושב שכדאי שתבואי לזירה הלילה אריקה "
מטיל לוקה פצצה בדבריו ואני פורמת את אחיזתו בי ומיישרת אליו מבט מלא דמעות וריקני מרגש מזורגג . הוא היה לצידי בזירה ואני אהיה שם לצידו גם כן .
" אני באה לוקה , תפסיק לדבר שטויות "
אני נוזפת בשקט ומשחררת את שיערי הפרוע מן גומיית הגומי שלקחתי מלורה אתמול .
" א-אני אקח כדור אחד לפני הקרב שלך והכל יהיה בסדר , טוני לא יופיע שוב ו - "
ידיו נכרכות בצידי פניי וגורמות לי להשתתק כשעיניו חודרות את שלי ואשרת פניו החמורה גורמת לי לשתוק ולגמוע רוק בחוזקה משונה .
" לא שיתפתי אותך במחשבות שלי כדי שתגידי את שלך ."
קולו האדיש מעביר בי צמרמורות לא רצויות ואחיזתו מתהדקת על פניי כשאני מפחדת להביט בעיניו המסוכנות .
" שנינו יודעים שאת תאבדי את זה ברגע שיתחיל הקרב ואני לא רוצה לקחת סיכון בזה , לא איתך "
לורה שותקת ולעומת אחיה היא נמנעת מלהגיב את דעתה אלא רק מוזגת אל כוס הקרטון עוד מים קפואים כמו שעשתה רגע לפני שלגמה את כל תכולתה .
" תני לי להיות בראש שקט כשאני שם ולא בחרדות שאני לא שם איתך כשאת צריכה אותי"
דבריו נאמרים בכה רצינות כשאני לא מעזה להסיט מבט ממבטו החודרני והיוקד . אני יודעת שהוא מפחד שאקרוס שוב בגלל כל המחשבות וההיסטריה שתקפו אותי בעבר אבל אני חושבת שהיום אני באמת יכולה להתמודד עם זה .
" לוקה ..."
אני נאנחת בשקט .
" אני באמת יכולה ל- "
" לא ."
הוא קוטע אותי נחרצות ואגודלו מלטפת את קצה לחיי בחום ממכר .
" את לא . את נשארת כאן לישון עם ג'ורג' והכל יהיה בסדר , הבנת אותי ?"
בלורית שערו קוצצה אמש וכעת שערו נותר קוצני ויחד עם הפנס בגבתו הימנית הוא נראה עבריין למופת .
אט אט אני מהנהנת בחיוב לדבריו אך הוא אינו מסתפק בתשובה אילמת ודורש ממני לענות לו במילים .
" הבנתי ... אוקיי "
אני מחייכת חיוך קצר כשידיי עולות לשיערו הקצוץ ומלטפות בעקצוצים את הפירעון שהולך שם .
" יופי "
הוא ממלמל בצחקוק קטן , מעיף את ידי משערו הכמעט ולא קיים וגונב את כוס המים המלאה שמזגה לורה ומגיש לי אותה יחד עם כדור לבנבן שהכרתי טוב מידי .
אני מגלגלת את עיניי לאחור בייאוש משווע ובולעת את כדור ההרגעה יחד עם המים הצוננים כשזוג האחים הזה אינו מפסיק לצחוק עליי לרגע .
" לילה טוב ארי ... נתראה מאוחר יותר "
הוא נושק לראשי בחום ומלטף את גבי באכפתיות שלא זכיתי לה מעולם . אני מחייכת בחום חיוך יודע סוד ומאחלת לו בהצלחה ושיכסח את התחת לבריון שיעמוד בצד השני של הזירה .
" לילה טוב "
אני ממלמלת בחום ונצמדת לקיר הקרון בנוחות כשלוקה בדרך ליציאת הדלת יחד עם לורה , אחותו .
ברור שנתראה מאוחר יותר ... אנחנו נתראה בזירה .
2.2.22
איך ? 🦋
חושבים שלאריקה יש באמת את האומץ ללכת לקרב למרות מה שאמר לוקה?