נ.מ הארי
חזרנו להוגוורטס וזה נראה שהכל כרגיל, אבל זה לא היה נכון. פרסי השתנה, הוא היה פחות עצוב ממה שהוא היה כשהוא חזר אבל הוא לא צחק או חייך בכלל והוא הסתגר בתוך עצמו. קיוויתי שסיריוס צודק ושזה יעבור אבל זה לא קרה. באיזשהו שלב שמנו לב שכמעט בכל שעות אחר הצהריים פרסי נעלם, בסוף התברר שהוא הולך לכיתה ריקה באחת הקומות למעלה או שהוא הולך לאגם.
אני, הרמיוני ורון ישבנו בחדר מועדון של גריפינדור והכנו שיעורים.
רון: "עבר חודש מאז שהוא חזר, נראה לכם שהוא יתאושש בקרוב?"
הרמיוני: "אני לא יודעת, לוקח הרבה זמן להתאושש מדבר כזה"
הנהנתי בהסכמה
אתם חושבים שיש משהוא שאנחנו יכולים לעשות כדי לעזר לו?"
הרמיוני: "לא נראה לי, לפחות לא כל עוד הוא לא מוכן לדבר אתנו על זה"
בדיוק אז פרסי נכנס לחדר, העיניים שלו היו אדומות והיו לו צליליות מתחת לעיניים כאילו הוא לא ישן הרבה זמן.
"אתה בסדר?"
פרסי נאנח: "אני באמת לא יודע מה משמעות המילה הזו בשבילי יותר"
החלפנו מבטים
פרסי: "נראה לי שאני אלך לישון קצת"
הרמיוני: "לילה טוב"
פרסי עלה למעלה
רון: "למה אתם חושבים שהוא התכוון? זה נראה יותר עמוק מזה שחבר שלו מת"
הרמיוני: "אני לא יודעת, אבל כדי לברר"
היא הציצה בשעון ואמרה:" כדי שגם אנחנו נלך לישון"
עלינו לחדר שלו וראינו את פרסי במיטה, הוא התהפך מצד לצד וצעק כל מיני שמות
התארגנו ונכנסנו למיטות ושמתי לב שפרסי התחיל לצעוק דברים כמו "לא אותו!" ו-"קח אותי במקום!" . אין לי מושג מה עובר עליו אבל אני מקווה שזה יעבור בקרוב.
נ.מ פרסי
מאז שג'יסון מת לא הפסיקו לי הסיוטים. כמעט תמיד הם התחילו בטרטרוס ואז הם עברו לספינה וראיתי אותו מת, נרצח, על ידי הקיסר המרושע ההוא, לא משנה מה ניסיתי לא הצלחתי למנוע את זה. בקושי ישנתי בזמן האחרון.
כשחזרנו להוגוורטס הדבר הראשון שעשיתי זה למצוא כיתה ריקה שאף אחד לא מגיע אליה כדי שאני אוכל להתאמן שם בלחשים ובכללי. גם הלכתי הרבה לאגם, להיות במים ולדבר עם היצורים שם הרגיע אותי.
דיברתי עם אנבת' כמה פעמים וזה ממש עשה לי טוב, היא גם אמרה לי לא לעשות שום דבר טיפשי אבל כן להקשיב לאינסטינקטים שלי.
YOU ARE READING
חצוי וקוסם
Fantasyלפרסי יש עוד סבא מרושע, אתם כבר יודעים מי זה אני יודעת שיש מלא סיפורים כאלה וכנראה לקחתי מחלקם השראה אז אם העתקתי אתכם במשהו אני מתנצלת מראש. כל הזכויות שמורות לריק ריירדן וג'יי קיי רולינג
