Stepbrothers//lashton//hebrew

Chapter-3-פרק

"אשטון הוא מאוהב בך!" מייקל לעג לי

"איכס..." ראיתי שהוא היסס קצת. כאילו.. כאילו הוא מסתיר משהו. אבל הוא הסתיר את זה ממש טוב "אשטון המינגס!!" קאלום צחק על אשטון ועליי "תשתוק!" אשטון בעט בו. "איההה דורק!" הוא סינן בכאב לעבר אשטון "תשתוק קנגרו" הוא נתן לי מכה בכתף

"מה הקשר קנגרו מטומטם?" אשטון צחקק

"תשתקו שניכם!" מייקל צעק עליהם. "שקט אתהה" קאלום מתגרה בו "תשתוק סיני." מייקל זרק עליו קצת פירה מארוחת הצהריים שלו. "איכסססס בהמה" קאלום צעק עליו מנגב את הפירה מפרצופו מייקל התפקע מצחוק בעוד קאלום ניגב את הפירה מפניו, ואפילו אני צחקקתי בשקט. "שתי מטומטמים למה אני חבר שלכם בכלל??" אשטון סינן לעברם "כי אתה אוהב אותנו." מייקל קרץ לאשטון, גורם קאלום לפרוץ בצחוק ולאשטון להחניק צחוק. "מפגר... תקשיבו שניה, היום בערב אמא שלי הולכת לארוס שלה ולי הולך להיות פאקינג אח!! מה לעזאזל??" אשטון התעצבן, ונדלקה לי נורת אזהרה אדומה ענקית מטפורית בתוך הראש. "חחח לא תיהיה בן יחיד..תקווה שהוא לא יהיה מעצבן"קאלום אמר

"פשוט תשתוק ותנקה את הפירה שלך בשקט, סיני." אשטון מרח על הפה של קאלום עוד פירה. "אששששש" קאלום ייבב וניקה את הפירה מפיו אשטון הוציא לעברו לשון, ואז הצלצול נשמע

נקודת מבט קאל: הלכנו לכיתה כדי לקחת את התיקים לוק לקח את תיקו  וכולנו נתנו לו מבט נגעל והוא השפיל את מבטו "הומו" עברתי ליידו ולחשתי לו הוא מיהר ללכת, למרות שלא נראה שהוא היה שמח להגיע הביתה. "אני מקווה שאח החדש שלי לא יקח יותר מידי צומת לב" חשבתי לעצמי כעבור כמה זמן, הגעתי אל הבית שלי. אמא שלי התכוננה לפגישה שלה עם הארוס שלה. "היי חומד,איך היה בבית הספר?" היא שאלה

"בסדר" עניתי ועליתי לחדר. "בשעה 7 אנחנו יוצאים ..היום תפגוש את אחיך החורג- נאנחתי. זה הרס לי את היום אימי עלתה ודפקה על דלת חדרי "אני מתכונן! לכי!" צעקתי ונדחסתי לתוך הסקיני ג'ינס ההדוקים שלי. "אשטון..בייב, הכל בסדר?" היא שאלה בקולה הדואג והמעצבן "כן אמא!" היא אוהבת אותי והכל, אבל אני לא רוצה אבא אחר. נאנחתי בהקלה כאשר הצלחתי לשים עליי את המכנסיים הסופר-צמודים. בהצלחה לי. הם טיפה לחצו על החבר שלי אבל זה היה נסבל

יצאתי מחדרי ונכנסי אל המכונית שבה אמא שלי ישבה והתניעה. הגענו לביתו של הארוס של אמא שלי והבן שלו..יצאנו מהמכונית ואימי דפקה על דלת ביתם הדלת נפתחה, וחשפה את האדם האחרון שציפיתי לראות. "שלום לכם" אנדרו המינגס, אבא של לוק, חייך. "שלום אשטון." הוא חייך אליי. "בוא תכיר את אחיך החורג. לוק, רד לכאן!!" הוא צעק. מה לעזאזל! לוק הוא האח החורג שלי?? לוק ירד ועיניו נפתחו הוא בטח לא ציפה לראות אותי חח

"הוא פשוט בהה בי בהלם "לוק!" אנדרו נקש באצבעותיו מול פניו, והוא התעשת מהבהייה. "מ..מה" הוא מלמל "תהיה מנומס. חסר לך שלא." שמעתי אותו לוחש ללוק. "או-אוקי" הוא מלמל משפיל מבטו ומשחק עם אצבעותיו "לוק למה שלא תיקח את אשטון לחדרך ותכירו?" אביו הציע. נאנחתי והלכתי אחרי לוק לחדרו. ראיתי שהוא פחד, ולא רק ממני. הוא התיישב על מיטתו בשקט ולא הוציא מילה..ממה יש לו עוד לפחד? זה סיקרן אותי "אתה בסדר?" ניסיתי להתחיל איתו שיחה. הוא שתק.. למה הוא לא מדבר? הוא נראה כל כך מופתע, ומפוחד. זה סטר קצת אחד את השני. "לוק?" "מ-מה?" הוא לחש..אבל הוא לפחות דיבר. חייכתי חיוך קטן. "הכל טוב?" "ל-למה זה אכפת לך?" "כי אתה עומד להיות האח החורג שלי. וא-" קפאתי כששמתי לב למשהו יוצא דופן על הקיר. "ו..?" הוא שאל התקרבתי לכיוון הקיר,והורדתי את הפוסטר שהוא תלה שם, ואז נחשף שם כתם דם גדול. "ל-לא אל תיגע" הוא נכנס ללחץ קם לקח את הפוסטר מידיי והדביק אותו בחזרה על הקיר "לוק... מה..  מה זה היה?" שאלתי ורעדתי. מה לעזאזל קורה פה? "ז-זה כלום!"הוא מלמל מנסה להתחמק מזה

לוק בעט מתחת לשידה שלו סכין גילוח ואתה רק שומע את קול המתכת שפגעה בקיר התכופפתי לכיוון הרעש ומצאתי את הסכין. "לוק... אתה... זה..." הקול שלי נשבר. "ז-זה כלום! אני נשבע" שמתי יד על הלחי שלו כאשר דמעות מצאו את דרכם לעיניו וזלגו על לחייו. ניגבתי אותם בעדינות. זה שבר את ליבי לראות אותו ככה. "זה בסדר.. אתה יכול לספר לי הכל" "א-אשטון א-אל תרחם עליי" מילמלתי וניסיתי לא לבכות אבל זה פשוט יצא

"אש- אשטון, בבקשה... אל תעשה את זה.. לך..." הוא מלמל וניסה להחזיק את הדמעות "לוק...אני..מצטער! תספר לי מה קרה!" "תעזוב אותי.." הוא ניסה לברוח, אבל תפסתי בפרק ידו והוא צייץ בכאב. "תרים את השרוול לוק.."

ביקשתי ממנו ובתור אח שלו החורג דאגתי לו הוא הניד בראשו במהירות וניסה להשתחרר מאחיזתי ההדוקה, אבל רק הידקתי אותה יותר. "א-איה" הוא צייץ בכאב לוק הפוסטר נופל מהקיר וחושף את כתם הדם שוב- במשיכה אחת מהירה, הרמתי את השרוול. הדבר הראשון שראיתי היה חתכים. טריים וישנים כאחד. "ל-לאא" הוא משך את ידו מידי הוריד את השרוול והתרחק ממני "ל-למה לוק?" לחשתי. ואז זה היכה בי. חזק. "זה בגללינו, נכון...? יכולתי לראות שעוד משהו מטריד אותו. זה לא רק אנחנו. פלאשבק רץ במוחי.

~פלאשבק~

"לוק!" אנדרו נקש באצבעותיו מול פניו, והוא התעשת מהבהייה. אבל לא מההלם.

"מ-מה?" הוא מלמל.

"תהיה מנומס. חסר לך שלא." שמעתי אותו לוחש ללוק.

"או-אוקי" הוא מלמל משפיל מבטו ומשחק עם אצבעותיו.

~סוף פלאשבק~

תהנוו=]
מטרה 15 הצבעות ו8 תגובות