חצוי וקוסם

10- חופשת חג המולד 2

חזרה לבוקר, אחרי שפרסי מדבר עם סיריוס ועין הזעם

נ.מ פרסי

עליתי למעלה וארזתי את כל הדברים שלי, זה לא לקח לי הרבה זמן. החלק היותר קשה היה לחשוב על תוכנית- איך אני מגיע למחנה יופיטר. זה לקח לי זמן אבל בסוף הצלחתי לחשוב על תוכנית ואז עבדתי עליה עד שהרגשתי שהיא טובה מספיק וארגנתי את כל מה שהייתי צריך, כולל להראות להארי ורון את החלון והשעון המעורר ולקוות שהם יספרו עליהם להילאים.

כשרון התארגן והארי ירד למטה מיהרתי להיכנס למיטה כדי שהם לא יראו שאני עם בגדים כי אני לא מתכוון לבזבז על זה זמן אחר כך. אחרי שהם באו אמרנו לילה טוב והלכנו לישון העמדתי פנים שנרדמתי וחיכיתי לשמוע שהם נרדמו.

אחרי שהייתי בטוח שהם נרדמו וכל הבית היה שקט חוץ מכמה הילאים ששמעתי בחוץ, יצאתי מהמיטה כיביתי את השעון המעורר והשארתי את הפתק שיהיה מביך עם ימצאו אותו כשאני עדיין כאן.

עכשיו 23:00 -  אני אמור להגיע בזמן.

קיוויתי שהארי סיפר לסיריוס ולופין על החלון והשעון והחלטתי להמשיך עם התוכנית המקורית. הוצאתי מהארון שמיכה שמצאתי קודם באחד החדרים והלכתי לחלון. פתחתי בשקט את החלון- ברוב התוכניות הטובות יש פעולת הסחה- וזרקתי ממנו את השמיכה, נשמעה חבטה קטנה שאני לא בטוח שמישהו שם לב אליה.

השארתי את החלון פתוח ומיהרתי לצאת מהחדר (דרך הדלת), התגנבתי לאורך המסדרון עד לחדר שמצאתי קודם שהיה מושלם לתוכנית שלי- אף אחד לא נכנס לשם ויש לו חלון שפונה לצד האחורי של הבית. שם החבאתי את התיק שלי מקודם.

פתחתי את החלון והוצאתי מהתיק שלי את הכפפות טיפוס, שמתי את התיק על הכתפיים ויצאתי. הם לא היו יכולים להקל עליי יותר- קיר לבנים, פי אלף יותר קשה לטפס על הקיר טיפוס במחנה. הגעתי למטה מהר מאוד.

הגיע החלק הכי מסוכן בתוכנית- השריקה

וידאתי שאין אף אחד בטווח ראיה ואני מקווה שגם שמיעה ושרקתי לגברת אולירי (יותר חלש מבדרך כלל) וחיכיתי לראות אם משהו מגיע אבל אף אחד לא שמע אותי, אני מקווה שגברת אולירי כן שמעה. חיכיתי בשקט ובעצבים מתוחים עוד שתי דקות עד שגברת אולירי הופיעה.

לחשתי: "כל הכבוד פיצית, כלבה טובה"

היא עמדה לנבוח אבל כשהיא ראתה שאני מסתתר היא השתתקה

"אני צריך להגיע למחנה יופיטר"

היא התכופפה כדי שאני אוכל לעלות עלייה, עליתי עלייה