התקרבתי. עמדתי שם בשתיקה מביכה זמן מה. אף פעם בחיים שלי לא החלפתי מילה עם הורים של ילדים אחרים, טוב, אולי חוץ מפעם אחת כשאמרתי להורים של החנון הזה, טרי, "יש לכם מזל שלא שברתי לאפס העגול הזה גם את הטלפון" אחרי שהיד של נשברה, אבל העדפתי לחשוב על הקללות האלה כאל הומור, וזה היה נכון, אז מה? הוא עגול, הוא שמן, הוא חנון. אפס. כמו כל האפסים שאני נוהג להתעלל בהם, ולא הופתעתי כשההורים הפתטיים שלו ניהלו עם ההורים שלי שיחת נימוסין, זה מה שהורים נמושות עושים. אבל ההורים של ריקי? כאן לידי? הילד שאני מתעלל בו בבית הספר לכל הפחות או יותר - כל יום? איזה כבוד, אילו לא הייתי הוא. אני חייב להיות נחמד אליהם. רק הפעם.
הרגשתי לכוד בתוך מערבולת, אבל הפעם זה נורא: נשאבתי מטה ומטה כאילו תלויות עלי משקולות. החלון של המכונית נפתח, ולפני שהלב שלי נמעך בין הצלעות, פתאום ראיתי. זיהיתי יותר טוב;היה שם רק בן אדם אחד, והוא לא היה נראה כמו אבא של ריקי ולא היו שום הורים בסביבה, ובמבט יותר חודר אחרי שערפל הסיגריות התנדף, 'משטרה' היתה המילה הראשונה שהצלחתי לקרוא. מה שעשה את זה יותר גרוע עבורי שכל הסיטואציה הזאת היא לא חלום, כי בחלום אי אפשר לקרוא. שיט, החרא הזה אמיתי.
אני באמת ריקי.
"אוי, אלוהים." הקול של השוטר בקע מהחלון, כאילו הוא נזכר מי הוא, מי אני, ופתח את הדלת בתנועה כה מהירה, שהרוח כמעט העיפה אותי. "אם אתה במקום המפגש שלנו החושים שלי אומרים שקרה משהו רע."
שפשפתי את עיני. "אנחנו מכירים?"
השוטר מיצמץ, מבטו היה מרוכז אלי ואז הוא צחק באופן היסטרי כאילו דיגדגו אותו עם נוצה. "אוי, חה-חה," הוא מחה את הדמעות, "אתה הורג אותי, מכירים? קורע ריקי, כנס לניידת." החזרתי לו פרצוף של עזוב את זה , והוא החזיר לי פרצוף של תיכנס או שתיקנס כאילו שאני ילד קטן שצריך לחנך.
מה הטעם? אני לא אצליח להשתחרר מהסבך הזה, מזכרונות של מישהו אחר, ואם ריקי מכיר אותו אני חייב להעמיד פנים שגם אני והמחשבה הזאת נראתה לי מטורפת. להיות בחיים אחרים, של דמות אחרת, מישהו אחר. חרא,Oti o kosmos tha pethánei (מיוונית: שימות העולם).
התפלתי במושב כשהשוטר לחץ בפתאומיות על הדוושות וטס במהירות, נזרקתי קדימה - "איפה למדת לנהוג, בטיירס?! (בית משוגעים בלונדון) ואז המכונית נעצרה לגמרי, ונחבטתי במשענת הראש, שוטר פסיכי.
הקפה במתקן הכוסות קפץ מעל שפת הכוס וניתז על ברכי. "אאהה-"
"אופס." השוטר צחקק. "ממש מצטער."
"על הזין שלי." אמרתי. הוא היה נראה מופתע, שיט, שכחתי, אני גרוע בזה, אני חייב לרסן את עצמי. "ריקי, לכל הרוחות? הדיבור הזה לא מתאים לך."
"יודע מה מתאים לי? שתסיע אותי הביתה."
הוא הרים גבה. "גם זה לא מתאים לך." המילים הכו אותי בכעס, יש לו פנים כמו טופי נלעס. הסתכלנו זה על זה, מבולבלים לגמרי. מכל מה שיכלתי לומר ברגע זה, ברור ש'על הזין שלי' מדורג די גבוה ברשימת הבלתי צפוי. ריקי לא מקלל.
YOU ARE READING
23 - עשרים ושלוש
Mystery / Thriller"לפעמים נדמה לי שאני קורבן של נסיבות. לפעמים נדמה לי שאתה מפלצת. אבל אתה היחיד שיכול לספר את הסיפור הזה", אמר ריקי לבריון שלו, סאם, כעבור 23 ימים בתחילת הפגישה. אבל האם סאם באמת יכול לספר את הסיפור הזה? סיפור על בריונות מנקודת מבט הפוכה (תוכן רגיש)
