Perdón ame

פרק 1 ״בגידה״

מוחי קפא בחרדה,אך ליבי קלט הכול.ריח אלכוהול שחדר אל תוך אפי, אנשים רוקדים אל תוך הרחבה שהייתה הסלון בווילה.
ורק אני עולה בגרם המדרגות, כולי מסוחררת יודעת לאן אני הולכת אך מפחדת לגלות שזה אכן נכון.
מסתכלת אל תוך המסדרון הארוך והצר,עם דלתות שצבען חום דהוי, וכולן ניראות אותו הדבר.
״דלת בהירה יחסית לכול הדלתות שנמצאות באותו המסדרון.״ ניזכרת באותו משפט שמצלצל במוחי רב פעמיים.
מסתכלת שוב אל תוך המסדרון, קולטת את הדלת הראשונה מצד שמאל של המסדרון. ורואה,שהיא הכי בהירה מכל הדלתות המופיעות מולי.
הולכת לאט לאט,בצעדים שקטים כדי לא להעריש.
ליבי מחסיר פעימה, עם כול צעד שאני עושה.מפחדת לגלות אם זה אכן נכון,
אך לא רוצה להאמין.
רואה את עצמי, מגיעה כבר לדלת שולחת את ידי לעבר הידית, ומחזירה את ידי לחיקי סופרת 1..2..3.
ופותחת את הדלת, רגליי רועדות לא מרגישה את ריצפת הפרקט שמתחתיי.
ידיי על פי, מזועזעת למראה עיניי
״אינדיי?!״. הקול שנמצא בחדר פונה אלי.שניהם התנשקו במרכז המיטה שחלק גופם העליון עירום, כול כך רציתי לדעת שזה לא נכון.
הרגשתי דקירה בלב, לדבר כזה לא ציפיתי.
טרקתי את הדלת, בוהה כמה שניות על הדלת.
איך אני אמורה לספר לאחי שבמסיבה של שנה שלו ונעמה.ראיתי את בת זוגתו, אהובתו, זאת שהוא בטח בה תמיד. אהב אותה ללא תנאים,וללא גבולות.
זאת שהוא מכיר מאז שהיו ילדים וגדלה כבת בית בביתנו.
וגם הוא החבר הכי טוב שלי, זה שהכרתי
מאז שאני זוכרת את עצמי, זה שעזר לי  ברגעים הכי קשיים בחיים שלי.
בחוויות הגיזענות שעברתי ותמך בי לאורך כול הדרך.
וזאת שעזרה לו תמיד שהיה קשה לו, רע לו, ותמכה בו.
שוכב שם עם פאקינג חברה של אחי שידע כמה זמן לקח להם לבנות את הזוגיות שהם נמצאים בה כיום.
התעשתתי, על עצמי ונכנסתי לחדר עם מבט לריצפה,לא עיניין אותי כרגע כלום.
רואה שהם כבר עם בגדים
עליהם.״אינדיי...זה לא..״ כמה שהמשפט קלישאתי.
״שלא תעז...״ אמרתי. ״איינדיס בבקשה אל תספרי למתן״.התקדמה אליי שלחה את ידיה אל זרועותיי אך הדפתי אותה.
״את אני לא רוצה לשמוע אותך בכלל״.
אני מתקדמת לעברם, עדיין מתקשה להסתכל אל תוך עיניהם.
מעבירה להם חד וחלק,״שתיכם תספרו לנתנאל על הקשר הזה שאתן מנהלים או סטוץ זמני או לא מעניין אותי מה.״
אפילו לא טורחת לשאול ממתי הם מנהלים את הקשר הזה זה לא מעניין אותי.
״אינדיי בבקשה תקשיבי לי״ נאור צועד לעברי.
״אני מצטער...״ אמר עם מבט מושפל, ״אל פשוט אל.״ אני רוצה לקחת את הרגליים שלי ולעוף משם.
וזה מה שאני עושה צועדת לעבר הדלת ושולחת ידי אל הידית לא טורחת להסתכל לעברם וטורקת את הדלת.
מרגישה שאני יכולה לנשום לרווחה.
אני יורדת בגרם המדרגות,ושומעת את המוזיקה שהתחלפה ממזמן לרגועה יותר.
עדיין לא מעכלת את מה שראיתי הרגע.
האורות הכחולים מעמעמים את הרחבה שבו נמצאים כל אנשים שבאו לבלות את הסופש,ולשכוח את כל מה השבוע העמוס שעבר עליהם.
אני מפלסת את דרכי בין הרוקדים כדי להגיע לשירותים הייתי צריכה קצת להתרענן רואה את הכיתוב ״שירותי נשים״.
מולי היו שלוש מראות,הקירות צבועים בצבע לבן,אך טיפה מלוכלך ושתי בנות בדיוק הכנסו את איפורן לתיק.
אני נכנסת לתא האמצעי חיכיתי שהשירותים יהיו רקים.
הדלת
הראשית נסגרת פתחתי את המנעול של התא ויצאתי לשטוף את פניי ואת ידיי.
הסתכלתי לעבר המראה ושפשפתי את פניי במים רוצה למחוק את המראה שנגלה אליי לפני זמן קצר.
סגרתי את הברז ויצאתי מהשירותים נתקלת בכמה אנשים רוקדים קולטת את אחי צועד לעברי.
״איפה היית חיפשתי אותך?ראית את נעמה?״ שאל. "אממ..לא יודעת אולי בשירותים או משהו.״ היה לי קשה לשקר לו.
״אני אתקשר אליה״ מוציא את הפלאפון שלו מהכיס האחורי של מכנס המשופשף השחור שהחליט ללבוש להערב.
״אושר שאל עלייך רצה ממך משהו.״ פנה אליי אחרי שנעמה לא ענתה לשיחה ומלמל לעצמו משהו.
מעניין מאוד למה היא לא ענתה בטח עדיין נמצאת עם זה שאמור להיות ״חבר״ דוחים.
״טוב אני אלך אליו.״ צעדתי אל הספות שהיו במרכז הסלון לא קרוב לרחבה של הרוקדים. ״אנדיי אם את רואה את נעמה תגידי לה שחיפשתי אותה,אני מביא שתייה.״
״טוב״ גלגלתי את עיניי שהסתובבתי והמשכתי אל המקום ישיבה.
ראיתי את החבר׳ה יושבים התיישבתי מתנשפת ליד אושר, ״מה יש הפרצוף הזה״. שאל כשהחיוך הזחוח על פניו ״סתם..עזוב מה רצית?" שאלתי שהתמקמתי בניחוחות.
״לא משנה.״ אמר שבדיוק לקח לגימה מהבירה שהזמין לפני.החלטתי לעזוב את זה ששכח מה רצה להגיד לי כי הראש שלי לגמרי לא פה במסיבה,אלה במה שקרה כאן הערב.
נתנאל חזר עם עוד כמה בירות קרות והניח אותם על השולחן,ראיתי את נעמה מתקרבת לעברינו.
״הנה הנסיכה.״ אמר נתנאל שנעמה הספיקה להתקרב אלינו החזיק במותניה ונישק לפיה.
״יאלה תביאי לנו בירה נתנאל.״ אמרתי.״כן אחי תביאי לי בירה אחת.״ אמר אושר,שהוא מספר למתן על המשחק שהיה בשבת מתן לא בא למסיבות שאנחנו עורכים,כי הוא ואחי נטחנים בצבא.הם הכירו והפכו לאחים ככה זה בצבא מכירים את החבר לחיים.
״יאלה חיים שלי פתח את הבירות.״נעמה פונה לנתנאל שידו מחזיקה בפותחן, אושר כמובן שלקח ראשון כי הוא חולה בירות.
מתן והחברים שהצטרפו אלינו גם לווילה שהשכרנו להלילה הם דווקא די חמודים ונראים טוב לא מכירה אותם כול כך אבל הם היו איתנו בכמה יציאות,הם התקדמו לשולחן ולקחו בירות.״לחיי נעמה ונתנאל.״ צעק אושר וכולם הריעו להם שהם היו בקדמת השולחן מחובקים.
״נשמה שלי מאחל לנו שנים יפות כאלו ביחד.״ נתנאל אומר שהסתכל עלייה במבט מאוהב נעמה גם כן הביטה בו.
״גם אני מאחלת לנו עוד שנים יפות כאלה חיים שלי.״ נישקה אותו והשפילה מבט לריצפה.
״די עם הקטשיות!״ מתן אמר בחיוך וכולם הסכימו איתו וחזרו כולם לדבר כרגיל חלק על הצבא חלק על כדורגל,מוזיקה קלאסית התנגנה ושמתי לב שלא ראיתי את נאור יוצא אולי הלך כבר בלי להגיד ביי וטוב שכך הצטערתי שלינוי ומסרט לא באו היום לווילה מבאסות.
אני צופה בכולם ומבטי נתקע על נתנאל ונעמה שמדברים בניהם.
נעמה נימרחת טיפה על נתנאל ואני לא מבינה איך היא מסוגלת לעשות דבר כזה אני מקווה שהיא תספר לו,אחרת אני אספר וזה לא אהיה טוב למרות שאני יודעת שזה אפגע בנתנאל מאוד.
————————————

היי קוראות❤️!!אז זה הספר הראשון שלי ואני מתרגשת!הסיפור הזה הוא סיפור שונה אני אישית כאחת שקוראת המון שנים בווטאפד אני לא נתקלת בהמון סיפורים כאלה אולי איזה אחת או שניים אז החלטתי לעשות סיפור שונה ואני מקווה שתתחברו ותאהבו.
אשמח שתביעו את דעתכן על הפרק הזה כדי לדעת מה לשפר!🤗❤️