"יצירתיות דורשת אומץ, או שיגעון."
או פשוט רצון להגיע לגיהנום בדרך אקספרס.
אל תכחישו את העובדה שיש לכם צד אפל, לכולנו פה יש את החלק הקטן והעברייני הזה שנמשך לריח של קלמנטינות.
אמנם רובכם מוצאים את הפורקן שלו כאן בכתיבה, אך אני פולשת לכם למימד עם ספר...
אזהרה: פרק זה יהיה פחות חפירותי מהרגיל, ועלול להכיל הרבה חוסר הגיון, כיוון שאני על שעה וחצי שינה והמוח שלי לא עובד מהבוקר. אז אם אתם דואגים (אם בכלל) שמא אני לא בסדר משום כמות המילים הנמוכה מהממוצע, או כי איני עונה לכם, אז עלי להרגיע אותכם ולומר שאין שום סיבה לדאגה 😊 אני נמצאת בביטחה מכורבלת בתוך שמיכת קיץ, שמה את עיניי למנוחה לאחר שלא זכו לה במשך הרבה זמן.
סו, אני מוכרחה להודות ולומר שממש מוזר לי לפרסם פרק בהפרש של יומיים XD זה כאילו חזרנו לאתגר האימהקטובר, אבל בהפוכה, כי הציורים שלי מכילים צבעים עכשיו. (וואי, אילו ימים נושנים הם היו, זוכרים את התקופה בה ציירתי רק בעיפרון? זה מרגיש כאילו חלפו יובלות מאז!)
אז היום, באתגר שיצרתי לעצמי, אנחנו נפגוש את הבקשה של - Robintw1324, אשר ביקשה ממני לצייר את זנגו - אחת מהדמויות שלה - בסגנון שלי.
ואיך אוכל להסתכל על עצמי שוב במראה אי פעם אילו הייתי מסרבת לבקשה הזו? ועוד יותר, בקשה של 'צייר זאת בסטייל שלך', אם הייתי מסרבת לה, הייתי שוברת חוק חמור ולא רשום של עולם הציירים.
ומפה לשם, ציירתי אותו 🙃 (כאילו, אלא מה? 🙄)
אך לפני זה אני מוכרחה להתוודות. האמת שממש התלבטתי האם להעלות את הציור הזה פה או לא. לא כי אני חושבת שהוא יצא רע, חס וחלילה! (התת מודע שלי חושב ככה, אבל זה כבר סיפור אחר). אלא פשוט, כי הוא פשוט.
כלומר, ציור בודד של דמות, רקע קליל, כל כך שונה מהרמה הגרנדיוזית שאני שואפת אליה עם כל פרק חדש שאני מוציאה.
מדהים עד כמה בקלות אני שוכחת שלספר הזה מלכתחילה קוראים - "ספר סקיצות" ולא "ספר ציורים".
בכל אופן, אם חשבתם שלהתוודות הקצרצרה הזו אין פואנטה, הרשו לי נא לנפץ לכם את התקווה. כי יש לקח, בשבילי, ואני מקווה שגם בשביל הציירים שפה.
התקדמות של צייר לאו דווקא מתבטאת בפרטי הציור, ברמה הציורית שלו, או אפילו בטכניקה של הצביעה או השירטוט. אל תשכחו (כי אני כבר הספקתי לשכוח), שהתקדמות של צייר בפני עצמו מתבטאת בעיקר בהרגשה שלו עם הציור תחת ידיו, בהנאה שהוא שואף ממריחת הצבעים, מהסקיצה, מהתיכנון.
הספר הזה הוא ספר סקיצות, ולא ספר ציורים. והוא נועד כדי להראות את ההתקדמות שלי בתור ציירת בפני עצמי.
אני יודעת שאולי נראה שאין סיבה מסויימת מדוע שמתי את התזכורת הזו פה, כי אני מודה שהיא בעיקר נועדה בשבילי, כדי שלא אשכח XD. (אם כבר הספקתם להכיר אותי מעט, אתם וודאי מודעים לבעיות השיכחה הרצחניות שלי T_T) (כאילו, רק הבוקר יצאתי מהבית לעבודה ובדיוק כאשר הגעתי לתחנת האוטובוס שמתי לב ששכחתי לשים נעליים. סיפור עצוב.)
אבל, אני שוב הפעם סוטה לחפירות שלא בדיוק קשורות לנושא הפרק, שהוא - זנגו. הילד האדיש, על פי תיאוריך, סוכן האף בי איי בן ה-14, שאני חולה לדעת איך הוא התקבל לשם בגיל כל כך צעיר.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
רובין, היה לי ממש כיף לצייר את הדמות שלך (: אני מרגישה כאילו הציור שלו החזיר לי את הקלילות לאצבעות, לאחר שהיו כבדות במשך יותר מידי זמן. אני חולה על השילוב של ג'ינג'יות ואופי אדיש, כי זה שובר את הסטיגמה על כל דמות ג'ינג'ית בערך, שהן חייבות להיות מלאות אנרגיה וחייכניות 24/7. זנגו עורר בי לא מעט סקרנות, אני מודה. אני מתה שתספרי לי עוד עליו. (וכן, אני מודעת לכך שפיקששתי לא מעט עם הגובה שלו, שהיה אמור להיות נמוך מאוד, אז פשוט תדמיינו שה"עץ" לידו זה שיח תותים עירום.)
