23 - עשרים ושלוש

פרק 5

עוד לא ראיתי את זה, אבל כשפתחתי את הפה כדי לשאול אותו פתאום  תפסתי שאני לא יודע לאן אלכס לוקח אותי, או מתי יצאנו. הגענו ללטרבוקסינג עוד לפני ששמתי לב איך.

"אז מה? הוא שאל בהתחמקות, "מה דעתך?"

"על מה?" שאלתי כדי להרגיז אותו, ידעתי שהוא מדבר על המכולת. אלכס רק חייך ואמר בהתגרות. "הגענו."

"יופי."

הוא נותר כשהיה. " הל-ט-ר-ב-ו-ק-ס-י-נ-ג."

יריתי אליו מבט שורף שאומר בלי מילים:הבנתי! Vdella! (חתיכת עלוקה!)

"בסדר, רק בדקתי שיש לך את מה שצריך כדי להבין."

אם מבט היה יכול להרוג.

עמדנו בכניסה. עדיין לא הייתי בטוח למה. אנשים נסחבו עם עגלות ועמדו בתור לקופה בעוד עברנו בין טורי הירקות. הייתי צריך להתרכז בחיפוש כדי למצוא את מקום המפגש המאיים, התעכבתי בבהייה במכולת; התקרה החומה, שלטי המבצעים המתנוססים, העגלות שנמצאות ממש בחלק הקדמי של האגפים הגבוהים שכל הקירות שלהם הם למעשה חלונות. שום זכר לאתר עם המסגרת השחורה וגרפיטי של שיניים חדות וסכינים.

נכון שמהחלונות נשקף רק שדרת חנויות אבל זה בכל זאת עדיף מלהסתכל על אלכס נעלם בתוך מחלקת מוצרי החלב, המשקאות, הבשרים והלחמים וחוזר בכיוון ההפוך עם שלוש שקיות מלאות. הוא התחיל לשרוק, קול השריקה נישא לעברי,לקח לי זמן להבין שבכל זאת הסתכלתי. היו לי מיליון סיבות לשאול מה הוא עושה  והאם הוא חשב שזה הזמן לעשות לקניות?

"עשיתי קניות." הוא אמר בחיוך ערמומי ונופף לשלום לבנות שמכירות אותו. "לריקי היה אקס נחשק." השוויץ אלכס.

"אני רואה," הזדחל לי קיא לגרון.

סיפוק רגעי עבר בי עד לקופה ושאלתי בקול חלש. "אז אמרת מקודם משהו על לנצל אותי?"

"אההמ. תסלח לי לרגע."

הוא ניער את השקיות שלו והניח אותן על המסוע. יש שני מעדנים מעוכים בתחתית אחת מהן - הנחתי שאחד מהם לי - וחוץ מזה קרטון שוקו, חפיסת מסטיקים, נקניקים קפואים, שלושה מאפי גבינה ומיץ קולה. הוא לא ממש בקטע של בריאות.

הקופאי מהצד שוחח בחשאי עם אלכס. בכל אופן, לא על דברים מהותיים, אבל זה בהחלט לא נראה כמו שיחת לקוחות. "היי קלאמר." קרץ אלכס לקופאי, "יש לי שיחת טלפון חשובה..." זה לא נתון לויכוח שהייתי משוכנע שלא הבנתי דבר משום דבר, ואחרי הכל צדקתי, ראיתי את הדבר הבא עוד לפני שמישהו הספיק לשאול את השאלות שרציתי ; הקופאי הושיט לו משהו שנראה כמו קבלה שחורה עם כיתוב לבן ואלכס צעד בריחוף לאגף הכי נסתר בסופר,אגף הניקיון.  משהו מעבר לכתפי  נסך בי בלבול. על הקיר היה תלוי שעון חוגה צהוב ענק, ואלכס העביר את החוגה על מספרים זהים לכמות המוצרים שהוא קנה מכל דבר בסופר.  2, 1, 1, 1, 3, 1.