״אני הזמנתי את אבא שלי.״ הווידוי שלי גורם לשיין לעצור באופן פתאומי בצד הכביש. הוא מושך בבלם היד ומסתובב לעברי. מבטו המום, מבולבל, אולי אפילו מעט כועס.
״למה שתעשי דבר כזה?״ הוא מביט בי בהלם. אני בולעת רוק.
״א-אני...״ אני מתחילה להגיד. ״אני שלחתי לו הזמנה בדואר, אני בספק שהוא יגיע.״ אני מספרת בקול שקט. שיין נראה עצבני למדיי.
״למה?״ הוא מרים את קולו מעט. אני מכחכחת בגרוני.
״עברו שנים מאז שראיתי אותו, אולי הוא השתנה?״ אני מרימה מעט את קולי גם כן, משתווה לשיין.
״את יודעת שזה לא נכון! את חשבת ככה בעבר וזה תמיד התפוצץ לך בפרצוף!״ הוא כמעט צועק. ״זה אמור להיות יום שמח בשבילך! למה את כל כך מטומטמת?!״ הוא צועק. ״את יודעת שהוא מסומם, את יודעת שיותר טוב לך בלעדיו! אין שום סיבה בעולם שתזמיני אותו!״
״אל תצעק עליי.״ אני אומרת בטון ברור, למרות שעיניי דומעות מעט. הוא נושם עמוק.
״סליחה.״ הוא אומר בקול שקט. ״א-״ הוא מתחיל להגיד ונעצר. ״אני מצטער.״ קולו עדיין שקט. אני מהנהנת לאט.
״אני פשוט לא רוצה שתהיי עצובה מדי כשהוא לא יגיע.״ הוא ממשיך. ״זה לטובתך, עדיף שהוא לא יגיע.״ אני בולעת רוק. עיניי דומעות יותר ויותר. גבותיי מתכווצות מעט.
״לא מגיע לו להיות גאה בך, ווקר.״ הוא מדבר בקול רגוע. ידו נשלחת כדי לגעת קלות בירך שלי, אך אני מזיזה את ידו משם בתנועה מהירה. דמעה אחת מכל עין נופלת לכיוון הסנטר שלי, לאורך לחיי.
״טוב, זה לא משנה עכשיו.״ אני אומרת ומושכת באפי. ״כבר הזמנתי אותו.״ שנינו שותקים. אני מצמידה את אצבעותיי מתחת לעיניי במטרה לנגב את הדמעות מבלי להרוס את האיפור שלי. המוזיקה המתנגנת ברקע לא מתאימה לסיטואציה.
״ווקר-״
״פשוט סע, אנחנו נאחר.״ אני קוטעת אותו. הוא נאנח עמוקות לפני שמסתדר במושבו. אני משעינה את מרפקי על הדלת, מביטה מהחלון על הדרך המוכרת לקמפוס. דרך שבקרוב תהפוך ליותר ויותר זרה.
שיין חונה בחניון שהיום מלא מהרגיל. החניה שמוצא רחוקה יחסית. אף אחד לא אומר דבר ואני ממהרת לצאת מהרכב. רעש טריקת דלת נוספת נשמע מאחורי כשאני מתחילה להתקדם לכיוון הנכון.
״ווקר.״ קולו של שיין קורא מאחוריי. אני מסתובבת בחדות. עיניי עוד דומעות.
״מה?״ אני מחזירה. הוא מצמצם את המרחק שהספקתי להתקדם, מתקדם לעברי.
״אני מצטער שצעקתי.״ הוא אומר ברוגע. ״למה לא אמרת לי על זה קודם?״ הוא שואל, עדיין רגוע. אני מביטה עליו, הוא גבוה ממני אז אני צריכה להרים את ראשי מעט.
YOU ARE READING
מועדון 27
Romance*גמור* ״קוראים לי אדם.״ הוא מציג את עצמו לראשונה, למרות שאת שמו כבר ידעתי. הוא יודע שידעתי את שמו. ״לא אכפת לי.״ אני אומרת בגסות. *** סופי, בחורה בת עשרים ושתיים, היא לא בחורה של זוגיות. היא בחורה שבורחת מחדר לא מוכר בבוקר אחרי שהיא שכבה עם בחור שה...
