Still Love You- L.S ✔

פרק 11

"די ברנדון אני לא רוצה לדבר על זה" אמרתי בקול כועס נכנס אל תוך הבית וברנדון אחריי ממשיך לצעוק ולשאול שאלות שאני לא רוצה לענות עליהם. "האריי אתה.. פאק תענה לי כבר!! מה קרה שם למעלה עם לואי?" הוא צעק. "למה אתה כל כך בטוח שקרה משהו?" שאלתי בחזרה בצעקה. ברדנון התחיל לבכות. ודמעות ירדו על פניו. "אני יודע.. אני לא טיפש.. את-ה מתאהב בו מחדש נכון הארי?" הוא שאל בקול רועד. הבטתי בו ושותק כי אני לא יודע מה להגיד. התנשקתי עם לואי ואהבתי את זה כל כך אני לא אשקר לעצמי שאני רוצה לחזור לבית שלו ולנשק אותו שוב אבל ברדנון.. זה לא מגיע לו.. אבל אני ממשיך לשקר לו כמו מטומטם כי כזה אני.. ותמיד אהיה. "לא קרה כלום.. ברנדון" אמרתי מביט בי במבט הכי טוב שאני יכול לעשות כדי שיאמין לי.. לשקר שלי. ברנדון עשה כמה צעדים אליי וליטף את פניי.." פשוט מחר זה יום השנה שלו ואני לחוץ שלא נצליח לעשות את זה.. כי אתה תפרד ממני" הוא אמר בפחד. שכחתי שמחר זה יום השנה שלנו מרוב שחשבתי כל הזמן על לואי.. "נעשה כיף מחר בייב אני מבטיח" אמרתי וברנדון חייך אליי ומנשק את שפתיי.

...

יום למחרת:

"לואי.." לואי נכנסה לחדרי בחיוך ומתיישבת לידי "איך אתה?" היא שאלה בחיוך, היא שואלת אותי לעיתים קרובות מידי איך אני, כי אני קצת כבוי בזמן האחרון מאז.. אותו ערב בבר, היא אומרת לי תמיד שאני יפה ומחמיאה לי כל הזמן.. אני מבין אותה היא דואגת לי ולא רוצה שאני ארגיש רע עם עצמי.. אבל היום אני מרגיש טוב.. טוב מאז שהארי נישק אותי איך שידיו נגעו באגני והצמידו אותי אליו ברכושניות ונישק את שפתיי בצורה מדהימה. חייכתי אליה ואמרתי "אני מעולה לוטי" והיא חייכה בחזרה "יופי כי פרדי שבר את הצלחת האהובה עליך" היא אמרה ואני קמתי ישירות מהמיטה. "מהה??" צעקתיי אני אוהב את הצלחת הזו כל כך. אל תצחקו עליי היא באמת יפה ירדתי למטה פוגש את פרדי ואת הצלחת השבורה ברצפה והוא מחייך חיוך חושש. "זה בסדר פרדי אבא יקנה חדש" אמרתי מנסה לרסן כמה שיותר כעס ומרים את השברים מהרצפה. לוטי ירדה והצטרפה אליי למטבח היא נשענת על השיש והביטה בי מוזר "אז.." היא התחילה להגיד ואני הבטתי בה זורק את השברים האחרונים לפח. "אז?" שאלתי מחכה שתמשיך לדבר."נייל אמר לי משהו.." היא התחילה להגיד וכבר פניי התחילו להסמיק. "מ-ה הוא אמר לך?" שאלתי מגמגם. "אולי אתה תגיד לי" היא אמרה וידעתי שהיא יודעת שאני והארי התנשקנו. "התנשקנו.. אני והארי" אמרתי מסיט את מבטי ממנה, "איך אתה מרגיש לגבי זה?" היא שאלה, הבטתי בה בהלם לא ציפתי שהיא תשאל איך אני מרגיש אלא תקפוץ אליי בצרחות שמחה. "אני.. זאת אומרת זה היה מדהים לוטי.. הוא נישק אותי ואני הרגשתי כל כך טוב להיות בין זרעותיו." התחלתי לומר בחיוך אך חיוכי ירד שנזכרתי שסיכמנו בזה שזה "טעות" "מה קרה?" היא שאלה. ואני נאנחתי "יש לו חבר לוטי..הם כבר שנה יחד זה היה טעות" אמרתי בקול חלש כי זה העציב אותי, ברגע שהארי נישק אותי, ידעתי שאני אוהב אותו.. פאק בחיים לא הפסקתי אבל אני לא יכול לעשות את זה להארי.. הוא עכשיו מאושר והבטחתי שאני לא יכנס ויהרוס לו את הזוגיות שהוא בנה עם ברנדון. אבל למה הוא היה חייב לנשק אותי? ולמה אני נישקתי בחזרה לעזאל?
"אתה יודע מה אני חושבת על זה לואי אני לא אחדש לך דבר. הארי יהיה מאושר איתך הוא יכול להאכיל את עצמו בראש שהוא מאושר עם ברנ- איך שלא קוראים לו." היא אמרה ואני פשוט שתקתי לא היה לי מה עוד לומר לה. דפיקה בדלת קטעה את מחשבותיי אני לא זוכר שמישהו אמור להגיע הבטתי בלוטי שגם לה לא היה מושג מי אמור להגיע. לוטי הלכה לפתוח את הדלת ולפי פניה היא לא זיהתה את מי שמולה. "לואי פה?" קול גברי נשמע מחוץ לדלת. התקדמתי לדלת פוגש את פניו של ברדנון. לקח לי זמן להגיב אליו כי מוזר שהוא נמצא כאן, איך הוא בכלל יודע איפה אני גר. "היי ברנדון" אמרתי והוא הביט בי והינהן. הוא כועס אליי רואים את זה על פניו. "רוצה להיכנס?" שאלתי אך הוא רק הניד בראשו "רק באתי לומר לך משהו" הוא אמר ואנע חיכתי שידבר "תתרחק מהארי. אני רציני אני לא יודע מה אתה עושה שגורם לו להיות סביבך כל היום אבל זה מעיק ומציק. אני אוהב את הארי והארי אותי וזה לא הולך להשתנות. אנחנו זה לנצח ואני הולך ליישם את זה אז פשוט תתרחק לואי" הוא אמר בקול נוקשה ואני רק הבטתי בו חושב מה להגיד כי מהארי אני לא הולך להתרחק. "ברנדון אני מבין את ההרגשה שלך אבל אני והארי חברים טו-"