"יצירתיות דורשת אומץ, או שיגעון."
או פשוט רצון להגיע לגיהנום בדרך אקספרס.
אל תכחישו את העובדה שיש לכם צד אפל, לכולנו פה יש את החלק הקטן והעברייני הזה שנמשך לריח של קלמנטינות.
אמנם רובכם מוצאים את הפורקן שלו כאן בכתיבה, אך אני פולשת לכם למימד עם ספר...
(א-אל תעצמו באמת, אחרת לא תוכלו להמשיך ולחזות בטירוף היומי שלי °_°)
אז... אני מניחה שאתחיל.
אתם יושבים על ספסל עץ בטיילת הים. קרני השמש החמימות צורבות את עורפכם, השמיים למולכם תכולים ללא שום ענן, ואתם מצליחים לראות כמה שחפים במרחק המשמיעים את קולם הערב בעודם מעופפים לעבר כיוון לא ברור.
גלי הים הרגועים מתנפצים בקצף לבנבן על הסלעים שמתחתיכם, ועל החוף ישנם כמה בחורים חסרי חולצה שמשחקים בחוסר מקצועיות בולט, פינג פונג על החול הזהוב.
אתם יושבים לכם ברוגע, שיר של להקת רוק לא מוכרת מתנגן באוזניכם, ועיניכם צופות במבט חולמני על קו האופק בו נפגש התכול העדין של השמיים עם הכחול העמוק של הים.
על השולחן הקטן שלצידכם, מונחת מחברת שחורה, ועיפרון מחודד.
נדרש מכם לצייר את הדבר הראשון שעולה לכם לראש.
מה הוא יהיה? . . . . . . . (זה הרגע בו אתם אמורים לענות בעיקרון) . . . . . . . . . (ונניח שעניתם)
ואל תחשבו לרגע שהדמיון המודרך הזה היה לשווא (סביר להניח שכן),
כי הנה לכם מה שיצא לי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
באמת ובתמים שאיני יודעת מה עבר לי במוח.
אז אני פשוט אלך לי מכאן, אנטוש את המקום בצניחה חופשית ללא מצנח היישר לטרטרוס,
ואשאיר אותכם כאן בגבות מכווצות ובתהייה מה לעזאזל אתם עדיין עושים כאן.
