מועדון 27

פרק 12

אני מניחה כוס גדולה של קפה על שולחנו של שיין ומתיישבת לצידו בחיוך.

״ווקר, מה עשית לקפה?״ הוא שואל מיד בחשדות. אני צוחקת ולוגמת מהקפה הנוסף שבידי, מניחה אותו על שולחני.

״כלום, אני נשבעת.״ אני אומרת, אך לא נראה ששיין מאמין לדבריי.

״תשתי ממנו.״ הוא מבקש, מנסה לוודא. אני נאנחת ולוקחת את הכוס שהנחתי מולו, שותה מעט מהמשקה החם מאוד.

״אני חושבת שנהוג להגיד תודה.״ אני מניחה את הכוס בחזרה מולו. הוא שותה ממנה מעט, בודק את הטעם לפני שמוותר ומקבל את מתנת הקפה שקיבל.

״למה את כל כך שמחה היום?״ הוא שואל. אני מושכת בכתפיי. ״אוקיי, או שהיה לך זיון ממש טוב, או ש-״ הוא מתחיל להגיד אך קוטע את עצמו. אני שותקת, מותחת מעט את החיוך שעל פניי.

״אלוהים אדירים, היה לך זיון ממש טוב!״ הוא קורא בשמחה. אני מצחקקת בשקט, שותה שוב מהקפה שלי. ״אדם?״ הוא שואל בשקט. אני מביטה בו, שותקת לכמה שניות ואז נושכת את שפתי התחתונה ומהנהנת בתנועות קטנות ומהירות לרגע קצר.

״תודה לאל!״ הוא קורא. ״הגיע הזמן.״ הוא מוציא ממני צחקוק. ״איך זה היה? שווה את ההמתנה?״ הוא חוקר, נשען מעט קדימה כדי לא לצעוק את דבריו. אני חוזרת על פעולת ההנהון, אך הפעם לאט יותר. שוב, שפתי התחתונה נתפסת בין שיניי בעדינות.

״אז אתם אקסקלוסיביים? אתם ביחד? מה קורה?״ הוא מתעניין. אני מושכת בכתפיי. זה לא דבר שחשבתי עליו בעבר. הכותרת תמיד הייתה ׳יוצאים׳, אבל מה החוקים של ׳יוצאים׳?

״אני לא יודעת.״ אני מודה. ״איך יודעים? מה אמור לקרות?״ דבריי שקטים. אני תוהה אם זה דבר שאנשים אמורים פשוט לדעת לבדם, מתי מערכת היחסים הופכת לאקסקלוסיבית, מתי נחשבים לזוג, מתי זה רציני.

״אתם אמורים לדבר על זה, אני מניח.״ אני נאנחת מיד לאחר דבריו.

״שיט.״ אני משחררת קללה. שיין מגלגל עיניים. שנינו יודעים שזה לא מצב שאני רוצה להגיע אליו, לדבר על מה שקורה בנינו. הוא נשען על הכיסא שלו בחזרה, מאפשר לשנינו להתחיל להקשיב לשיעור שבדיוק מתחיל.

״מתי את נפגשת איתו שוב?״ הוא שואל בלחישה. שוב, אין לי תשובה. אני מושכת בכתפיי.

״אולי בשבוע הבא.״ אני עונה בקול חלש, כדי לא להפריע למהלך השיעור.

אדם בחור עסוק. זה לא סוד. אני מודעת לעובדה שכשהוא מעביר את הלילה או הערב שלו איתי, הוא ממשיך את היום למחרת על שעות מועטות של שינה, אם בכלל. הוא לא יכול להתקשר להודיע שהוא חולה מדי פעם, הוא מחוייב להמשיך.