היי בנותת סוף סוף פרק:)))
קריאה נעימה ושבת שלום❤️
פרק 9
העברנו את הלילה אזוקים מחוץ למוסד. היה קריר כל כך שאפילו השמיכה שהארי הניח עלי לא עזרה לחימום גופי.
הייתי חצי ערנית, הקור הצליח לקרר את גופי ולגרום לעייפותי להעלם.
הבטתי על קבוצת האנשים האזוקים, חלקם ישנים וחלקם התעוררו כשהעייפות עדיין מטשטשת את ראייתם.
הבטתי על עשרת השומרים אשר משגיחים עלינו, רואה מזווית העיין את הארי יושב כשגופו נשען על הקיר ומנמנם, הוא היה כל כך יפיפה משום מה.
הבטתי על פרצופו, קווי המתאר של פרצופו גרם לגופי צמרמורת חזקה. תלתליו הרכים נחו בעדינות על ראשו, הבטתי על כל סנטימטר וסנטימטר בפרצופו.
אך ברגע שהבטתי על עיניו העצומות עיניו נפקחו ומבטינו הצטלב.
פעימה מהירה עברה בליבי וישר הרכנתי את ראשי מרגישה את לחיי מתחממות מנגד לקור.
הרגשתי את מבטו עלי אך לא העזתי להרים את ראשי בשביל לראות אם זה נכון.
הזריחה החלה להופיע, חלק מן האנשים החלו לקום.
בטני החלה להשמיע קולות של קרקורים, הייתי רעבה וצמאה כל כך. נאנחתי והשענתי את ראשי על הסורגים. איך לעזאזל הגעתי למצב הזה?!.
העברתי את הזמן בעצימת עיניים מנסה כמה שיותר לא לחשוב על אוכל ומים.
״מתי לעזאזל נקבל אוכל?״ צעקה נשמעה מכיוון ימיני.
״שקט״, הבטתי על אחד מהשומרים שאמר זאת, פרצופו היה אדמדמי כמו עגבנייה בשלה.
״איך הוא לעזאזל אדום״ מלמלתי, ״מה זה?, מה אמרת?״ קולו הרגזני שאל.
״אמרתי שאני רעבה״ אמרתי באדישות.
הוא גלגל את עיניו ופנה לכיוון כל השומרים שכבר קמו על רגליהם.
אם הייתי יכולה הייתי מפוצצת אותו במכות.
אני מרגישה שאני מתחרפנת.
אני מרגישה כאילו זה שעת אחר הצהריים, ואני מרגישה את הבטן שלי כואבת מרוב חוסר אוכל.
אני מתפלאת איך אף אחד לא שומע את הקרקורים המחרישי אוזניים האלה אשר יוצאים לי מן הבטן.
...
סוף סוף נזכרו להגיש לנו אוכל. הרגשתי כאילו אני יכולה לדחוף עוד ועוד אוכל לבטן ואני לא אתפוצץ.
אך לצערי הרב לא אפשרו לנו מנה שנייה.
והנה החשכה קרבה ועדיין אנחנו נמצאים מחוץ למוסד קשורים כמו כלבים והקור פוגע בנו.
שנייה לאחר מכן התקרבו אלינו שומרים והחלו לשחרר אותנו מן הגדרות.
הרגשתי דחיפה ולאחר מכן גופי התנגש ברצפה
״הלו מה אתה חושב שאתה עושה??״ קולו של הארי נשמע ואז ראיתי אותו רץ לכיווני ועוזר לי לקום
״תודה״ מלמלתי לעברו
הסתכלתי על השומר שדחף אותי וניסיתי בכל יכולתי לא לפוצץ אותו מכות.
YOU ARE READING
He doesn't know me
Fanfictionאידן טיילר לא ציפתה לזה, היא לא ציפתה שמרגע אחד היא תמצא את עצמה מבלה את שארית חייה במוסד לעבריינים צעירים. היא לא דמיינה שהיא תתאהב באותו בחור, היא לא דמיינה שאי פעם מישהו ירצה לדעת עליה כל כך. היא לא דמיינה שהם יצטרכו להתחבאות מהסכנה. היא לא דמיי...
