"יצירתיות דורשת אומץ, או שיגעון."
או פשוט רצון להגיע לגיהנום בדרך אקספרס.
אל תכחישו את העובדה שיש לכם צד אפל, לכולנו פה יש את החלק הקטן והעברייני הזה שנמשך לריח של קלמנטינות.
אמנם רובכם מוצאים את הפורקן שלו כאן בכתיבה, אך אני פולשת לכם למימד עם ספר...
קודם כל, אני רוצה לאחל בהצלחה לכל המתחילים את שנת הלימודים, (גם אני אחת מהם, מתחילה לצערי שנת יא' עמוסה במיוחד.) אז בהצלחה! תמיד תזכרו שאמורה להיות מטרה לכל המידע הלא מועיל שהמורים דוחפים לכם לתוך המוח, (שיש לכם או אין.)
אז, מכיוון שאני ממש נהניתי מהפיכת שלגיה לקניבלית עצמאית, החלטתי שאפסיק את האתגר שעשיתי עד עכשיו, שבאופן לא ייאמן אכן הצלחתי איכשהו למרוח אותו עד כאן, ואתחיל באתגר חדש של רצח התמימות של ילדות הדיסני שלנו🙂
(כבדרך אגב, הסמיילי הזה- 🙂 ממש קריפי ואני אוהבת את זה. כאילו, אפשר לתקוע אותו בכל סוף משפט וזה יוצא טוב, לדוג'- "הי אדוני, אנחנו מחזיקים באשתך, ואם לא תעביר את סכום הכופר אותו אנחנו דורשים בתוך שעה, אנחנו נכריח אותה לאכול את גופות ילדיך. שיהיה לך המשך יום טוב🙂")
(השליש האנושי בראש שלי לבינתיים- "הי, היצורונים הקטנים שאחראים לתפקוד מוחה של ריה? אני מתפטר.")
אז למה רשמתי חשיפה בכותרת?
מכיוון שלציור האחרון של האתגר, יצא לי לצייר את עצמי.
בתור מוטנטית.
ואני מוכרחה לציין, זה היה כיף. 🙂.
("- לא, לא אנושיות! אני עדיין צריכה אותך איתי בשביל לא לעורר חשד בלב בני האנוש בכדור הארץ!" )
אז... הנה לכם.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
כן, אם אצליח אי פעם להביא את עצמי לשלב יותר מתקדם של האבולוציה, אני לא אוותר על ארבע זרועות, ועל אוזניים מחודדות.
וסביר להניח שבתוך הכוס יש סיכוי לשלושה אפשרויות שונות של משקה, או דם, או קפה, או מיץ גויאבה.
