דופק

נוגעת בשמיים

קטע 2

היא עומדת שם כל כך גבוה כמעט נוגעת בשמיים, שפתיה יבשות סודקות, בגדיה קרועים וחול ולכלוך נמצא מתחת לציפורניה, שערה פרוע ומאובק.

היא מעבירה את ידה בשערה הדליל, חול נתפס באצבעותיה הדקיקות.

מעולם לא היה לה מעמד, כובדה חולל מגיל צעיר מאז שהייתה מספיק מבוגרת כדי לספק את צריכים של הגברים הלוטשים עליה מבטים, חייה מעולם לא היו שייכים לה.

גופה ורכושה היה שייך לבעלים, מעולם לא היה לה דבר, הם כבלו כל דבר שיכולו אך לא את נפשה שהייתה חופשיה כדרור בלילות שקטים שבה הייתה במיטתה מחשבותיה נדדו ללא גבול לעבר המקומות בהם לא הייתה, לעבר החופש שליבה כה כמה לו.

אך שסוף סוף הצליחה להשתחרר לצאת החוצה ולהיות סוף ברשות עצמה אך האושר לא היה לזמן רב, החיפוש הקודחני אחריה העלה תוצאות והיא נמצאה.

היא ידעה שלא תוכל להחזיק זמן רב אך היא ידעה היטב שלעולם לא תחזור למקום ממנו ברחה, יש לה רק מוצא אחד והיא החליטה לקחת אותו.

היא הסתובבה והביטה בהם חייכה חיוך אחרון לפני שהיא פרשה את ידיה ונפלה לעבר התהום.