הגורל שלנו

חבר חדש למשפחה

~6:30~

נקודת מבט ליהי:
אני מתעוררת ושמה לב שאני לא יודעת איפה אני נמצאת, מה זה החדר המפואר הזה, אני ישר נלחצת ויוצאת ממנו, ואז אני רואה שאני בתוך אחוזה, איפה היציאה, אני מתחילה לבכות, שאני לבד בתוך הבית הזה, איפה אני, איפה כולם, "ליהי לילוש" אני שומעת את ליאב, "ליאב!!!" אני צועקת, מנסה להבין איפה הוא, אני שומעת צעדים מתקדמים אליי, אני נלחצת, וישר בורחת לתוך המסדרון הארוך הזה, "ליאבבב!!!" אני צועקת בבכי רב, ואז משהו תופס אותי, "ליאב ליאב הצילו" אני צועקת בבכי ומנסה להתנגד לו, "מאמי מאמי שלי תרגיעי זה אני" ליאב אומר, תוך כדי מנסה להרגיע אותי, אני לא מבינה מה יש לי, אני פתאום לא מרגישה את הרגליים, ואני נופלת אבל ליאב תופס אותי, "יפה שלי מה יש לך?" ליאב אומר, מנגב לי את הדמעות תוך כדי ששומר שאני לא אפול, "אני לא יודעת" אני אומרת בבכי, "בואי בואי נלך לחדר שלנו" הוא אומר, מה על איזה חדר הוא מדבר, אנחנו נכנסים לחדר ששם התעוררתי, הוא מניח אותי על המיטה, "ליאב מה זה המקום הזה" אני מחליטה לשאול, הוא מסתכל עליי מוזר ולא מבין, "יפה שלי זה הבית שלנו" הוא אומר, מההההה!!! לא יכול להיות, זה הבית שלנו, "חיים שלי תרגיעי אני אסביר לך את אתמול בחרת את כל זה בחנות בצומת בילו זוכרת" הוא אומר, אני מנסה להזכר וכן אני נזכרת, אני מסתכלת סביבי ואני אפילו זוכרת איפה החדר ארונות המפואר, "אני זוכרת" אני אומרת, וישר מתפרצת בבכי ומחבקת את ליאב, ליאב ישר מחבק אותי ועושה לי נעים בשיער, "חיים שלי דברי איתי מה קרה?" הוא שואל, "אני אני אמרתי לך שאני לא רוצה לגור בבית כזה גדול לבד, זה מפחיד וגם השארת אותי פה לבד" אני אומרת בבכי, הבית כל כך גדול ואני לא רגילה לזה בכלל, זה ממש לא מתאים לי,
"חיים שלי..." הוא אומר, אבל אני עוצרת אותו, "אתה הבטחת שלא תשאיר אותי פה לבד אף פעם" אני אומרת, לא מבינה בכלל איך הוא הפר את ההבטחה שלו תוך לילה אחד "איפה בכלל היית?" אני שואלת אותו, "לילוש לא ידעתי שתתעוררי כזה מוקדם, הלכתי לקנות לך הפתעה" הוא אומר, מה "איזה הפתעה?" אני שואלת, הוא מחייך את החיוך שלו, אני לא כל כך מבינה, בואי נרד למטה, אנחנו יורדים למטה, והולכים לכיוון החצר בגינה, "תפתחי את הדלת" ליאב אומר לי, אני לא מבינה, אני פתוחת את הדלת, וקופץ עליי גור כלבים בצבע לבן, איזה חמודדד, אני ישר מרימה אותו, "איזה נסיך אתה" אני אומרת תוך כדי שהוא מלקק אותי, "כן כן אני יודע שאני נסיך" ליאב אומר, חושב שהתכוונתי אליו, ואני ישר צוחקת, "לא אתה הוא" אני אומרת מצביע על הגור, "מה מה איתי אני לא נסיך?" ליאב אומר בקול נעלב, אני ישר צוחקת ואומרת, "אתה מלך לא נסיך" ונותנת לו נשיקה בלחי

"איך נקרא לו?" ליאב שואל, אממ אני חושבת קצת ואז עולה לי, "אוליבר" אני אומרת, ומסתכלת על הגור שישר מסתכל אליי עם העיינים השחורות המתוקות האלה, אין יש לי חולשה לכלבים,
"טוב מאמי עכשיו שהכל מובן את לא תשארי לבד אף פעם אוליבר תמיד פה, ועכשיו את צריכה להתארגן יש לך בית ספר" ליאב אומר, שיט שכחתי בכלל מהלימודים, אני עולה לחדר,עושה את התארגניות בוקר שלי, מתלבשת ושמה גינס כחול בהיר, חולצת בית ספר לבנה, עם נעלי נייק לבנות, לוקחת את התיק שלי מכניסה הכל,
יורדת מהר למטה, אני רואה את ליאב מכין משהו במטבח, "ליאב נוו אני מאחרת" אני אומרת, תוך כדי שהוא עסוק בעיסוקיו, "לקחת את הטלפון?" הוא שואל, שיט ברור ששכחתי אותו במטען ליד המיטה, אני עולה מהר למעלה מוציאה את הטלפון, ושמה בכיס, "קחי יפה שלי מוכן" ליאב אומר מביא לי קופסאת אוכל, "תודה אהוב שלי" אני אומרת, ונותנת לו נשיקה, וליאב ישר מעמיק אותה עוד יותר, "מי ידאג לך שאת אוכלת עם לא אני" הוא אומר צוחק, ואני נותנת לו סטירה קטנה

~8:15~

יופי אני מאחרת, "תתקשרי אליי שעה לפני שאת מסיימת אני אבוא לאסוף אותך" ליאב אומר, אני נותנת לו נשיקה ויוצאת מהר מהאוטו, אני רצה מהר לכיתה, "היי היי לאן את הולכת" אני שומעת משהי קוראת לי, אני מסתובבת לראות, ומי זאת עם לא אחרת מאשר שירז, "מה את רוצה אין לי זמן וכוח אלייך" אני אומרת, באמת שעכשיו זה לא מתאים, "וואוו אבל חיכיתי לך" היא אומרת, מה למה שהיא תחכה לי, "מה את רוצה קצר ולעיניין" אני אומרת בחדות, "וואוו ישר ולעיניין" היא אומרת, אני מגלגלת עיינים, מבינה שאני לא רק מאחרת בגלל מה שקרה בבוקר אלא גם מתעקבת פה על הסתומה הזאת, "ליהי איך הבטן?" שירז שואלת, מה מאיפה היא יודעת