חברים הכי טובים לנצח (?) | LGBTQ+ גמור

פרק 25- החברים של מייקל

רציתי להזיז את מחוגי השעון, לגרום לערב להגיע ולצאת לדייט השני שלי עם רובין. הרגשתי כמו ילד שהבטיחו לו ממתק אחרי ארוחת הערב. בניגוד לדייט הראשון תכננו לצאת לבר, הייתה לי תחושה שגם הוא זקוק ליציאה הזאת - להשתחרר. באותו היום הבנתי שהוא עובד בעבודה שהוא לא אוהב, והבנתי עד כמה הוא לא אהב אותה. הוא הקפיץ לי את הלב כשהוא כתב לי ש'הוא תוהה למה הוא חי בעולם המגעיל הזה ואיך הוא יכול להעלם ממנו'. התחלתי כבר לחשוב שאני אצטרך לקחת חלק בלוויה שלו.

רובין שזכרתי אומנם היה מעט פסימי ויכל להיות מביך חברתית כי הוא היה מובך. אבל הפסימיות שראיתי אצל הרובין של ההווה הייתה משהו שאף פעם לא דמיינתי לעצמי שאני אראה אצלו. לא יכולתי להפסיק לתהות מה היה קורה אם לא הייתי מנתק איתו את הקשר, אם הייתי נשאר לצידו ועוזר לו לעבור את הרגעים הקשים.

בתקופת הנעורים לא רציתי להרוס את החברות בינינו, וכמו מטומטם בשביל לעשות את זה הרסתי אותה. אני לפעמים לא יודע מה עבר לי בן השלוש עשרה בראש כשהחלטתי לעשות את זה. תמיד תפסתי את עצמי כחכם חברתית, אבל זאת הייתה ההחלטה הכנראה הכי גרועה שקיבלתי בחיי.

הבעיה שהייתה לי עם רובין של ההווה היא שלא באמת יכולתי להגיד לו את מה שאני חושב כמו בעבר. לא יכולתי לקרוא לו 'מטומטם' או להרים עליו את הקול, רק חברים יכולים לעשות זאת בכדי להדגיש בפני החברים שלהם את המהלכים הטיפשים שהם מבצעים. עמדה בפני עבודה קשה כדי להרוויח את הזכות הזו מחדש, יחד עם זכויות נוספות שקיוויתי לסגל לעצמי ולא יכולתי לקבל בתור "רק חבר".

הוא לגמרי צדק כשהוא קבע שהוא לא חייב לתת לי הסברים ושלי אין את הזכות להרים עליו את הקול שלי. כל כך רציתי להגיד לו שיש לי, שאני יודע מי הוא, שגם אחרי שנים אני יודע מה הלב שלו רוצה ושגם אחרי שנים אני דואג לו כאילו לא עברה שניה מאז שבילינו ביחד בתור ילדים. אבל לא יכולתי להגיד שום דבר מזה, לפחות לא באותו הרגע, בשביל זה הייתי צריך להיות סבלני, ולעזאזל הייתה לי את הסובלנות הזאת בשבילו.

המשכתי להיזכר בשיחה שלנו עם חיוך קטן על השפתיים.

"אתה מנסה לשכר אותי? אתה עדיין לא תיכנס למכנסיים שלי היום." הוא אמר בהתגרות.

אני אהיה שקרן אם אני אגיד שהצורך שלו להזכיר לי שאני אצטרך להמתין למגע אינטימי לא תסכל אותי. למעשה זה תסכל אותי כמו כל אדם שרוצה לשכב עם האחד שיקר לו, אפילו תסכל מאוד. רציתי אותו ובאופן שהוא יזכור כל פרט ופרט בניגוד לפעם הקודמת. אבל מהצד השני הייתי מוכן לקחת איתו את הזמן, הוא היה יוצא דופן, הוא לא סתם סטוץ מהבר, הוא נייטווינג שלי. עבורו הייתי מוכן לחכות כמה עשורים שצריך.

הפלאפון שלי השמיע צליל שהתריע לי שקיבלתי מייל. נמשכתי מהמחשבות שלי, פתחתי אותו וראיתי שהוא נשלח מקרוליין. 'תמלול של הישיבה בה חלמת על ישבן עסיסי.' נכתב בכותרת המייל. למייל עצמו צורף קובץ וורד.