״אל תורידי נעליים, אנחנו יוצאים.״ אדם עוצר אותי כשאני מתכוונת לחלוץ את נעליי בכניסה לביתו ברגע שאנחנו נכנסים. אני מביטה בו בשאלה כשהוא תולה את המפתחות של מכוניתו במקומם בכניסה.
״אנחנו רק מחליפים מכוניות.״ הוא מסביר, כאילו הדבר מובן מאליו וקורה אצל כל אחד. פשוט חוזרים הביתה כדי להחליף מכונית. הוא מסמן בראשו שאבוא אחריו כשהוא נכנס פנימה אל תוך הבית.
אנחנו חוצים את רוב קומת הכניסה לפני שאדם פונה אל מסדרון קצר במקום שבקושי נראה לעין אלא אם כן מחפשים אותו. דלת שחורה וכבדה הוצבה במסדרון הקטן ואדם פותח אותה, מפנה לי את הדרך להמשיך פנימה.
המקום הזה מוכר לי, זאת חניה גדולה שבה הוצב אוסף המכוניות של אדם. לחניה הזאת יש כניסה נוספת, מבחוץ, ומשם נכנסתי בפעם הקודמת שביקרתי בחדר. אני עדיין בשוק כשמביטה בכמות המוגזמת של הרכבים החונים.
אדם עוקף אותי, פותח ארון שבתוכו תלויים יותר מדי מפתחות ושלטים. אני מקללת בשקט, מה שגורם לאדם לצחוק מעט. הוא שולח את ידו, מוריד מאחד המתלים את המפתח שבוחר. הוא מכוון את ידו לכיוון אחד מהרכבים ואני מביטה לאותו הכיוון כדי לגלות איזו מכונית נדלקת.
מכונית לבנה ודי גדולה ביחס לשאר המכוניות מאירה מיד. אולי ג׳יפ כלשהו. אדם מתקדם ישירות לכיוונו בזמן שאני מתהלכת לאט בין הרכבים, עדיין מופתעת. אני מנסה לחשב בראשי כמה בערך עולה האוסף הזה, אך נכנעת די מהר.
״ווקר, את בסדר?״ אדם צוחק על התגובה שלי, נשען על הרכב הלבן הדולק. אני מסיטה את ראשי אליו מיד ומהנהנת.
״אני יכולה לנסות לנהוג עליה?״ אני שואלת ומצביעה לכיוון מכונית הספורט היקרה מאוד שחונה מולי. הוא מעביר את מבטו ביני לבין המכונית כמה פעמים עד שנעצר עליי.
״אוקיי.״ הוא ממלמל, ושפתיי נמתחות לחיוך רחב מיד. ״אה, עכשיו?״ הוא שואל בתהייה.
״אף פעם לא נהגתי במכונית ספורט. אנחנו ממהרים?״ אני שואלת, משאירה את חיוכי הרחב. הוא מביט בשעון שעל פרק כף ידו ואז מניד בראשו לשלילה. חיוכי גדל מעט יותר ואני חושפת את שיניי.
אדם נאנח ומכבה את המכונית שזה עתה הדליק. הוא מתקדם בחזרה אל הארון שממנו לקח את המפתח ומחזיר אותו למקומו. במקומו הוא לוקח מפתח אחר וסוגר את הארון. בעודו מתקדם לכיווני, הוא זורק לעברי את המפתח.
אני תופסת אותו, מתרגשת מאוד כשמדליקה את המכונית שמעולם לא חשבתי שאתקרב אליה בכלל, מתקדמת אל עבר מושב הנהג. אדם לוחץ על כתפור שפותח את היציאה מהחניה אל הכביש.
YOU ARE READING
מועדון 27
Romance*גמור* ״קוראים לי אדם.״ הוא מציג את עצמו לראשונה, למרות שאת שמו כבר ידעתי. הוא יודע שידעתי את שמו. ״לא אכפת לי.״ אני אומרת בגסות. *** סופי, בחורה בת עשרים ושתיים, היא לא בחורה של זוגיות. היא בחורה שבורחת מחדר לא מוכר בבוקר אחרי שהיא שכבה עם בחור שה...
