Stepbrothers//lashton//hebrew

Chapter-5-פרק

"אשי, בוא. צריך לזוז." אימי קראה לי שוב ושוב. התעלמתי ממנה, ובלי ששמתי לב התחלתי להתקדם לכיוון הבית של לוק. כשחזרתי למציאות, שמתי לב שעמדתי מול הדלת ודפקתי עליה. "אשטון פלטשר אירווין, תחזור הנה ברגע זה!" היא קראה מאוטו. אני שונא שהיא משתמשת בשם המלא שלי. זה מרגיש... רשמי מדי "אני בא!" צעקתי והתקדמתי לכיוון האוטו, מסתכל שוב לכיון ביתו של לוק. אבל לפני שהספקתי לזוז, הדלת נפתחה ואבא של לוק עמד בכניסה.

"רצית משהו?" הוא שאל. קולו היה עמוק ומפחיד. התחלתי לרעוד, ולוק עמד ליד הקיר והסתכל עלינו במבט מפוחד. על פניו היה סימן אדום שניסה להסתיר, ללא הצלחה, וידעתי שזה אמיתי. "ל-לא, חשבתי ששכחתי פה משהו. סליחה." מלמלתי והתרחקתי מהדלת, כמעט נופל מחיפזון לעזוב. הוא טרק את הדלת ושמעתי את צעקותיו.

נכנסתי למכונית, ואני ואימי נסענו הביתה. מחשבות הטרידו את מוחי במשך כל הנסיעה. זה תמיד היה ככה? אם כן, למה הייתי כל כך עיוור? ילד מסכן. זה לא מגיע לו. מה הבנים יחשבו על זה? לספר להם? לא לספר? הייתי מבולבל. ניסיתי לראות את הדברים מנקודת מבט של לוק, ובמיידיות נהייתה לי מועקה בחזה. אם אני אספר להם, הם יספרו לכל בית הספר. וזה לא נעים שכל בית הספר יודע שאבא שלך מכה אותך. "אשי, הכל בסדר?" אימי שאלה בקול דואג. "ל- כן." תיקנתי. אני לא הולך לספר לה שבעלה מתעלל בילד שלו. זה לא נראה לי נכון. מה אם זה יותר חמור מרק סטירה? למה בחדר של לוק יש כתם דם? מה קורה שם?

המחשבות לא עזבו את מוחי עד שהגענו הביתה. קמתי במהירות ממושבי במכונית, וכמעט רצתי לתוך הבית. "אשטון, מה עובר עליך?"

אימי שיגעה אותי, והיא לא תשחרר. ידעתי שהיא לא תעזוב אותי עד שאני אספר לה. "שום דבר. תעזבי את זה." נתתי לה חיוך מזויף, בתקווה שהיא תניח לי. "אוקי." היא הסתכלה עלי והלכה לכיוון הסלון. נשפתי בהקלה ורצתי במעלה המדרגות. "לילה טוב חמוד!" אימי צעקה. "לילה טוב!" צעקתי כאשר טרקתי את הדלת וקפצתי על המיטה. נאנחתי ונתתי למחשבות להשתלט על מוחי תוך כדי החלפת הבגדים. בסופו של דבר, נרדמתי, ובחלומותיי רדפו אותי עיינים כחולות מפוחדות ועצובות.

תהנוו=>
מטרה 16 הצבעות ו11 תגובות:)