הגורל שלנו

אולטרסאונד

נקודת מבט ליהי:
אני בלחץ מטורף, הרופא רק מסתכל על המחשב ועוד ועוד, אני לא מבינה מה הולך, אני כבר עם דמעות בעיינים לא יודעת מה לחשוב, מה כבר עשיתי, איך עשיתי נזק לילד שלי, באלי למות, הדמעות כבר יורדות, ליאב מחזיק לי את היד חזק, אני רואה שהוא גם בלחץ, ובטח גם לו יש סרטים בראש, נוו כבר שהרופא יגיד משהו, "דוקטור הכל בסדר?" ליאב אומר לחוץ, כנראה כמוני מתחיל לאבד את הסבלנות, "יש לי שאלה אלייך" הרופא אומר לי, אוי ואבוי, אם זה עוד פעם קשור לגבי האוכל שלי, אני פשוט מתה, אני עכשיו הלך לאכול את כל ההמבורגרים שיש, רק שיגיד לי משהו, "מתי עשית בדיקת אולטרסאונד אחרונה?" הוא שואל, מה הקשר עכשיו השאלה המיותרת הזאת, "שגיליתי שאני בהריון" אני אומרת, "את יודעת באיזה חודש היית?" הוא שואל, נוו באמת מה הוא חושב שאני זוכרת, "אני לא יודעת" אני אומרת, "חודש שני" ליאב אומר, איך הוא זוכר את זה, "מוזר ממש מוזר" הרופא אומר, יותר לעצמו מאשר לנו, "אתה יכול להגיד לי מה קורה?" אני אומרת, דיי איבדתי את הסבלנות, שאדבר וזהו, ליאב מלטף לי את הרגל, מנסה להרגיע אותי, אבל זה לא עוזר, אני מלטפת את הבטן שלי, וברגע אחד שוב אני מרגישה, את המגע של הילד שלי על הבטן הקידמית, כאילו ממש משחק איתי, זה קצת מרגיע אותי ואפילו מצליח להעלות לי חיוך על השפתיים בין כל הדמעות, "מסתבר שאת בהריון לתאומים" הרופא אומר, אני בשוק, אני לא מאמינה, ליאב קם מרוב התרגשות ונותן צעקה גדולה "אאאעעע אני לא מאמין דוקטור אתה לא מבין איך הלחצת אותי" ליאב אומר, בהתרגשות יתרה, אני ישר שמחה ומאושרת עד ללא יודעת, "חיים שלי למה את בוכה זה דבר טוב קרה לנו" ליאב אומר, ונותן לי נשיקה יבשה על השפתיים, "זה דמעות של אושר חיים שלי" אני אומרת, מלטפת את הילד שלי מרגישה אותו זז בהתרגשות ממני, "אתם לא רוצים לדעת את המין?" הרופא שואל, "ברור שרוצים" ליאב אומר נרגש עוד יותר, "אז יש לכם בן ובת" הדוקטור אומר, אין מאושרת ממני "תודה דוקטור תודה" אני אומרת, תוך כדי שאני פשוט לא מאמינה, "טוב אחרי שהתלהבתם שמחתם יש לי בשורה פחות טובה" הדוקטור אומר, אויי לי מה עכשיו, אני ישר נדרכת מוכנה לכל מה שיבוא, "אז ככה אני לא יודע איך פספסו שאת בהריון לתאומים אבל זה דבר רציני, את חייבת לאכול יותר את בחודש חמישי והתינוקות ממש קטנים את חייבת לאכול כדי שהם לא היו פג" הדוקטור אומר, ואומר את זה באזהרה חמורה, אני מבינה את גודל האחריות, ואני לוקחת זאת על עצמי, אנחנו מודים לדוקטור, ויוצאים מהחדר,
ישר ליאב מרים אותי, אני נבהלת, והוא מסובב אותי, "חיים שלי את מאמינה יש לנו תאומים עוד ארבע חודשים" ליאב אומר, "כן מאמי אני מאמינה רק תוריד אותי" אני אומרת צוחקת, מהתלהבות שיש לו,

*****************

ליאב נוסע למקום שאין לי מושג לאן בכלל, אנחנו מגיעים לצומת בילו, שזה ביג מאוד גדול או יותר נכון פשוט ענק, "מאמי מה איבדנו פה?" אני שואלת, "את יודעת יפה שלי היום נוסעים לבית החדש שלנו וצריך לרהט אותו" הוא אומר, יאאא איזה כייף אני אוהבת קניות

**********

~20:15~

נקודת מבט ליאב:
אחרי שליהי בחרה את כל הרהיטים, הסלון, פינת אוכל, כלי מטבח, החדר שינה שלנו, אפילו רהוט גינה, אבל לגבי חדר ילדים עוד לא קנינו, כי היא עוד לא יודעת מה הסגנון שהיא רוצה, בנתיים היו חדרים ריקים בבית, אני יודע שיהיה קשה למלא אותם כי כל אחד מהם גדול מאוד אבל, אני בטוח שנצליח לעשות זאת ביחד אני פשוט מאוהב בה,
עברנו גם בכמה חנויות בגדים שליהי רצתה, קניתי לה את כל מה שהיא מדדה עלייה, כי בכל זאת היא בהריון ולא יעזור עכשיו לקחת בגדים מהבית שלה, אני מקווה שאמא שלה תצליח להירגע אבל בנתיים משתדל לא לחשוב על זה או להזכיר את זה, בנתיים אבא שלי בבית מחכה לכל הרהיטים שיגיעו כי אני וליהי הולכים להתפנק באיזה מסעדת בשרים טובה,
הגענו למסעדה, "ערב טוב לכם" המלצרית ניגשת ונותנת לנו את התפריט, "ערב טוב" אני וליהי אומרים ביחד, היא מחייכת אלינו והולכת, "מאמי אולי נאכל במקום אחר?" ליהי אומרת, אני לא מבין למה, עוד לא הספקתי לפתוח את התפריט כבר עברה על כולו? "למה מה יש?" אני שואל, "יקר פה מאמי" היא אומרת, איך היא דואגת אני שרוף עלייה "שטויות חיים שלי שזה בכלל לא יהיה לך במחשבה" אני אומר, לא רוצה שתתעסק בזה שאת המחיר תשאיר לי, רק שתאכל ותהנה
בסוף הזמנתי לי סטייק ותפוחי אדמה בצד, וליהי הזמינה לעצמה פסטה פפרדלה עם תפוזים ולי זירו, אני מאוהב בה, "מאמי תקשיב רגע" ליהי מתחילה להגיד, אני ישר נדרך לא רוצה שתהיה לחוצה מידי, "אני עוד חודשיים מסיימת את הבגרויות שלי וברגע שיתחיל לצאת לי בטן אני לא יוכל להמשיך ללמוד בבית הספר" היא אומרת עם דמעות בעיינים, וואלה שכחתי מי זה, הבית ספר לא מאפשר למידה תוך כדי הריון רק לבגרויות מותר להגיע, "הכל יהיה בסדר מאמי יש לך חברים מעולים והם יביאו לך את כל החומר שצריך ועם תצטרכי את תקבלי עזרה ממורה פרטי" אני אומר, אני רואה שזה עדיין לא מעודד אותה "מה יפה שלי מה יש?" אני שואל, רוצה להבין למה היא ככה עצובה, "כי לא חשבתי שככה אני אסיים ואצטרך להגיע לזה בכלל" היא אומרת, ממש כואב לי שכואב לה הלוואי והייתי יכול להתחלף איתה, אבל לצערי אני לא יכול, "יפה שלי יהיה בסדר אני מבטיח לך" אני אומר, מנסה כמה שיותר להקל עלייה, "אני לא רוצה כל היום להיות בבית ועוד לבד אני אשתגע לבד" היא אומרת מרימה את הקול, אני מבין שפה זה כבר ההורמונים שלה מדברים, "חיים שלי את לא לבד אני איתך", "אתה לא איתי 24/7!!!!" היא אומרת בצעקה, "לילוש חיים שלי תרגיעי בבקשה מבטיח לך שאני לא השאיר אותך לבד" אני אומר, "מבטיח?" היא אומרת בקול החמוד שלה, ישר עולה לי חיוך על הפרצוף, "מבטיח נסיכה שלי" אני אומר "מאמי" , "מה חיים?" אני שואל, "אפשר עוד פסטה?" היא אומרת, אני כל כך שמח לשמוע אותה אומרת את זה, "ברור יפה שלי רוצה עוד משהו?" , "וצ'יפס עם זירו" היא אומרת מחייכת, "ברור חיים שלי" אני אומר, וקורא למלצרית

*****************

~23:40~

נקודת מבט ליהי:
אני כבר רוצה לראות את הבית שלנו,
אנחנו מגיעים לבית ענקי ואני רוצה לראות איך הכל סודר במקום שלו, ואם בכלל זה כמו שאני אוהבת,

וואוו זה יותר טוב ממה שדימיינתי, כמובן שאת כל החדר ארונות אנחנו נצליח למלא אותו בבגדים אבל זה מדהים איך שהכל נראה,
אהבתי בעיקר את הסלון, הוא גדול ויש מלא מקום לשבת, ככה בעייני אמור להראות סלון, שלא משנה כמה אנשים יבואו תמיד יש מקום לשבת,
אני וליאב עלינו לחדר שינה שלנו ופשוט מושלם הורדתי מעצמי את כל הלבוש נכנסתי למקלחת ואיך שיצאתי למיטה פשוט נרדמתי