סגרתי מאחורי את הדלת, לא רציתי שההורים של ריקי ישמעו בטעות דבר שהם לא אמורים לשמוע. מולי עמד הנער הג'ינג'י עם השיער שנראה כמו קרני שמש גולשות. "אנחנו מכירים?" שאלתי. אלכס שילב את ידיו. "אני מכיר אנשים מקוריים בדרך כלל, לא מתחזים."
הבטתי בחלון כדי לוודא שאף אחד לא מאזין."תשתוק"אמרתי , המבט שלו אמר כן,בטח. "מתי ההורים שלך שמו לב שהספקת לחזור מהמתים?"
"על מה אתה מדבר?"
"איך אתה חושב שנכנסת לגוף של ריקי?" הוא הרים גבה בהפתעה.
"אולי ראית יותר מדי סרטים. אתה לא שפוי." עניתי, הוא לא היה נראה משוכנע.
דמיינתי שהגשם צונח לאדמה ומטביע את היום הזה, לא ידעתי איזה אפשרות גרועה יותר; להיכנס הביתה להורים המשפילים של ריקי, והם יושבים ומחכים לתחקר אותי ולשאול שאלות מביכות הומופוביות, או להישאר עם ג'ינודניק כדי לדלות ממנו עוד מידע.
מידע שאני ממש צריך ועלול לשלם עליו במחיר כבד;להסגיר את עצמי. לא התחשק לי שחברים של ריקי ינצלו את המצב הפגיע שלי. דברים כאלה מדרדרים בקלות לסחיטות, למרות שמאוד רציתי לדעת מה הוא יודע.
איך הוא קשור לכל זה? הוא אמר בשטניות אבל כאילו בקול שאומר משהו אחר- שנאתי את ההתנשאות שלו. "אני יודע מה קרה לריקי."
השפתיים שלו התהדקו לקו דק, ועיניו התכסו בזעם.
הוא המשיך,"אתה זה שמתחת את ריקי שלשום בלילה."
"אני לא שם ... " עצרתי את עצמי פתאום מלהגיד את המילה." על מה שאתה אומר, הסיפור הזה לא הגיוני בכלל!" - הוא הביט בי בחשדנות. אני בטוח שנראיתי שקרן, אבל זאת הייתה האמת, לא זכרתי כלום ולא היה לי כוח לחשוב על זה אפילו, למען האמת, הפתיע אותי שהצלחתי לשלוט בעצמי רגע לפני שהלמתי לכיוונו יד ותפסתי לו בזעם את החולצה. למרות שהמוח שלי היה מעורפל חשבתי בבהירות על את המחשבה הזאת: מדהים שאתה מצליח לשלוט בעצמך כשאתה מעמיד פנים שאתה לא אתה.
אלכס נשם עמוק כאילו הריאות שלו נמחצו."אתה חושב שזה מוזר? חכה שתשמע עוד." הוא אמר, הצלחתי בקושי לראות את תווי מתאר של פניו. חשוך כאן. "ניסית למתוח את ריקי שאתה הולך לקפוץ מקומה רביעית והוא ניסה לעצור אותך, הוא היה יכול למות. ברגע האחרון חשבת שתוכל לברוח אבל החלקת ואז נפלת יחד איתו. הייתם חסרי הכרה, אבל לא מתתם."
"אני לא מבין את זה." עמדתי בפה פעור כאילו לא הייתי בטוח ששמעתי אותו טוב. ואז הוא הכניס את ידיו לכיסים, וכפל בד הציץ מירכיו. העיניים שלו ניצתו באש. "אני כן מבין.המתיחה האכזרית שלך כמעט הרגה את חבר שלי."
בלעתי רוק.
זה הגיוני שאמתח את ריקי, אבל שריקי יעזור לי זה היה הגיוני עוד פחות מזה.
YOU ARE READING
23 - עשרים ושלוש
Mystery / Thriller"לפעמים נדמה לי שאני קורבן של נסיבות. לפעמים נדמה לי שאתה מפלצת. אבל אתה היחיד שיכול לספר את הסיפור הזה", אמר ריקי לבריון שלו, סאם, כעבור 23 ימים בתחילת הפגישה. אבל האם סאם באמת יכול לספר את הסיפור הזה? סיפור על בריונות מנקודת מבט הפוכה (תוכן רגיש)
