חברים הכי טובים לנצח (?) | LGBTQ+ גמור

פרק 27- בניית היסודות

"גבר מבאס." היא קיטרה.

"אני לא פה לרצות אות-" הפלאפון שלי צלצל והסיח את דעתי. הסתכלתי על המסך עליו נכתב 'לוקי'. "רגע אחד." נאנחתי ועניתי לו. "לוק, משהו דחוף?" שאלתי.

"רק רציתי להודיע לך שהיום אני אאסוף את החבר ההוא שלך, אז אתה בא אלי אחרי העבודה."

לא הייתי בטוח לגמרי איך להגיב. כבר קודם לכן כששאל אותי אם אני רוצה לבוא אליו, הוא ידע שעובר עלי יום מעייף. אבל מצד שני שמחתי שהוא מנסה להסתדר עם רובין ולא רציתי שרובין יחזור ממנו לבד. "אוקי, אני אבוא כשאני אצא. יש לי יום מאוד ארוך, אתה יודע." הזכרתי.

"אני אדאג לאוכל." אמר בגיחוך וניתק.

גלגלתי את עיניי אל מסך הפלאפון. "אידיוט." מלמלתי. הרמתי את עיניי חזרה אל קרוליין. "כן, איפה היינו?"

"התחלת להגיד שאתה לא פה לרצות ועצרת. אני משערת לעצמי שההמשך של המשפט היה אותי." היא חייכה. "ובסדר, לגיטימי."

"כן זה." הסכמתי איתה בחיוך. "אני פשוט לא לגמרי בטוח עם מה שקורה עם הבחור הזה, אני לא רוצה לקלקל את המערכת יחסים הזאת עם דיבורים לפני שזה ברור."

היא חייכה בהבנה. "הי מייקל, תעשה מה שנראה לך הכי טוב ובריא, זה גם חשוב."

"ולעניין אחר." ההריונית שינתה את הנושא. "על המסמכים האלו את צריך לעבור מהר, אני רוצה אותם לישיבה של ארבע. תודה."

הסתכלתי בשעון. "עכשיו שתיים!"

"אז כדאי שתזדרז." הציע בקול מתנגן ויצאה מהמשרד שלי.

רציתי לצעוק אחריה שאני הבוס שלה ולא היא שלי. לאחר מחשבה שתקתי ומלמלתי לעצמי; "רוע הריון." פתחתי את הקלסר הראשון.

הכרחתי את עצמי להתרכז במסמכים, לא יכולתי לחשוב על כמה נפלא שלוקאס מוכן להיפתח ולנסות להתחבר לבן זוג החדש שלי. לא פעם רבתי איתו בנוגע לכך, עוד לפני שרובין נכנס לחיי. אבל כשהוא היה מוכן להתחבר לרובין זה עשה אותי יותר מאושר. רובין היה יקר לי, לא רציתי שמשהו ידפוק את מה שיש בינינו.

___

סיימתי את העבודה שלי מאוחר ונסעתי לכיוון לוקאס. מידי פעם הרגשתי שהעיניים שלי עומדות להיעצם, דאגתי לשמור על מהירות נמוכה כדי לא לעשות תאונה. הדבר היחידי שדרבן אותי באותו הרגע הייתה המחשבה על רובין, התגעגעתי אליו למרות שראיתי אותו באותו הבוקר. לא תכננו להיפגש באותו היום בגלל הישיבות המאוחרות שלי, אבל לא יכולתי לעמוד בפיתוי – הוא היה בשבילי כמו שוקולד לילד.

"מר גומז." השומר המוכר בכניסה לבניין היוקרה בירך אותי.

"ערב טוב אובריין" בירכתי בחזרה.

"מר דניס עם אורח." הוא שיתף אותי.

חייכתי אליו. "אני יודע, זה בן הזוג שלי. נכון שהוא יפה?" התגאיתי.