היייייי שבוע טוב בנות😁
פרק לכבוד השלג שקרב אלינו, קריאה נעימה😁
ואני מאוד אשמח עם תגיבו לי פה פאנפיקים יפים על הארי שלנו😉
פרק 8
פקחתי את עיני אחרי תנומה קצרצה, מצאתי את עצמי יושבת בתנוחה לא כל כך נוחה אם בכלל.
ידי היו מאחורי גבי עדיין אזוקות רגלי היו בזווית עקומה בעוד כשאני יושבת ושאר גופי היה שעון קדימה. בהחלט לא נוח, אני חושבת שנתפס לי שריר או שתיים.
הבטתי לשמאלי רואה שורה של אנשים אזוקים ונאנחים מכאב. כך גם מצד ימיני.
הבטתי על המבנה שכביכול שרוף עשן שחור יוצא ממנו עדיין אך מסתבר שטיפלו בכל הקטע של השריפה.
עכשיו כשאני חושבת על זה אם המבנה שרוף אז זה אומר שאין לנו איפה להיות!
הנאחת יאוש יצאה מפי ולאחר שנייה צל של אדם גבוה במיוחד הוצב מולי.
״כבר מתיאשת?״ קולו המחוספס של הארי נשמע.
הבטתי עליו עם מבט של ׳יחתיכת מזדיין, אתה לא אזוק לסורגים מזדיינים׳. והורדתי את ראשי, הוא נעלם ממקומו.
גל קור פגע בגופי,ולאחר מכן גופי התחיל לרעוד. שעת ערב עכשיו ואני עייפה,רעבה וקר לי.
שמיכה צמרירית כיסתה את גופי במלואה, הבאתי על הבן אדם שהניח אותו עלי.
הארי
הבטתי עליו כשמבט שואל נמצא על פני.
״צויתנו לחלק לכם שמיכות בגלל הקור״
הבטתי לצדדי ולהפתעתי אף אחד לא קיבל שמיכה.
הבטתי עליו עוד פעם
״פשוט תגידי תודה״ גלגל עיניים והלך.
״תודה״ מלמלתי
YOU ARE READING
He doesn't know me
Fanfictionאידן טיילר לא ציפתה לזה, היא לא ציפתה שמרגע אחד היא תמצא את עצמה מבלה את שארית חייה במוסד לעבריינים צעירים. היא לא דמיינה שהיא תתאהב באותו בחור, היא לא דמיינה שאי פעם מישהו ירצה לדעת עליה כל כך. היא לא דמיינה שהם יצטרכו להתחבאות מהסכנה. היא לא דמיי...
