דמיינו איך שאתם רוצים שאייס יראה↑
׳אני כל כך עוצמתי
אני לא צריך סוללות כדי לשחק
אני כל כך בטוח בעצמי
אני בלתי ניתן לעצירה היום.׳
אייס
״כמה פעמים אמרתי לך, בסופו של דבר אתה תגרום לעצמך להיהרג!״ אמי צעקה, מורידה את ידיה מפניי.
שתקתי וניסיתי להתעלם מאמי הצעקנית שעומדת מולי.
לא הייתי צריך לבוא לכאן.. אני עושה כמיטב יכולתי לנחם את הגברת במצוקה שלפניי ויש לי מספיק משפטים שחוזרים על עצמם.
למחרת בבוקר קמתי ליום אפל ומלא גשם ושלוליות מיותרות בכל מקום.
אני שם חולצה לבנה, עליה קפוצ'ון ומכנסי ג'ינס קלילים.
אני מגיע לאוניברסיטה מוקדם יותר מאי פעם, ורואה שאף אחד לא נמצא בקמפוס אלא כמה מורים ושרתים.
כשאני הולך, מישהי נתקלת בי ונופלת על הרצפה. גלגלתי את עיניי ועמדתי ללכת ואז זיהיתי את עיניי הילדה.
״ממתי יש פה קיר באמצע המסדרון?״ אני שומע אותה ממלמלת. ולאחר מכן קמה על הרגליים.
רק אז אני שם לב לשפה המפוצלת שכבר הייתה שם, הלחי החבולה ואני רואה שהיא מדממת מהזרוע שלה.
״אה! אתה האדם השקט שהיה בקליניקה, נפגעת?״ היא אומרת בקול שקט. היא נראתה צעירה מכדי להיות במחלקה הבכירה.
״בת כמה את?״ השאלה שלי מפתיעה אותי, למה אני בכלל רוצה לדעת?
״19 וקצת.״ היא עונה, נראה שהיא הבינה משהו עליי כי פניה הפכו להמומות.
״אתה לא הבחור שלא עונה לאף אחד? אתה לא מרגיש בודד לא לדבר עם אנשים?״
״את לא הילדה שמנסה להיות נחמדה לכולם למרות שרואים שקשה לך? זה לא מעייף?״
״כן, זה כן. אבל זה לא שאני מדברת עם הרבה אנשים שתומכים בי.״
״יורד לך דם.״ אני מציין אחרי רגע של שתיקה.
״אה כן! אממ, התפרים שלי בטח נפתחו. בטח יש להם ערכת עזרה ראשונה כאן, בוא.״ היא מחווה ביד שלה לעקוב אחריה ואני עומד שם עם גבה אחת מורמת, משועשע על ידי הילדה הקטנטנה הזו.
כשהיא מבחינה שאני לא עוקב אחריה, היא נעצרת ומסתכלת סביב וגורמת לי לצחוק עליה בשקט.
״אדון עיניים ירוקות! אני גם צריכה לבדוק אם יש לך פציעות מאתמול! בוא.״ היא תופסת את הזרוע שלי וגוררת אותי לאיזה כיתה ריקה, התלבושת שלה ספוגה במים.
״לא קר לך?״
״אה, אמ, זה בסדר! זה יתייבש בקרוב.״ היא אומרת לא מפנה את מבטה ומסירה את התפרים לחלוטין.
"את לא צעירה מדי כדי לעבוד בקליניקה? ולהיות בשנה הרביעית שלך באוניברסיטה?״
כל הדיבורים האלה גורמים לי להרגשה מוזרה.
״כן, אבל אני מסתדרת. עכשיו, נפגעת במקום אחר חוץ מפרקי האצבעות שלך?״ היא שואלת בתמימות מרימה את עיניה מזרועה אל תוך עיניי. עיניה היו טורנדו יפהפה של השמים הכחולים ועצים ירוקים.
אני מכחכח את גרוני לאחר בהייה ארוכה בה ומניד את ראשי.
היא לוקחת בעדינות את שתי ידי ומניחה עליהן משחה לפני שהיא חובשת אותן בצורה מושלמת.
במהלך תהליך החבישה אני רואה אותה רועדת ושפתה המפוצלת נראית חיוורת יותר. אני נאנח ומוריד את הקפוצ'ון שלי.
״וואה! מה אתה עושה?״ הילדה אומרת ומכסה את עיניה. אני מגחך וזורק את הקפוצ'ון על ראשה.
״עכשיו אנחנו שווים.״ היא פוקחת את עיניה ומודה לי מהר.
״לא תתקרר?״
״אין לי גוף רזה וקטן כמו שלך.״
״מה השם שלך?״
העובדה שהיא אפילו לא יודעת מי אני גורמת לי לכבד אותה בצורה מוזרה.
״אייס.״ אני עונה תוך זמן קצר, לא אוהב שהיא עכשיו מכירה אותי באופן אישי. היא יכולה להשתמש בזה נגדי, למרות שהיא לא נראית מהסוג שיעשה את זה.
״אני ריי! נעים להכיר אותך.״ היא מחייכת לי ומושיטה את ידה. ברגע שאני לוחץ את ידה, אני מבין עד כמה היד שלה קטנה, לא רק בהשוואה לשלי, באופן כללי. זה לא מונע ממנה להיות היד החמה והרכה ביותר שנגעתי בה אי פעם.
״בסדר קרן שמש, לכי לפני שיתחיל השיעור.״ אני מתחיל לצאת מחוץ לכיתה כשאני שומע אותה מדברת.
״זה ריי לא קרן שמש.״ היא אומרת במלמול וגורמת לי להסתובב ולחייך לדבריה.
״ביי ביי סאנשיין.״
ברגע שעזבתי, השאלה שעלתה בראשי היא מי הבן זונה שנתן לה את כל החבלות האלה?
YOU ARE READING
SAVED BY A GANGLEADER ✔️
Teen Fictionתקציר ריי בת ה19 עוברת התעללות על ידי הוריה המאמצים שלא מעוניינים בה. היא בשנה הרביעית שלה באוניברסיטה כדי להפוך לרופאה. ריי חכמה במיוחד, ידועה בטוב לבה הרחב ובעיקר היא ביישנית מאוד. אייס בן ה21 הוא ראש כנופייה שקט ומסוכן. מעולם לא תראו אותו עם חב...
