בנות מצטערת על העיכובים קריאה נעימה:))
פרק 7
הבטתי לכל עבר. גופי רעד, הרגשתי שאני מזיעה. אני אמות.
רעש של סירנות נשמע
״יש פה מישהו?״ צעקה נשמעה מחוץ לחדרי. ״יש פה מישהו?״
צעדים מהירים התקרבו אלי.
ראייתי החלה להיות מטושטשת, אני מפחדת.
כל כך.
ישבתי בצד ליד הדלת מנסה לנשום ולנשוף, ריח העשן חזק כל כך!
אני מפחדת.
יד חמה אחזה בידי מרמימה אותי ממקומי ומושכת אותי.
הרגשתי את גופי נסחב, אחזתי באדם הזה ככל יכולתי, הוא רץ, מנסה לברוח מן האש אשר הספיקה להתפשט באיזור. עיני נשארו סגורות. מפחדת לפקוח אותן ולראות מולי את המוות.
רעדתי בין ידיו.
״די תירגעי אנחנו נצא מפה״, ״ה-הארי?״,
הוא לא ענה מתעלם וממשיך לרוץ
רעש של דחיפת דלת נשמע ואז רוח קרה פגעה בגופי.
החזתי בו חזק מחבקת אותו וממשיכה לרעוד, ״יצאנו משם הכל בסדר״, הונחתי על הרצפה ולאחר מכן שמיכה חמה עטפה את גופי.
הבטתי על כולם. אנשים רצים מסביבי מנסים לכבות את השריפה שפרצה.
גוף התיישב לידי, ״איך את?״ הרמתי את מבטי עיני נפגשות עם עיניו הירוקות של הארי. ״בסדר״, אמרתי באנחה, ״איך מצאת אותי?״, שאלתי מביטה בו. ״שמתי לב שיש ריח של עשן אז יצאתי לבדוק מה קרה ואז ראיתי ניצוצות של אש מופיעים. אז בדקתי מי כאן וראיתי אותך ופשוט תפסתי אותך ורצתי״
״תודה״ לחשתי מביטה על הרצפה.
אולי הוא לא רע ומגעיל כמו שחשבתי.
כולם התיישבו על קצה המדרכה מביטים במבנה השרוף
שומרים משגיחים עלינו.
אני לא חושבת שמישהו מסוגל כרגע לעשות מעשה רע או משהו.
כולם עדיין מבוהלים מהמקרה.
נשכבתי על הרצפה מסתכלת על השמים.
שמים תכולים, עננים לבנים מרחפים להם בקצב מרגיע.
לאט לאט הרגשתי את עיניי נעצמות.
נסחפתי לשינה שלא הספיקה להתרבות משום שצעקות נשמעו במהומם ברקע.
פקחתי את עיני לאט לאט מרימה בעזרת ידי את גבי השרוע על הרציפה.
הבטתי לצד רואה בעיני את חברי למקום נאזוקים בידיהם לסורגים שהיו קרובים למקום.
חלק ניסו לברוח אך תפסו אותם.
מרוב תשישות ועייפות לא שמתי לב שגם אותי אזקו וחיברו לסורגים.
״בני זונות״ מלמלתי כשראשי מורקן לריצפה. אני עייפה כל כך בשביל לעמוד עם הידיים אזוקות לסורגים.
أنت تقرأ
He doesn't know me
قصص الهواةאידן טיילר לא ציפתה לזה, היא לא ציפתה שמרגע אחד היא תמצא את עצמה מבלה את שארית חייה במוסד לעבריינים צעירים. היא לא דמיינה שהיא תתאהב באותו בחור, היא לא דמיינה שאי פעם מישהו ירצה לדעת עליה כל כך. היא לא דמיינה שהם יצטרכו להתחבאות מהסכנה. היא לא דמיי...
