"הינה הוא~~" אמא שלי קראה בשמחה עם חיוך גדול "היום הראשון של הילד שלי בבית ספר חדש אני גאה!"
"אומה~~ אני עולה לכיתה יא לא א.." אמרתי וירדתי אליה במדרגות.
"לא איכפת לי זה מרגש בשבילי... תאכל את הארוחת בוקר שלך.." היא חייכה וצבטה לי את הלחיים ציחקקתי והלכתי לאכול בשולחן.
"אז מצאת חדר כושר כמו שרצית??" היא שאלה.
"אממ.. אני חושב שאני אמשיך לעושת תרגילים בבית.." עניתי לה.
"למה? יונגי.. אם זה סיבה מטומטמת אני אכריח אותך ללכת לשם." היא קבעה.
"זה פשוט שהם היו נרגשים מיד והמאמן שדיברתי איתו נשמע שמח.. כאילו קריפי שמח.. אני לא אוהב את הגישה הזאת.." אמרתי
"אני יודעת אני יודעת.. אבל אתה חייב לנסות.. אל תקח מאמן.. תלך לבד אף אחד לא יפריע לך.." אמא שלי נאנחה.
"אוקיי.. אני אלך אחרי בית ספר.." נאנחתי גם והתחלתי לאכול.
"או אתה צריך ללכת...המפתחות" היא הביאה לי את המפתחות של האוטו.
"תודה." חייכתי
"תשמור על עצמך ותהנה" היא נשיקה לי את המצח.
"תודה אומה" חייכתי ויצאתי מהבית, נכנסתי למכונית ונסעתי לבית ספר. כשהגעתי לבית ספר היו רק כמו חניות פנויות אז נכנסתי בראשונה שראיתי, שמתי את הכובע של הסוודר שלי מעל הראש שלי לקחתי את התיק על הגב והכנסתי את האוזניות לאוזניים שלי. כיביתי האוטו והלכתי לכיוון הכניסה של הבית ספר, נכנסתי לביניין והלכתי מיד למזכירות. לקחתי את המערכת שלי, את מספר הלוקר שלי והלכתי לשם כדי לשים שם את הדברים שלי.
הלוקר שלי היה לוקר מספר 420 והקוד היה 6969 'זה משהו שאני יוכל לזכור בקלות.. זה מושלם' ציחקקתי לעצמי ופתחתי את הלוקר, הכנסתי לשם את הספרים שלי והשארתי בחוץ את הספר שאני צריך לשיעור היום.
"היי! אתה הילד החדש?" שמעתי קול מאחרי, הסתובבתי בחוסר סבלנות.. לא תכננתי לקבל תשומת לב בכלל אני ממש שונא אנשים, ולדבר איתם זה הרבה יותר גרוע.
"כן..." עניתי והסתכלתי עליו טיפה מופתע.. הוא ילד נורא יפה... והיה לו חיוך חמוד..
"למה אתה חובש כובע בפנים" הוא ציחקק והוריד לי את הכובע. יותר טוב, הוא נשך את השפה שלו והניח את היד שלו על החזה שלי.
"אפשר לעזור לך?" שאלתי..קצת מעוצבן שהוא נוגע בי ככה.
"לא, אני כאן כדי לעזור לך.. המנהלת שלחה אותי." הוא אמר.
"אני לא צריך עזרה..." אמרתי והתחלתי ללכת.
"לא חכה.. אני צריך להראות לך את הבית ספר." הוא אמר "אני ג׳ימין" ג׳ימין הציג את עצמו והושיט את הידו אלי.
YOU ARE READING
The popular kid
Romanceיונגי תלמיד חדש עיר חדשה בשכונה חדשה..ליונגי לא איכפת מכלום... הוא כבר ממזמן איבד את הרצון להצליח בלימודים ואת הרצון לחיות.. יונגי לא טורח להכיר אנשים חדשים או חברים.. זה שהוא לא יכול.. פשוט הוא לא רוצה.. זה יותר מיד עבודה לא רצויה.. הבן היחיד שגורם...
