אני טורקת את הדלת בעזרת הרגל שלי וזורקת את דבריי לעבר השידה שבכניסה לדירה שלי. את הנעליים שלי אני זורקת אל הפינה ורק כשאני מסתובבת אני מגלה את אמילי, יושבת על הספה בסלון כשמחשב נייד נח על רגליה והיא מביטה לכיווני בחיוך.
"את חייבת להתחיל להודיע לפני שאת באה, אמ." אני מתלוננת בכעס שכנראה נובע מהעייפות שלי. היא מגלגלת עיניים ואני מתקדמת לכיוונה.
"מה שתגידי."
"אני ישנתי אולי שעתיים, ואני אחרי יותר מדי שעות בעבודה. אני הולכת לישון עכשיו."
"מה? למה ישנת רק שעתיים?" היא שואלת בבלבול, אולי דאגה. אני מסתובבת אליה, קוטעת את דרכי אל חדר השינה.
"הייתי אצל אדם."
"ואשכרה עשיתם את זה כל הלילה?" היא שואלת, משחררת גיחוך. אני מביטה בה במבט ישר, בעיקר עייף.
"אני בקושי מצליחה ללכת, ויש לי סימן של יד על התחת."
"דאמ..." היא ממלמלת ואני מסתובבת, ממשיכה את הדרך אל חדר השינה.
אני נופלת על מיטתי, נשכבת על בטני. אני שוכבת בצורה עקומה לגמרי על המיטה, אבל זה לא מפריע לי להרדם כמעט מיד, משום שעיניי נעצמות מעצמן, ואני לא מסוגלת להחזיק אותן פקוחות ולהישאר ערה.
לצערי, אני מתעוררת לפנות בוקר, וזה קצת מעציב אותי ששעות השינה שלי נהרסו. אני לוקחת את הטלפון שלי, שמסנוור אותי מאוד פתאום. אני מעט נבהלת מהודעותיו הרבות של אדם שמחכות בנייד שלי, יחד עם יותר מדי שיחות שלא נענו.
אדם
'ווקר, את ערה?'
'בייב?'
'בייבי?
'ביייבבב.'
'קומי.'
'אני יצאתי עם חברים,'
'אני שיכור,'
'קצת,'
'אני מתגעגע אלייך.'
'אני אוהב אותך כל כך.'
'למה לקח לי כל כך הרבה זמן להגיד את זה?'
'אני אוהב אותך.'
'אני גם אוהב לזיין אותך.'
'ובאותו נושא, אני יכול לבוא עכשיו?'
'בייב?'
'לא חשוב, את ישנה.'
'עדכון: אני במיון.'
'אני עדיין שיכור.'
'אני חושב ששברו לי את האף.'
'זה בסדר, יהיה לו פנס בעין להרבה זמן.'
׳אולי גם לי.׳
'זה לא כואב.'
'זה מאוד כואב.'
'עדכון: הוא לא שבור.'
'לילה טוב, לאב.'
'אני אוהב אותך.'
YOU ARE READING
מועדון 27
Romance*גמור* ״קוראים לי אדם.״ הוא מציג את עצמו לראשונה, למרות שאת שמו כבר ידעתי. הוא יודע שידעתי את שמו. ״לא אכפת לי.״ אני אומרת בגסות. *** סופי, בחורה בת עשרים ושתיים, היא לא בחורה של זוגיות. היא בחורה שבורחת מחדר לא מוכר בבוקר אחרי שהיא שכבה עם בחור שה...
