נ.מ הארי
במהלך השבועיים הבאים פרסי ואנבת' סיפרו לנו על הרפתקאות שהם עברו ויצורים שהם נלחמו בהם. הסיפורים היו מדהימים, לא יכולתי להפסיק לחשוב עליהם גם אחרי שהם סיימו לדבר. הם עברו כל כך הרבה ועשו כל כך הרבה. העולם חייב להם תודה ענקית, אני מניח שאנחנו חייבים להם תודה ענקית.
לדעת את האמת הסביר המון דברים, אני עדיין לא מאמין כמה פרסי חזק. הוא הרבה יותר חזק מכל קוסם שאי פעם שמעתי עליו גם אם לא מחשיבים את היכולת שלו לבצע קסמים. אחרי שהם סיפרו לנו כל מיני דברים החלטנו שגם אנחנו לא מסתירים מהם כלום, אז הראיתי להם את גלימת ההיעלמות שלי, הם לא כל כך התרשמו ופרסי אמר שהיא נראית מאוד לא פרקטית, ואז הם הראו לנו את הכובע של אנבת' שאני מודה שהוא הרבה יותר נוח ויעיל.
היו לנו שבועיים כיפיים ואז הגענו ליום האחרון ללימודים. היום הזה היה תערובת של שמחה ועצב (בשבילי בעיקר עצב), בגלל שמהלך השנה נהינו חברים ממש טובים והיה עצוב להיפרד, אבל ידענו שעוד ניפגש וגם ידענו שאין סיכוי שפרסי ואנבת' יישארו באנגליה בחופש. הם ממש התגעגעו לחברים שלהם ורצו לחזור למחנה החצויים. זה נשמע מקום מדהים והם אמרו שנוכל לבקר שם, זה יהיה אדיר.
פרסי ואנבת' אמרו שהם לא חוזרים עם הרכבת וסוף סוף הרשו לנו לראות איך הם הצליחו להגיע לבד מאנגליה לאמריקה וחזרה במהירות.
הם לקחו את התיקים שלהם ויצאנו החוצה. הם הובילו אותנו לנקודה שאי אפשר לראות מהטירה כדי שאף אחד לא ידע מה אנחנו עושים.
פרסי: "תתרחקו"
מיהרנו לציית ואז הוא שרק, שריקה חזקה בטירוף.
רון: "אחי, מה זה היה?"
ואז אחרי רגע התגשם משהו גדול מתוך הצללים. כלב בגודל של טנק התגשם מולנו ואז התחיל ללקק את פרסי.
אנבת' עזרה לפרסי לקום ולנגב כמה ליטרים של רוק כלבים מהחולצה שלו.
פרסי: "פיצית, כלבה טובה. גם אני התגעגעתי אלייך"
פיצית?!
הרמיוני: "זו... אה... הכלבה שלך?"
פרסי ליטף את הכלבה "כן. הארי, רון, הרמיוני, תכירו את גברת אולירי"
מלמלתי היי
פרסי פנה אל רון: "הבאת את זה?"
רון: "כן" הוא הושיט לפרסי קערה עם מכסה שהוא לקח מהמטבח מקודם.
פרסי: "תודה" הוא הוריד את המכסה והתברר שיש בפנים בערך 10 קילו בשר טחון, אחרי רגע הוא זרק את הכל לפה של גברת אולירי שבלעה הכל בביס אחד (אני בחיים לא מקרב את היד שלי לשם). הוא החזיר לרון את הצלחת.
נפרדנו והבטחנו להישאר בקשר.
ואז פרסי ואנבת' עלו על הגב של גברת אולירי כמו שרוכבים על סוס.
פרסי: "ביי, תשמרו על עצמכם"
"גם אתם"
פרסי גיחך "ננסה"
הרמיוני: "ביי"
הם נופפו ואז גברת אולירי זינקה והם נעלמו בצללים. ממש נעלמו, הפכו לצללים.
הרמיוני: "הם יהיו בסדר, נכון?"
"כן, אין לאף אחד סיכוי מולם" אבל גם אני הייתי מודאג
חזרנו פנימה וסיימנו לארוז את התיקים שלנו ואז הלכנו עם שאר התלמידים לתחנת הרכבת.
YOU ARE READING
חצוי וקוסם
Fantasyלפרסי יש עוד סבא מרושע, אתם כבר יודעים מי זה אני יודעת שיש מלא סיפורים כאלה וכנראה לקחתי מחלקם השראה אז אם העתקתי אתכם במשהו אני מתנצלת מראש. כל הזכויות שמורות לריק ריירדן וג'יי קיי רולינג
