חצוי וקוסם

18- חזרה להוגוורטס

נ.מ פרסי

היום חוזרים להוגוורטס. כבר אמרתי כמה זה מרשים לראות כמה מעט זמן לוקח לאנשים לפזר את כל הדברים שהם הביאו בתיק של יומיים בכל הבית? וכמה זמן לוקח להם לארגן את הכל? נראה לי שכן.

לי ולאנבת' לקח ממש מעט זמן לסדר את הדברים שלנו בגלל שאנחנו חצויים שיודעים להתארגן מהר, אבל כל הבוקר היו מלא צעקות של 'איפה הגלימה/חולצה שלי?' וגם 'מישהו ראה את הספר שלי ל___?'. אז בזמן שכולם התרוצצו בכל הבית כדי למצוא דברים אני ואנבת' ישבנו וקראנו בסלון, אולי קראנו לא בדיוק מתאר את מה שקרה, כנראה יהיה יותר נכון להגיד שאנבת' קראה ספר על ארכיטקטורה יוונית ואני ישנתי עם הראש על הברכיים שלה.

באיזשהו שלב בין ההתרוצצויות להתארגנויות הארי נכנס לסלון ודיבר עם אנבת', אני לא לגמרי זוכר איך השיחה הלכה כי כמו שאמרתי מקודם לא לגמרי הייתי בהכרה בשלב הזה אבל נראה לי שהיא בערך ככה:

הארי: "איך אתם כל כך רגועים בכל הבלגאן הזה?"

אנבת': "כבר מזמן למדנו איך להתארגן מהר וביעילות. אנחנו מחכים שאתם תסיימו להתארגן"

"אוקיי" הארי הסתכל עליי ופנה על אנבת' "איך הוא מצליח לישון עם כל הרעש הזה?"

"הוא יכול לישון בכל מצב, אתה יכול לתת לי התראה 10 דקות לפני שיוצאים? ייקח לי קצת זמן להעיר אותו"

"כן, בטח. אז... אני אחזור להתארגן"

"ביי"

"ביי"

אחרי חצי שעה בערך של אנשים צועקים ומזוודות שנפלו במדרגות כי מישהו (אני אתן לכם לנחש מי) ניסה להרחיף אותן ועוד קצת צעקות היינו מוכנים לצאת.

כשאנבת' הייתה צריכה להעיר אותי היא הלכה על השיטה של לדחוף ולהפיל אותי מהספה, שיטה שהוכחה כיעילה אך גם כואבת.

אז כשכולם היו ערים ועם מזוודות ארוזות יצאנו לדרך.

אדון וויזלי הסיע אותנו לתחנת הרכבת בליווי של קבוצת הילאים. כשהגענו אנבת' נראתה קצת מופתעת כשאמרתי לה שאנחנו צריכים לרוץ דרך קיר. עברנו לרציף 3/4 9 נפרדנו מכולם ועלינו לרכבת.

נ.מ הארי

נכון שראיתי את פרסי עושה את זה כמה פעמים אבל עדיין הופתעתי מהיכולת שלו ושל אנבת' להתארגן במהירות.

ברכבת אנבת' והרמיוני ניהלו שיחה על אדריכלות או משהו כזה ואני חשבתי שכדאי לברר מה פרסי מתכנן לעשות עכשיו.

רון: "בחיים לא ראיתי מישהו שמציב תנאים להילאים, חלקם נראו כאילו הם עומדים להתפוצץ!"

ג'ורג': "זה היה ממש מגניב"

פרד: "היו שם כמה שנראו כאילו הם רוצים לרצוח אותך, הייתי צריך לצלם את זה"

ג'ורג': "לגמרי"

פרסי: "יש לי כישרון לעצבן אנשים"

גיחכתי, זו הייתה לשון המעטה.

"אז אתה הולך להקשיב להם? להישאר בפנים כל הזמן ולא להסתכן?"

פרסי: "אני אנסה, אבל אני לא אוהב להיות כלוא בפנים. ואני אצטרך למצוא מקום להתאמן בו אם אני לא יכול לצאת החוצה"

רון: "להתאמן?"

פרסי: "כן, במחנה קיץ שסיפרנו לכם עלייו אנחנו מתאמנים הרבה ועושים הרבה ספורט. לרוב החניכים שם יש מלא אנרגיות שהם צריכים להוציא"

רון: "אה"

החלק שיותר עניין אותי הוא "ולגבי להסתתר? אם אוכלי מוות יגיעו שוב אתה תצא עם כולם?"

פרסי הניד בראשו: "אני לא אתן לאף אחד להיפגע בשבילי"

זה נשמע שיש דברים מאחורי האמירה הזו אבל לא שאלנו. נראה שאנבת' שמה לב לזה כי היא חיבקה אותו ולחשה לו למשהו באוזן, לא שמעתי מה היא אמרה אבל נראה שזה מעודד את פרסי"

נסענו בשתיקה כמה דקות עד שפרסי שאל

"אתם מכירים מקום שקט שנחמד להיות בו בטירה?"

רון: "למה?"

פרסי: "גם אם אני לא יכול לצאת החוצה זה לא אומר שאני חוזר לשיעור גילוי עתידות, ואם אני לא יכול ללכת לאגם אני צריך מקום אחר להעביר בו כמה שעות בשבוע"

חשבתי קצת ואז עלה לי רעיון

"אני מכיר מקום שקט שאתם יכולים ללכת עליו, אתם גם יכולים להתאמן שם"

פרסי: "מעולה! איפה זה?"

"קוראים לו 'חדר הנחיצות' אני אראה לכם איפה הוא כשנגיע"

פרסי: "מגניב, תודה"

אחרי זה פרסי נרדם כשהראש שלו על הכתף של אנבת' ואנחנו דיברנו בשקט על קווידיץ' ואנבת' והרמיוני המשיכו בשיחה שלהן.

הגענו לתחנת הרכבת בהוגוורטס ועלינו על כרכרה. אני חושב שאנבת' ראתה את התארסטלים כי כשהגענו לכרכרה היא נעצרה ובהתה בהם לכמה שניות עד שפרסי לחש לה משהו ונראה שהיו לה דמעות בעיניים ואז פרסי חיבק אותה והם עלו בשקט לכרכרה. שאר הנסיעה עברה בשקט- אחרי מה שקרה בפעם הקודמת כשרון שאל הבנו שכנראה שעדיף לעזוב את הנושא הזה.