I need you-עברית

~פרק 17~

הקו התנתק ולא ידעתי מה לעשות, הדבר הראשון שעבר לי בראש היה להתקשר ללכת למשטרה, נכנסתי למכונית ונסעתי לשם הכי מהר שיכולתי, אמרתי לשוטרים מה קרה אבל הם חשבו שאני סתם איזה ילד שאומר להם שטויות, אבל בכל זאת הצלחתי לגרום להם להגיד לי מאיפה הגיע השיחה. רצתי אל האוטו ונסעתי משם כמו מטורף, היה לי כל כך הרבה דברים שעברו לי בראש, לא ידעתי מה קורה עם קייט עכשיו, ואולי.. לא! אני אפילו לא רוצה לחשוב על דבר כזה! אני..אני אמות אם יקרה לה משהו... הגעתי למקום והיה שם מן בית נטוש כזה.. ושמעתי שם צרחות, זאת הייתה בוודאות קייט. ניסיתי לפתוח את הדלת בכל הכח אבל היא הייתה נעולה, חבטתי בה כמה פעמים כדי לפרוץ לתוך הבית ולבסוף הצלחתי, שמעתי את הצרחות מגיעות מהקרקע.. ואז הבנתי שהיא בטח במרתף, רצתי כמו מטורף לשם וראיתי את קייט מוצמדת לקיר ועוד מישהו עם סכין, זה היה ליאם! קייט המשיכה לצרוח ואני רצתי אל ליאם וחבטתי בו חזק בראש, הוא ניסה לדקור אותי עם הסכין אבל הצלחתי לזרוק אותה ממנו, חבטתי בו שוב ושוב, עד שהוא איבד הכרה. ניגבתי את הדם שהיה לי על הידיים, והסתכלתי על קייט.. היא הייתה מפוחדת, והיא רעדה.. ״קייט! מה הוא עשה לך?!״ אמרתי כשאני מנסה לקום מהרצפה. אבל היא רק הסתכלה עליי בתדהמה, היא הסתכלה על הבטן שלה והרימה לאט וברעד את החולצה, כל הבטן שלה הייתה בדם, והיה שם חתך ענק! רצתי אליה והיא התעלפה בין הידיים שלי. ״שיט! שיט! זה לא קורה!!״ התחלתי לצרוח. ״קייט! קומי!״ אמרתי וכמה דמעות ירדו מעייני. התקשרתי לאמבולנס ותוך כמה דקות הם הגיעו. נסעתי עם קייט לבית חולים יחד איתם, הם ניסו לעמוד את הדימום ושמו לה משהו כמו אינפוזיה ועוד כמה דברים שאני לא מבין בהם. רציתי להרוג את ליאם הזה! איך הוא מסוגל?! אני לא מבין!!
*************
ישבתי לידה בכיסא וחיכיתי שהיא תתעורר השעה הייתה 3:00 והייתי כל כך עייף ובלי ששמתי לב נרדמתי.
-נקודת מבט של קייט-
פתחתי עיניים, הכל היה מטושטש, ניסיתי טיפה להתרומם אבל לא הצלחתי, ממש כאבה לי הבטן, הסתכלתי הצידה וראיתי את קאי ישן על כסא לידי. ואז התחלתי להיזכר בהכל, בהודעה של ליאם, באיומים שלו, בדקירת הסכין, וחוץ מזה אני לא זוכרת כלום. נסיתי עוד פעם להתרומם, אבל הכאב רק התחזק והוצאתי גניחה קטנה. ״קייט?״ קאי אמר לי כשהוא משפשף את עיניו, והקול שלו קצת צרוד בגלל שהתעורר משינה, הקול שלו היה כל כך סקסי. הוא שתק לרגע ואז הסתכל בעיניים שלי עמוק, והרגשתי שהוא פשוט יכול לראות מה אני מרגישה, ראיתי שיש דאגה ועצב בעיניים שלו. לא הייתי צריכה לענות להודעה של ליאם. פשוט לא! ״אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך..״ הוא אמר כשהוא מחזיק את היד שלי בשתי ידיו, הוא השפיל את המבט שלו, ולא יכולתי להתאפק יותר, דמעה ירדה במורד הלחי שלי, ועוד אחת ועוד אחת, לא יכולתי לעצור אותן, אפילו שרציתי. ידעתי שהוא גם רוצה לבכות עכשיו, ראיתי את זה עליו. ״אני-״ התחלתי להגיד אבל לפני שבכלל הספקתי להמשיך הוא חיבק אותי. ״זה בסדר, אני תמיד אהיה פה בשבילך״ הוא לחש לי באוזן וכל מה שרציתי היה להישאר בין הזרועות שלו לתמיד ואף פעם לא לעזוב.
*******
היה כבר ערב, וקאי נשאר איתי כל הזמן הזה, הוא עזר לי והביא לי את כל מה שהייתי צריכה. הוא פשוט מלאך..
קאי ואני דיברנו וצחקנו ביחד ואז שמענו את הדלת נפתחת, ראיתי את אבא שלי ואת דין עומדים עם זר פרחים ליד הדלת, מסתכלים עליי. ״כל כך דאגנו לך..״ אבא שלי אמר ומיהר לחבק אותי. אחרי שהשתחררנו מהחיבוק הוא הסתכל עליי וליטף את הלחי שלי. ״אני אחכה בחוץ״ קאי אמר כשהוא מסתכל על שנינו, מחייך ויוצא החוצה. ״לא אמרת לי שיש לך חבר..״ אבא שלי אמר עם חיוך קטן על בפנים שלו. ״אבא!״ אמרתי לו והסמקתי קצת. ״הרופא אמר שאת תשתחררי מחר״ הוא אמר לי כשהוא מלטף לי את היד. ״משעמם לי בבית, אין עם מע לריב״ דין אמר בחיוך כשהוא מתקרב אלינו ומתיישב בכסא. ציחצחתי אליו והמשכתי לדבר עם שניהם. קאי הלך הביתה והבטיח שהוא חוזר מחר בבוקר. דין ואבא גם עזבו והבטיחו שמחר יבואו כדי לקחת אותי.
דיברתי עם האנה בפלאפון, היא לא יכלה לבוא כי הייתה לה ארוחה אצל סבתא שלה והיא לא יכלה להתחמק מזה. כל הלילה התפתלתי מכאבים. לקחתי כדורים אבל זה לא עזר, אבל בסוף נרדמתי.
קמתי בבוקר, מיואשת מכל העניין הזה של הבית חולים, ניסיתי להתרומם כדי לשתות את בקבוק המין שהיה לידי, והופתעתי כשלא הרגשתי כאב, הרגשתי ממש איפה אבל רוב הכאב חלף. ״כנראה שהרופאים באמת צודקים..״ מילמלתי לעצמי. שמעתי שהדלת נפתחת וניחשתי שזה קאי.. אבל הופתעתי לגלות שאמא שלי עמדה ליד הדלת, עם קופסא אדומה וסרט. היא הסתכלה עליי קצת, וסגרה את הדלת. אני רק ישבתי שם ולא ידעתי מה לעשות. ״לפני שתגידי לי משהו, רני רק רוצה להגיד שבאתי כדי לאחל לך החלמה מהירה ואני אבין אם לא תרצי לדבר איתי..״ היא אמרה והתקרבה אליי, היא הניחה את קופסת המתנה שלה על השידה שהיתה לידי והתיישבה על הכסא. ״אני יודעת שאף פעם לא באתי לבקר אותך ככה בבית חולים.. אם בכלל היית ושזאת הפעם הראשונה שלי אבל בבקשה תתני לי את ההזדמנות הזאת להיות איתך ולדבר איתך, אני רוצה שנשלים פערים..״ היא אמרה וחייכה חיוך קטן אבל הורידה אותו אחרי שראתה שאני חא מחייכת בחזרה. ״גם אם נשב פה ימים שלמים ונדבר.. לא נצליח להשלים פערים ולא כלום!״ התפרצתי עליה. היא הסתכלה עליי במבט עצוב ונאנחה. ״קייט תקשיבי רג-״ היא התחילה להגיד אבל קטעתי אותה, ״זאת אשמתך! ותצטרכי לחיות עם זה עכשיו!״ התחלתי לצעוק עליה. ״אני לא רציתי לעזוב אותך!״ היא אמרה בייאוש ונאנחה. הסתכלתי עליה במבט מבולבל, ״אני לא רציתי שתגדיל לבד קייט, לא רציתי את זה.. אבל גם לא רציתי שאת ואבא שלך תאבדו את החיים שלכם.״ היא אמרה ודמעה ירדה במורד הלחי שלה. ״הוא הכריח אותי לעזוב קייט, ואם לא.. את לא היית כאן היום.״ היא אמרה והסתכלה עליי כשהעיניים שלה אדומות מהבכי שלה. ״אני..אני..״ התחלתי להגיד כשאני מבולבלת, לא יודעת בידיוק מה לומר או איך להתנהג, להאמין לה או לא.. ״מי זה?״ זה כל מה שהצלחתי לשאול.. ״סבא שלך..״ היא אמרה והסתכלה על הרצפה. ועכשיו באמץ הייתי מבולבלת, אלף ואחד דברים עברו לי בראש, ולא הצלחתי לאפס את עצמי. ״אני מצטערת..״ היא אמרה לי ובכתה.. ומיד קפצתי עליה וחיבקתי עליה בכל הכוח, ״אני זאת שמצטערת״ לחשתי לה האוזן ובכיתי. הרגשתי מוגנת בחיבוק הזה, הוא היה חסר לח כבר שנים.
בידיוק התכוונתי לשאול את אמא שלי למה סבא שלי עשה את זה אבל אז קאי נכנס, הוא הסתכל על אמא שלי ואז הוא הסתכל עלי במבט של ׳מה לעזאזל גברת נלסון עושה פה?׳ ואז נזכרתי ששכחתי בכלל לספר לו.. ״אני צריכה ללכת עכשיו אבל אני אפגוש אותך בקרוב״ אמא שלי חייכה אליי, נשקה לי בלחי ויצאה החוצה. ״אוקי, למה היא הייתה פה?״ קאי הסתכל עליי במבט שואל. ״גברת נלסון היא.. אמא שלי״ אמרתי לו בלי לחשוב פעמיים והוא הסתכל עליי במבט מבולבל. ״מה זאת אומרת?״ הוא שאל כשהוא עדיין מבולבל. אבל אז בידיוק אבא שלי ודין נכנסו. ״אני אסביר לך אחר כך״ אמרתי לקאי והבנתי שסוף סוף אני משוחררת מבית החולים. קאי נסע הביתה במכונית שלו ואני אבא ודין חזרנו הביתה. היום הזה היה מתיש , התקלחתי בחמש דקות ונכנסתי למיטה, לא לקח לי כל כך הרבה זמן להירדם בגלל שהייתי ממש עייפה.
למחרת בבוקר קמתי כשאני שומעת צעקות. ירדתי במהירות למטה במדרגות וראיתי את אבא שלי ואת דין רבים. ״אתה קורא לעצמך אבא?! חכה עד שקייט תשמע את זה!״ דין צעק על אבא שלי ויצא מהבית.
״מה קרה?!״ התקרבתי ושאלתי אותו מודאגת. ״כלום..״ הוא אמר וניסה להתחמק מהשאלה. ״אבא!״ הסתכלתי עליו במבט רציני. ״תספר לי..״

היי, אז אוליי הפרק דיי קצר, ולא ממש מעניין אבל הפרק הבא יהיה יותר מעניין וסליחה שאנחנו לא מעלות פרקים בתדירות גבוהה, זה פשוט בגלל שיש לנו מבחנים, מקוות שתבינו אותנו. כוכבים ותגובות יתקבלו בברכה.
נועה ונוראן