חברים הכי טובים לנצח (?) | LGBTQ+ גמור

פרק 10- עיניים גדולות ותמימות

היי אהובים שלי!!!

דבר ראשון... אני יודעת שהעדכונים מאוד איטיים. אני לא אתן תירוצים אני פשוט לא בתקופה ממש טובה, אני עושה את מיטב יכולתי ומקווה שאני אצליח להעלות כמה שיותר פרקים בקרוב, בא לי כבר להגיע לפרקים האהובים עלי 🙈

את התמונה תבינו בהמשך 😉

אני די מחבבת את הפרק הזה האמת

זובור- כשזורקים על מישהו קמח ביצים ומים

אם אהבתם הכוכב מאוד ישמח שתלחצו עליו ⭐, ואל תשכחו לעקוב אחרי לעידכונים

ניפגש בפרק הבא

Shiny 🧡

____________________________________

הרגשתי שנזרקתי מתוך מטוס ישירות לאדמה בלי מצנח או תמיכה. זיעה קרה החלה לכסות את המצח שלי, עיניי עקצצו והצליל היחידי שנשמע באוזניי היו דפיקות הלב שלי. הכרחתי את עצמי לקרוא שוב באיטיות את השיחה שלי ושל לוקאס שלא רציתי להאמין שהיא באמת התקיימה.

'היי רובין, זה לוקאס.' כן קראתי נכון לוקאס. 'זוכר אותי?' המשכתי לקרוא שוב.

'חבר של מייקל. כן, אני זוכר אותך.' הוא בטח חשב שעמדת הפנים שלי מגוחכת, אולי אפילו הוא צילם את המסך למזכרת.

'מייקל העביר לי את המספר שלך, כנראה שהוא באמת לא מעוניין בך, אבל אני אשמח לקחת אותך מוחרתיים לקפה.' רתחתי מכעס על מייקל שהעז לתת לחבר שלו את המספר טלפון שלי ללא רשותי ובו זמנית הייתי מבולבל. למה שלוקאס ירצה לצאת איתי? ואז קראתי את האיום שלו בפעם הדדפול יודע כמה; 'הו אתה בוחר להתעלם ממני רובין? רק שתדע, אני יודע מי אתה.'

הוא ידע מי אני וזה היה ברור באופן חד משמעי מה הייתה המשמעות של זה. הוא ידע שאני רובין רייט שלמד עם שניהם בניו יורק, שהייתי החבר הכי טוב של מייקל והוא ככל הנראה התכוונן להשתמש בזה לטובתו. לוקאס לא השתנה אפילו קצת, הוא המשיך לסובב את הכדור למגרש שלו בדיוק כפי שהוא נהג לעשות ביסודי ובחטיבה.

החלטתי לעשות את הדבר הראשון שיכולתי לחשוב עליו: ירדתי מהמיטה, ניגשתי למקרר ופתחתי לעצמי פחית בירה. לא שינה לי אפילו שכבר צחצחתי שיניים ושהבטחתי לעצמי מוקדם יותר באותו הערב לא לשתות. הייתי צריך את הצליל המנחם של התסיסה שיחליף את דפיקות הלב שלי, משהו שירטיב את הגרון שלי שהתייבש וינחית עלי מעט רוגע שיגרום לדפיקות הלב שלי להאט מעט. לקחתי לגימה אחת ארוכה תוך שאני מודה בליבי שמייקל לא החליט לזרוק לי את הפחיות לפח במסגרת ההטפה שלו. הגזים עלו חזרה למעלה וגרמו לעיניים שלי לשרוף מעט ולדמוע.

ואז עשיתי את הדבר השני שעלה לי לראש והתקשרתי לברוק. השעה אומנם הייתה שמונה בערב, אבל שיערתי לעצמי שהיא בבית שלה יושבת על הספה מול סרט ומחובקת עם דלי פופקורן - אחד שהיא אחר כך תוריד את כל הקלוריות שלו בחדר כושר כמובן.