חצוי וקוסם

קניות (שוב) -17

ממש תודה לכל מי שמצביע ומגיב. אתם לא מבינים כמה זה משמח אותי

----------------------------------------------------------

נ.מ אנבת'

מתברר שצריך לקנות ציוד לבית ספר אפילו אם מצטרפים באמצע השנה.

אז אחרי בוקר ארוך שבו כל המבוגרים התווכחו אם כדאי שנצא ומי צריך לצאת ומי חייב להישאר. כולם רצו שפרסי יישאר בבית, זה לא עבד להם. הוחלט שאני ופרסי נלך עם עין הזעם מודי כי מתברר שאנחנו צריכים הגנה כי הם חושבים שאנחנו לא מסוגלים לשמור על עצמנו, אין להם מושג על מה הם מדברים.

עברנו דרך אח והגענו לרחוב ארוך שהיו בו מלא חנויות שמכרו מלא דברים, הגיוניים ומוזרים. בקצה הרחוב ראינו בניין שיש ענק שרציתי לראות יותר מקרוב כי האדריכלות בו הייתה ממש מעניינת, אבל לא נכנסנו לשם בגלל שמתברר שבפעם הקודמת פרסי לקח הרבה כסף, שנינו תהינו איך סבא שלו היה מגיב לזה.

לא היינו צריכים לקנות לי ספרי לימוד בגלל שפרסי העתיק את כל הספרים שלו ללטינית והוא נתן לי את כול המקוריים אבל עדיין רציתי להיכנס לחנות הספרים אז פרסי עקב אחרי במבט של 'למה עושה לי את זה'? אבל לא התלונן.

קנינו לי את כל הציוד חוץ משרביט וגלימות, פרסי היה חמוד והתעקש לסחוב הכל. עין הזעם מודי לא דיבר הרבה, הוא בעיקר אמר לאן צריך ללכת ומידי פעם נעץ בפרסי מבט של 'אל תחשוב על זה אפילו' למרות שפרסי לא הראה שום סימנים לכך שהוא עומד לעשות משהו טיפשי. הגענו לחנות הבגדים.

לצערי הייתי חייבת ללכת עם התלבושת של הבית ספר, וזה היה נורא, השיחה בחנות הלכה בערך ככה:

"פרסי, זה נורא! אני בחיים לא אלך עם זה!"

"אני יודע שהגלימות מעצבנות אבל לא יכול להיות שזה עד כדי כך גרוע"

יצאתי מהתא מדידה והראיתי לו שאני אמורה ללכת עם חצאית.

"אין שום סיכוי שאני אלך עם חצאית"

הוא חיבק אותי ואמר: "תירגעי חכמולוגית, כשנגיע להוגוורטס נדבר עם המנהל והוא יאשר לך ללכת עם ג'ינס"

הנהנתי, זו הייתה תוכנית טובה. שילמנו על המדים שאני לא מתכוונת ללבוש ועל הגלימות הטיפשיות שממש יפריעו לנו להילחם או לזוז ויצאנו מהחנות לקנות לי שרביט.

הלכנו לחנות קטנה שלא לגמרי הצלחתי לפענח מה השם שלה ונכנסנו פנימה, בפנים היו מלא קופסאות דקות על מדפים שנראו עומדים לקרוס.